ב- 6 למרץ 2006 שוחרר האלבום "On an Island", אלבום האולפן השלישי של David Gilmour.
זה היה אלבומו הראשון מזה 22 שנה מאז שוחרר האלבום "About Face", והחומר החדש הראשון שקבלנו מהגיטריסט המחונן מאז "The Division Bell" של ה"פינק פלויד", אשר שוחרר 12 שנים קודם לכן.
לכבוד האירוע המיוחד הזה החליט David Gilmour לתזמן את יציאת האלבום עם יום הולדתו ה- 60!!! ולהעניק לעצמו וגם לנו את מנת יום ההולדת האולטימטיבית.
האלבום הוקלט רובו ככולו בין השנים 2001 עד 2005 באולפנו הפרטי של גילמור בבית הסירה המפורסם "Astoria", והוא כולל שיתופי פעולה עם מגוון רחב של אומנים, כמו:Robert Wyatt, Jools Holland, Georgie Fame, David Crosby, Graham Nash, Rick Wright ועוד. לעמדת המפיק גייס גילמור את חברו Phil Manzanera, המוכר מחברותו בלהקת "Roxy Music" שגם מנגן בגיטרה בכמה קטעים, וגם את Chris Thomas שעבד עם כל השמות המוכרים באנגליה מ"הביטלס" ועד ה"סקס פיסטולס" והחשוב מכל עם "פינק פלויד" בין היתר באלבום "The Dark Side Of The Moon". תהליך היצירה של האלבום תועד בחלקו בסרט דוקומנטרי קצר.
גילמור שהלחין את כל עשרת הקטעים באלבום, בחר לצעוד בדרכים ידועות ומוכרות במקום להתנסות בשבילים חדשים ולא מסומנים. האזנה לאלבום הזה תגרום לכם בוודאי לפלאשבקים לא רצוניים מאלבומי ה"פינק פלויד", החל מ- "Meddle" ועד ל- "The Division Bell", אבל היי, למי איכפת, רק תנו לנו עוד ועוד מהעונג הצרוף הזה. אנחנו מכורים לצליל הכל-כך מוכר של ה"סטראט", למשיכות המדוייקות, לסלייד החד כתער ולקול הקטיפה, גם אם הפך קצת צרוד ושחוק עם השנים.
החל מקטע הפתיחה האינסטרומנטאלי "Castellorizon" שנכתב בהשראת ביקור באי היווני Kastellorizo ועד "Where We Start" ש"מסיים" את האלבום, גילמור לוקח אותנו למסע ענוג וקסום שמצליח לגעת בנו בדיוק במקומות הנכונים. כל פריטה על מיתר, כל נגיעה בסריג, נוקשת לנו על תאי המח הרדומים ומשחררת מהם זכרונות של רגעי אושר מוזיקליים שקיימים שם כבר עשרות שנים. ממש כמו ריחות הבישול וטעם האוכל של אמא, האזנה לאלבום הזה גורמת לנו לדז'ה וו שלוקח אותנו אחורה בזמן לימים אהובים וטובים.
גילמור ברוב גאונותו הצליח לייצר כאן אלבום באווירת "רטרו" נוסטלגית, מבלי להישמע מיושן ולא מעודכן, אפילו לא לרגע אחד.
הקטע "Castellorizon" כולל בתוכו איזכורים לקטעים המוזיקליים שנפגוש בהמשך האלבום והוא מהווה מעין אינטרו לאלבום כולו שמחבר אותנו גם לשיר הנושא ה"וואלסי" "On an Island", בו מתארחים David Crosby ו- Graham Nash בקולות רקע. "Remember That Night...White steps in the moonlight" שר גילמור ומצית בנו את הרגש הנוסטלגי שילווה אותנו לאורכו של כל האלבום. השורה הזאת מתכתבת להפליא עם עטיפת האלבום שיחד עם ההרמוניות הקוליות של גילמור-קרוסבי-נאש, מצליחים לעטוף לנו את הלב. והסולואים... איזה סולואים שמשום מה ברגעים מסויימים העיפו אותנו לימי "Amimals" המדהימים, במיוחד הראשון שבהם. "The Blue" כשמו כן הוא, קטע שקט ומלנכולי שכולל שיתוף פעולה ווקאלי עם Rick Wright וסולו בלוזי שחודר לנשמה. גילמור מקשיח קצת את הצליל עם הריף המלוכלך משהו של "Take a Breath" אשר שוחרר גם כסינגל השני מתוך האלבום. השיר כולל גם סולו ארוך ומדהים וקטע אינסטרומנטאלי במרכזו. "Red Sky at Night" הוא קטע אינסטרומנטאלי קצר המובל על-ידי נגינת הסקסופון של David Gilmour בכבודו ובעצמו. "This Heaven" הוא אחד מהקטעים המעניינים באלבום. בלוז איטי המונע על ידי ריף גיטרה אקוסטי ודומיננטי, עם אורגן ההאמונד של אומן הג'אז Georgie Fame, אשר מרפד את השיר בנגינתו. "Then I Close My Eyes" הוא הקטע האינסטרומנטלי השלישי באלבום בו משתף גילמור פעולה עם Robert Wyatt, אשר תורם כאן נגינה על חצוצרה וכלי הקשה וכן קולות רקע. "Smile" הוא ללא ספק אחד הקטעים היפים באלבום שבניגוד לאווירה המלנכולית שהוא משדר תמיד מצליח להעלות "חיוך" על פנינו. כמה יפה השילוב בין קולו של גילמור לסלייד אשר מזכיר לנו את השילוב בין David Gilmour לכלב הבורדר קולי "Seamus" מהאלבום "Meddle", ולא אנחנו חלילה לא עורכים הקבלה כלשהי בין סימוס לגילמור. "A Pocketful of Stones" משופע בליווי תזמורתי ומאלץ את גילמור להניח לרגע את הגיטרה בצד לטובת פסנתר ואורגן האמונד. קטע הסיום "Where We Start" כל-כך מרגש עם משפטי הגיטרה הקטנים של גילמור שמלווים את השירה שלו ומעשירים אותה. "איפה התחלנו"? גילמור שואל ואנחנו חוזרים שוב ל- "Castellorizon" עם אלבום פשוט קסום שניתן להאזין לו בריפיט....
מעניין לציין שמי שרכש את האלבום בגירסת הדלוקס קיבל בונוס DVD שנקרא: "David Gilmour Live And In Session" וכלל הקלטות של גילמור ולהקת הליווי שלו באולפנים שונים:
כמו שציינו כבר לעיל, גילמור לא לוקח עם "On an Island" שום סיכון, הוא לא שולף שפנים מהכובע והוא לבטח לא לוקח אותנו לשום "אי מוזיקלי". אבל זה בדיוק הרעיון. אחרי שייצר כל-כך הרבה מאסטרפיסים במהלך 40 שנות מוזיקה, גילמור רשאי להמשיך לעשות בדיוק את אותו הדבר, מבלי שלנו תהיה הזכות להפנות אליו אפילו חץ אחד בודד של ביקורת.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט