Cypress Hill - Black Sunday
ב- 20 ביולי 1993 יצא "Black Sunday", אלבום האולפן השני של להקת "Cypress Hill".
בקיץ 1993 עמד עולם המוזיקה האמריקאי בעיצומה של מהפכה תרבותית רב-זירתית. בעוד סצנת הגראנג' מסיאטל והמטאל האלטרנטיבי שלטו בתחנות הרדיו ובבמות המרכזיות, ובחוף המערבי הגדיר צליל ה-G-Funk החלקלק של Dr. Dre ו-Snoop Dogg את פני ההיפ-הופ המסחרי, הגיחה מתוך השכונות של סאות' גייט בלוס אנג'לס חבורה שסירבה לציית לחוקים של אף אחד מהמחנות הללו. חברי להקת "Cypress Hill", שהורכבה מהראפרים Louis Freese המוכר בכינויו B-Real, ו-Senen Reyes המוכר כ-Sen Dog, יחד עם המפיק והמוח המוזיקלי Lawrence Muggerud המכונה DJ Muggs, שאליהם הצטרף נגן כלי ההקשה Eric Correa המוכר כ-Bobo, כבר הוכיחו באלבום הבכורה הנושא את שמם משנת 1991 כי הם כוח עולה ומקורי. אולם אף אחד בתעשיית המוזיקה לא צפה את רעידת האדמה המסחרית והאמנותית שעתיד לחולל אלבומם השני, "Black Sunday".
מה שהפך את "Cypress Hill" לתופעה ייחודית כל כך באותן שנים היה החיבור הטבעי, הבלתי מתנצל והעמוק שלה אל עולם הרוק הכבד והמטאל. במהלך סיבובי ההופעות האינטנסיביים שליוו את אלבום הבכורה, ובראשם פסטיבל "Lollapalooza" המיתולוגי, חלקו חברי הלהקה במות עם הרכבים כמו "Rage Against the Machine", "Soundgarden", "Pearl Jam", "Ministry" ו-"Beastie Boys". שם גילו מאגס וחבריו כי קהל הרוק והמטאל, שחיפש מוזיקה כבדה, אפלה, מרדנית ונטולת פשרות, מתחבר אל המקצבים האיטיים, הבסים המלוכלכים והאווירה הקודרת שלהם לא פחות מקהל ההיפ-הופ המסורתי. באותה שנה הם אף השתתפו בפסקול המופתי והמשפיע של הסרט "Judgment Night", שבו שיתפו פעולה בשני שירים היסטוריים עם להקת "Sonic Youth" ועם "Pearl Jam", צעד שביסס אותם כחלוצי הקרוסאובר שסללו את הדרך לצמיחת הנו-מטאל והראפ-מטאל של המשך העשור.
כאשר נכנסו חברי הלהקה לאולפני 38 Fresh בלוס אנג'לס ולאולפני Image Recording בהוליווד בסוף שנת 1992 כדי להקליט את אלבומם השני תחת הלייבלים Ruffhouse ו-Columbia Records, האווירה סביבם הייתה דחוסה, פרנואידית ואפלה בהרבה. אחרי שבעה עשר חודשים מתישים בדרכים, ותחת הלחץ העצום לשחזר את הצלחת הפלטינה של אלבום הבכורה, החליט DJ Muggs לנטוש את הגרוב הקליל והשמשי של קליפורניה לטובת מעטפת סאונד קודרת, גותית ופסיכדלית, המבוססת על דגימות מתקליטי רוק פסיכדלי, Fאנק אפל, סול ישן וג'אז מעושן משנות השישים והשבעים. את המשוואה הזו השלים B-Real, שפיתח לאלבום הבכורה את סגנון השירה המאנפף, הגבוה והחד שלו, שהושפע מדמותו הקולנועית של גנגסטר אכזרי ומתיאטרליות של סרטי אימה, מול קול הבריטון העבה והמחוספס של Sen Dog, שיצר דינמיקה ווקאלית שנשמעה כמו דו-קרב רחוב חי.
האלבום נפתח עם הצהרת הכוונות הבלתי מתפשרת של "I Wanna Get High", רצועה מהפנטת שבה קצב תופים איטי וכבד, בליווי צלילי סיטאר ערפילים ודגימה מתוך "Taxman" של להקת "The Beatles" בביצועו של Junior Parker, מכניסים את המאזין אל תוך מיסוך העשן המזוהה עם הלהקה, שהפכה באותן שנים לנושאת הדגל הרשמית של תנועת הלגליזציה של הקנאביס בארצות הברית. אלא שמיד לאחר הפתיחה הרגועה לכאורה, האלבום משנה כיוון בחדות וצולל אל תוך סיפורי ההישרדות האלימים של רחובות לוס אנג'לס עם "I Ain't Goin' Out Like That". את השיר הזה, שהופק בשיתוף עם המפיק Todd Ray המוכר כ-T-Ray והוקלט בזמן שחברי הלהקה היו תחת השפעת פטריות הזיה באולפן, בנה השילוב הגאוני סביב לופ מפוחית הבלוז המצמרר של Ozzy Osbourne מתוך השיר "The Wizard" מאלבום הבכורה המכונן של להקת "Black Sabbath" משנת 1970. החיבור בין המפוחית האפלה של אוסבורן לבין מקצב הבום-באפ המוחץ והפזמון הזועם הפך את השיר להמנון כוח אדיר שגישר באופן מושלם בין מעריצי ההבי מטאל לחובבי ההיפ-הופ.
מיד לאחר מכן מגיע הרגע שהפך את "Cypress Hill" לתופעה גלובלית חוצת יבשות, הסינגל המוביל "Insane in the Brain". באופן אירוני, השיר נולד מתוך סכסוך מר עם הראפר Chubb Rock, שטען כי הלהקה גנבה ממנו סגנון שירה. בתגובה, יצר מאגס ביט פראי ובלתי שגרתי ששילב דגימת תופים של George Semper עם צהלת הסוס המפורסמת מתוך השיר "Good Guys Only Win in the Movies" של להקת "Mel and Tim", בעוד B-Real ירה חרוזים מושחזים שהפכו את ביטוי הסלנג של כנופיות הרחוב בלוס אנג'לס, שקראו למי שאיבד את שפיותו "Loco in the Coco", לאחד הפזמונים המוכרים ביותר בתולדות המוזיקה המודרנית. השיר זינק למקום הראשון במצעד הראפ ולמקום ה-19 במצעד הבילבורד הכללי, זיכה את הלהקה במועמדות לפרס הגראמי, והפך להמנון קבוע ברחבות הריקודים ובמועדוני הרוק כאחד.
הצד האפל, הקולנועי והקשוח של האלבום ממשיך במלוא העוצמה ברצועה הרביעית, "When the Shit Goes Down". כאן דגם מאגס את פתיחת הפסנתר והכלי-מיתר הדרמטית מתוך "Deep Gully" של להקת הבלוז-רוק "The Outlaw Blues Band" לצד קולו המחוספס של זמר הבלוז האגדי Howlin' Wolf, כדי ליצור אווירת מערבון עירוני מתוחה שבה B-Real מתאר מצור משטרתי ואלימות כנופיות חסרת מוצא. בהמשך מגיע "Lick a Shot", קטע אגרסיבי ודחוס שבו B-Real חושף במילים כנות את רגעי האימה האמיתיים שחווה בצעירותו כאשר נורה בריאתו במהלך עסקת רחוב שהשתבשה וכמעט איבד את חייו, מעל מקצב Fאנקי כבד שמתכתב עם "The J.B.'s" של James Brown.
חציו השני של האלבום מוכיח עד כמה הייתה העבודה האולפנית של DJ Muggs עשירה, הרפתקנית ומגוונת. לאחר קטע המעבר ההומוריסטי והחריף "Legalize It", מגיע "Cock the Hammer", שנבנה על בסיס קו הבס המאיים מתוך "Blind Man" של להקת הרוק וה-Fאנק "Black Merda" ומשלב דגימות של Miles Davis לצד יריות מילוליות קצביות. שירים כמו "Lil' Putos" ו-"3 Lil' Putos" מציגים את כישרון הסיפור הקולנועי של הלהקה דרך משל אכזרי על שלושה צעירים שנסחפים לתוך חיי הפשע, בעוד "What Go Around Come Around, Kid" ו-"A to the K" שומרים על רצף תופים הדוק ומחוספס.
אלא שרגע הפולחן האולטימטיבי של החלק השני שמור לרצועה "Hits from the Bong". באחת ההברקות ההפקתיות הגדולות של שנות התשעים, לקח מאגס את בלדת הסול הקלאסית "Son of a Preacher Man" של הזמרת הבריטית Dusty Springfield משנת 1968, האט והעמיק את קו הבס והגיטרה שלה, ושילב בתוכה צלילי בעבוע מים אמיתיים שהוקלטו באולפן יחד עם ציטוט מתוך הסרט של צמד הקומיקאים Cheech & Chong. השילוב הסוריאליסטי בין החמימות הנוסטלגית של ספרינגפילד לבין הטקסט הפסיכדלי של B-Real יצר קלאסיקה על-זמנית שחותמת את האלבום יחד עם "Hand on the Glock" הקצבי ו-"Break 'Em Off Some", שבו נדגמת הגיטרה הפסיכדלית של "The Jimi Hendrix Experience" מתוך "are You Experienced?", כסגירת מעגל מושלמת עם אגדות הרוק של שנות השישים.
גם העטיפה האייקונית של "Black Sunday", שעוצבה על ידי הקולקטיב הגרפי Paw Print, מילאה תפקיד מרכזי במיתולוגיה של היצירה. בניגוד לעטיפות ההיפ-הופ המקובלות של התקופה שהציגו תצלומים של הראפרים עם מכוניות יוקרה או תכשיטים, בחרה "Cypress Hill" באסתטיקה הלקוחה ישירות מעולם ההבי מטאל, דוגמת "Iron Maiden" ו-"Grateful Dead". העטיפה השחורה והקודרת הציגה גולגולת אבן עתיקה ומכונפת השרועה בבית קברות עפוף ערפל, לצד חוברת אלבום שהכילה עובדות היסטוריות, כלכליות ורפואיות מפורטות בזכות השימוש התעשייתי והרפואי בצמח ההמפ והקנאביס.
עם צאתו ב-20 ביולי 1993, רשם "Black Sunday" הישג היסטורי חסר תקדים כאשר נכנס היישר אל המקום הראשון במצעד ה-Billboard 200 האמריקאי, עם מכירות של למעלה מ-261 אלף עותקים בשבוע הראשון בלבד, מה שהפך את "Cypress Hill" להרכב ההיפ-הופ הלטיני הראשון בהיסטוריה שכובש את פסגת המצעד. יתרה מכך, באותו שבוע ממש חזר גם אלבום הבכורה של הלהקה אל מצעד האלבומים, וכך הפכה "Cypress Hill" ללהקת הראפ הראשונה אי פעם שהחזיקה שני אלבומים במקביל בעשרת הגדולים של מצעד הבילבורד. האלבום הגיע למעמד של פלטינה משולשת בארצות הברית ומכר למעלה מארבעה מיליון עותקים ברחבי העולם. למעלה משלושה עשורים לאחר צאתו, "Black Sunday" נותר לא רק פסגת היצירה של החבורה מסאות' גייט, אלא מונומנט מוזיקלי שריסק את החומות בין היפ-הופ, רוק פסיכדלי ומטאל, והוכיח שכאשר הכנות של הרחוב פוגשת אומנות סאונד אפלה וחסרת פחד, נוצרת קלאסיקה נצחית.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות