ה- 25 לספטמבר הוא כנראה יום מיוחד עבור "Black Sabbath", כי אלבום נוסף שלה - "Technical Ecstasy" משוחרר בדיוק היום בשנת 1976.
שני אלבומים של אותה להקה הרביעי והשביעי, משוחררים בהפרש של 4 שנים בדיוק, אבל ההבדלים ביניהם פשוט תהומיים.
אם סיפרנו לכם שבאלבום "Vol. 4" החלו לבצבץ הסדקים הראשונים בהרמוניה שבין חברי הלהקה, אז הפעם אנחנו עדים לנקודת המשבר הגדולה שסימנה את תחילתו של הסוף.
שלא תבינו לא נכון, זו עדיין "Black Sabbath" במלוא הדרה. הבסים של Geezer Butler עדיין מטלטלים, הריפים של Tony Iommi עדיין מעוררי השראה והסולואים שלו עדיין מצמררים. הקול של Ozzy Osbourne עדיין נוגע בשמים והתיפוף של Bill Ward חכם ומדויק. קחו לדוגמא את השיר המדהים "You Won't Change Me", את שיר הפתיחה הסוחף "Back Street Kids" עם הבס הדוהר א-לה Steve Harris, או את שיר הסיום המדהים "Dirty Women" ותבינו על מה אנחנו מדברים. אבל למרות זאת, משהו באלבום הזה בכל זאת לא עבד כמו באלבומים הקודמים וניכר שהלהקה התחילה כאן את תהליך ההתפוררות שלה.
היחיד שהתמסר כאן לתהליך הכתיבה והיצירה היה Tony Iommi, הוא נאלץ להתמודד כאן לא רק עם הקשרים המעורערים עם חבריו, אלא גם עם ז'אנר הפאנק שהחל להרים ראש בעולם ובמיוחד בבריטניה ועם הרצון לייצר מוזיקה קליטה יותר לרדיו. איומי היה נחוש להמציא את עצמו מחדש ומוחו הקדחתי ניסה לרקוח באלבום הזה משהו קצת שונה שיצליח להתמודד עם הטרנדים המוזיקלים שרווחו באותו זמן. הוא עבד על האלבום בעיקר עם הקלידן האורח Gerald "Jezz" Woodroffe, אשר נגינת הקלידים ובמיוחד הסינתסייזר שלו מעטרת חלק נכבד משירי האלבום.
הניסיון של Iommi וחבריו להמציא את עצמם מחדש התבטא בין היתר בזניחה חלקית של הצליל המטאלי הכבד והקודר שהיה מוכר מאלבומיה הקודמים והמצליחים של הלהקה, לטובת התנסות בסגנונות אחרים כמו רוק מתקדם, פסיכדליה ואפילו פופ. לא מאמינים? תקשיבו לשיר "It's Alright" שכתב ושר סולו לראשונה המתופף Bill Ward ותבינו על מה אנו מדברים. לרגעים ניתן אפילו לחשוב שמדובר באאוטייק עלום מאלבום של Paul McCartney שהלחן המלודי והמתוק לא היה מבייש אותו, בטח לא הגיטרה הקלאסית שמלווה את השיר. באופן נדיר לאותן שנים לשיר הזה שוחרר אפילו קליפ שיווקי, אשר מצליח לפתוח לנו צוהר על איך הלהקה הייתה נראית באותן שנים, ראו כאן:
נראה שבמסגרת הניסיון להמציא את עצמה מחדש "Black Sabbath" איבדה קצת את עצמה בדרך. קחו לדוגמא שיר כמו "Rock 'N' Roll Doctor". לחלוטין לא מדובר בשיר רע, אבל זו כבר לא אותה "Black Sabbath" מעוררת ההשראה, אלא ניסיון לחקות את "Kiss".
שינוי נוסף שמעיד על ההתנסות החדשה של הלהקה עולה מהתכנים של מילות השירים. אם בעבר היינו מורגלים לנושאים אפלים וקודרים של שטניזם, מלחמות, מוות וכו', הרי שהפעם Geezer Butler כייל את עצמו מחדש ועסק בנושאים כמו סקס, זנות, אלימות, פוליטיקה וכו'.
אפילו עטיפת האלבום שנוצרה על-ידי קבוצת המעצבים הבריטית היפנוסיס, מעידה על השינוי בנושאי הכתיבה ובסיגנון, בעודה מציגה שני רובוטים שמקיימים לכאורה יחסי מין על מדרגות נעות - ממש "אקסטזה טכנית".
באופן מפתיע האלבום זכה להצלחה יחסית במכירות ואף הגיע למקום ה- 13 במצעד הבריטי. לעומת זאת, מבקרי המוזיקה לא אהבו את האלבום למרות הניסיון של הלהקה לשנות ולהתעדכן עם הצליל והסגנון במטרה להישאר רלוונטים.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוקו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט