ביום שישי ה- 13 לפברואר 1970 שוחרר אלבום המטאל הראשון בהיסטוריה של המוזיקה, אלבום הבכורה של "Black Sabbath".
זה לא עוד סתם תקליט בכורה, אלא אלבום שמהווה את עמוד התווך של ז'אנר ה- Heavy Metal והאלבום שיניח את היסודות ל- Doom Metal עם שיר הנושא, שגם למעלה מחמישים שנה אחרי ממשיך לצמרר.
אז נכון, יהיו כאלה שיאמרו שיסודות המטאל נזרעו הרבה לפני כן, באלבום הבכורה של זפלין, בצלילי הגיטרה של הנדריקס, בכבדות של ""Cream, בחיספוס של "Grand Funk", ב"הלטר סקלטר" של "הביטלס" או אפילו במסמרים שנעץ Dave Davies מה"קינקס" בממברנה של הרמקול של מגבר הגיטרה שלו, כדי ליצר את צליל הריף המנסר בשיר "You Really Got Me". כולם צודקים, היופי במוזיקה הוא ההתפתחות וכל אומן הושפע ממשהו ככה שתמיד נוכל לחזור אחורה ולציין את המקורות המשפיעים, אבל אף אחד לא יוכל לקחת מהאלבום הזה את הבכורה ביצירת ז'אנר המטאל. הצליל המתכתי, הכבדות, האווירה הכללית שמרחפת מעל האלבום כולו, לא מותירם כל מקום לספק, זה אלבום המטאל הראשון!
הסאונד הכל-כך ייחודי לאלבום הזה מיוחס ברובו לתאונה שעבר הגיטריסט Tony Iommi בגיל 17. במהלך עבודתו במפעל מתכות נחתכו קצות אצבעותיו האמצעיות, ועל מנת להקל על הכאב שבנגינה על גיטרה הוא עטף אותן בכובעוני פלסטיק קטנים. בנוסף, Iommi שחרר קצת את מיתרי הגיטרה בכדי להקל על אצבעותיו, דבר שהביא לצליל המתכתי והכבד שנשמע באלבום. מה שהשלים את הצליל הכבד היתה עבודת הבס של Geezer Butler שהיה גיטריסט בעברו ולא ממש ידע כיצד להשתלב עם נגינתו של Iommi על הבס. Butler מצא את עצמו לא פעם עוקב אחר הנגינה של Iommi ומחקה אותה באופן שהעצים את הכבדות בצלילים.
(Photo: Metal Hammer Magazine)
עוד דבר שהשפיע על הצליל קשור בתקלה מקרית של Tony Iommi בגיטרת ה- "Fender Stratocaster", בה נהג לנגן במהלך ביצוע ההקלטות. התקלה אילצה את Iommi לעבור לגיטרת "Gibson SG" ומי שמכיר יבין את ההבדל בצלילים בין שתי הגיטרות.
לא יאומן שהאלבום הזה הוקלט מתחילתו ועד סופו בפחות מ- 12 שעות. כל השירים כאן הוקלטו בלייב בתאריך ה- 19 לנובמבר 1969. לא היו פה Overdubs, לא אפקטים ולא התערבות חיצונית אחרת. למעט צלילי הגשם הניתך והפעמון בתחילת האלבום וסולו הגיטרה בשירים "N.I.B." ו- "Sleeping Village" שהוכפלו, הכל נשמע בדיוק כפי שהלהקה ניגנה באולפן.
האלבום נפתח עם שיר הנושא "Black Sabbath", לצלילי גשם כבד ופעמון שמפלח את הדממה. פתיחה אפלולית המתוזמנת באופן מושלם עם שם הלהקה ועם מועד יציאת האלבום, שלחלוטין לא היה מקרי. זה היה יום שישי ה- 13 לפברואר של 1970. השיר הזה מהווה הצהרת כוונות לכיוון המוזיקלי של הלהקה, אשר הושפע מז'אנר סרטי האימה ששטף את בריטניה באותן שנים, והגיע עד לביתם משפחות מעמד הפועלים של החברים מברמינגהם. "בלאק סאבאת'" היה שם של אחד מסרטי האימה שגיזר באטלר צפה בו והוא זה שהציע את השם ליתר החברים. Geezer Butler היה אז מאוד מושפע ממיסטיקה ומאגיה שחורה, קירות הדירה שלו היו צבועים בשחור עם צלבים נעוצים ותמונות של השטן תלויות עליהם.
הריף המרכזי בשיר נוצר לאחר שאיומי שמע את באטלר מנגן קטע מהסוויטה "The Planets" של Gustav Holst, אשר נקרא "Mars". איומי הלך הביתה וביום המחרת חזר עם הריף המצמרר הזה. מה שתרם לצליל הכבד והאפל כאן היה השימוש של הגיטריסט Tony Iommi בריף המבוסס על "tritone" - מרווח צלילים בעל שלושה טונים שקיבל את הכינוי "ריף השטן". Iommi סטה קצת מהסולם הבלוזי-פנטטוני המוכר כדי לייצר את הריף האלמותי הזה שהיווה את הבסיס עליו מושתתים הריפים בכל הז'אנר.
המילים לרצועה השניה "The Wizard" נכתבו על-ידי באטלר בהשפעת הקוסם גנדלף משר הטבעות. על המוזיקה חתומים כל ארבעת החברים. גירסה אחרת מספר שהשיר הושפע משיכור שגיזר ואוזי פגשו מחוץ לפאב ונראה להם כמו שדון. צליל המפוחית הסוחף בשיר הזה הינו פרי נגינתו של Ozzy Osbourne. השיר מובל על-ידי צליל המפוחית עליה מנגן Ozzy Osbourne והשילוב שלה עם הריפים המנסרים של Iommi פשוט אדיר.
הקטע השלישי באלבום "Behind the Wall of Sleep" מבוסס על סיפור קצר של H.P. Lovecraft באותו השם. האינטרו לקטע הזה נקרא "Wasp" ומיד אחריו מגיעה שבירה למקצב איטי יותר. מעניין לציין שהריף בשיר "Cities On Flame With Rock and Roll" של להקת "Blue Oyster Cult" מאוד מזכיר את הריף בשיר הזה. כידוע, "Blue Oyster Cult" יועדה בתחילת דרכה להיות התשובה האמריקאית ל"בלאק סאבאת'". בגירסה האמריקאית של האלבום השיר מתחבר עם השיר הבא - "N.I.B."
הקטע הרביעי באלבום "N.I.B." הינו ללא ספק אחד הגדולים והמזוהים ביותר עם הלהקה. הוא נפתח עם סולו הבס של Geezer Butler שמוביל אותנו לקראת הריף האייקוני של השיר, אשר נכנס אחרי 40 שניות. רבות נכתב על המשמעות של ראשי התיבות "N.I.B.", לרבות כאלה שטענו שמדובר בצירוף המילים "Nativity In Black" ששימש כבסיס לסידרת אלבומי הטריביוט המופתיים ללהקה. עם זאת מדובר בכינוי שהעניק באטלר לזקנקן של המתופף Bill Ward שנראה כמו שפיץ הקצה של העט (NIB).
האלבום כולל גם שתי גירסאות כיסוי, הראשונה "Evil Woman" של להקה אמריקאית בשם "Crow". השיר הוקלט כסינגל עוד לפני יום הקלטת האלבום ושוחרר עוד בחודש ינואר 1970. השיר לא זכה להצלחה אבל הביסייד שלו הינו שיר מעניין שלא יצא באלבום המקורי אלא רק בגירסא האמריקאית ונקרא "Wicked World".
הקטע "Sleeping Village" נפתח אקוסטי, אפל ומהפנט. יש אומרים שהוא מושפע ממשפטי המכשפות של סאלם. זה אחד השירים הראשונים שהלהקה נגנה בתוכנית הרדיו של John Peel בנובמבר 1969.
גירסת הכיסוי השניה קצת יותר מעניינת והיא השיר "Warning" של להקת "The Aynsley Dunbar Retaliation", שהיה הרכב בלוז-רוק של מתופף אנגלי שניגן בזמנו עם כל ההרכבים הנחשבים.
הביקורות לא הללו את האלבום בעת יציאתו, אולם הקהל אהב אותו, במיוחד הנוער שנמשך לצליל המחתרתי והאפל ולמוטיבים השטניים. למותר לציין שכאחד מהאלבומים המייסדים של הז'אנר הוא נמצא בכל רשימת דירוג אפשרית, הן של אלבומי המטאל והן בכלל.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט