Eric Clapton - 461 Ocean Boulevard

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 20.07.1974 (תאריך כניסה למצעד הבילבורד)

לגיהנום ובחזרה, זו ככל הנראה היתה התחושה של אריק "Slowhand" קלפטון, כאשר הצליח לשקם את עצמו הרבה בזכות חבריו.

קלפטון שהחל מאמצע שנות השישים הפך לאחד הגיטריסטים הבולטים של התקופה כשהיה חבר בלהקות "היארדבירדס", "הבלוזברייקרס", "Cream", "בליינד פיית'", ו"דרק והדומינוס", חווה משבר עצום בתחילת שנות השבעים.

קלפטון, ששיתף פעולה עם "הביטלס" התאהב עד מעל לראשו בפאטי בויד אשתו של George Harrison, האריסון יש לציין פזל לכל הכיוונים בזמן נישואיו. זה לא מנע מבויד להשאר נאמנה לו ולסרב לחיזוריו של "Slowhand".

את הכינוי "Slowhand" הרוויח קלפטון בזמן שקרע עוד מיתר בגיטרה שלו בזמן ההופעה, בתגובה, הוא זכה למחיאות כפיים מהקהל, בבריטניה נקראו מחיאות הכפיים הללו "Given the Slowhand" מכיוון שקלפטון הרבה לקרוע מיתרים בהופעות, הפך הביטוי לכינוי הקבוע שלו.

ממש בתחילת הסבנטיז הוציא קלפטון את אלבום הבכורה שלו "Eric Clapton", שלושה חודשים לאחר מכן הוא הוציא יחד עם "דרק והדומינוס" אלבום שכולו מחווה לאהבתו וכמיהתו לפאטי בויד, עם "Layla" שהפך ללהיט הענק מהאלבום.

אך ככל שאהבתו לפאטי בויד גברה, כך גברה התמכרותו של קלפטון להרואין ואלכוהול, ואט אט הוא מצא את עצמו שקוע עמוק בהזיות.

במשך יותר משנתיים קלפטון והגיטרה היו חברים רחוקים, הוא מיעט להופיע, ובעצם עד לקונצרט שערך Pete Townshend  למען גמילתו מההתמכרות לסמים, קלפטון הופיע רק פעם אחת בקונצרט שארגן חברו George Harrison למען בנגלדש שהסתיים בהתמוטטות של "Slowhand" על הבמה.

כאמור, היה זה Pete Townshend  חבר להקת "The Who" שהרים את הכפפה והציל לקלפטון את הקריירה ואת החיים. שנה עברה וקלפטון החל להתאושש כאשר פאטי בויד לצידו.

קלפטון בשיתוף המנהל שלו רוברט סטיגווד, מצא קבוצה של מוזיקאים ותיקים ללא אגו של כוכבי על, כמו קארל ראדל עמיתו ל"דרק והדומינוס", אל ג'קסון ג'וניור ("בוקר טי ו- MG's"), וזמרת הליווי איבון אלימן, ובהדרכתו של המפיק טום דאוד.

הוא הקליט עבור "461 Ocean Boulevard", עשרה שירים, שבעה מהם היו גרסאות כיסוי. כולל הלהיט שכבש את פסגת המצעד "I Shot The Sheriff" שהיה שייך במקור לבוב מארלי. קלפטון שמע אותו כשחבר בלהקתו ניגן עבורו

את האלבום של בוב מארלי ושכנע אותו להקליט אותו. קלפטון לא רצה להכניס את הקאבר הזה לאלבום כי הוא חשב שזה עלול להיראות לא מכובד למארלי. חברי להקתו וההנהלה שלו שכנעו אותו שהוא לא צריך רק להכניס אותו לאלבום, אלא גם להוציא אותו כסינגל, והשאר היסטוריה.

עם אסופת שירים שזרמו מאחד לשני, מבלוז דרך גרוב אקוסטי עם ניוחוחות של רגאיי ורוק קלפטון ייצב את עצמו, ומיצב את הקריירה שלו שוב כלפי מעלה עם שירים כמו הקאבר לבליינד ווילי ג'ונסון שחי שנים רבות ללא אימו שמתה, ועם אם חורגת שהפכה את חייו לקשים מנשוא.

קלפטון משתף את המאזינים בתחושות הקשות שאפפו אותו בזמן שהיה מכור. ב- "Give Me Strengh" הוא נמצא במצב כה שברירי. שכל דבר קטן ביותר יכול להחזיר אותו לאחור. הוא כמעט מתחנן, ושר "תן לי כוח להמשיך".

ב- "Get Ready" קלפטון שר ספק על פאטי בויד, במצב של שברון לב כשהוא מתכנן נקמה, בקולות הרקע אפשר למצוא כאן את הזמרת איבון אלימן שהיתה שותפה למחצית מהשירים באלבום.

זו אותה איבון אלימן שלקראת סוף הסבנטיז תזכה בלהיט הדיסקו הענק "If I Can't Have You", ובינתיים אפשר לשמוע אותה בקולות רקע לשיר "Let It Grow" שהוא אולי השיר הכי מיוחד ומרגש באלבום, מעין שיר המשך ל- "Keep On Growing" של "דרק והדומינוס" מ- 1970.

השיר הזה נכתב על פאטי בויד הפעם מהזוית החיובית של אהבתם הפורחת והמלבלבת, בדיוק כמו צלילי גיטרת הדוברו המלבלבים שמלווים אותנו בחלקו האחרון של השיר וממיסים את ליבו של כל שוחר מוזיקה באשר הוא.

שם האלבום "461 Ocean Boulevard", מתייחס לכתובת בה התגורר קלפטון בזמן ההקלטות של האלבום, בהמשך יעברו לשם חברי "הבי ג'יז".

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר