רוצים לדעת מה קורה כשמערבבים אופרת רוק כמו "Tommy" של "The who" עם פאנק-רוק מחאתי בסגנון "London Calling" של "the Clash"?
אז האלבום "American Idiot" של "Green Day" ששוחרר ב- 21 לספטמבר 2004 מצליח לשלב את השניים ולייצר את אופרת הפאנק רוק הראשונה בהיסטוריה, טוב אולי השניה אם סופרים את "Zen Arcade" של "Hüsker Dü".
אפשר לקרוא לזה אלבום הקאמבק של "Green Day" אחרי כמעט עשור של חוסר רלוונטיות, אבל אנחנו מעדיפים לקרוא לו אלבום "הבגרות" של הלהקה. חבורת הצעירים המופרעים שפרצה עשור קודם לכן לתודעה העולמית באלבום "Dookie", עם פאנק-רוק זועם בשלושה אקורדים, הפכה באלבום הזה ללהקה שלוקחת את עצמה ברצינות וכותבת אלבום קונספט מלא עם סיפור עלילה שנועד לבטא את ההתפכחות והמחאה של הדור שהתבגר בתקופה של אירועי ה- 11 בספטמבר ומלחמת עיראק.
גיבורי הסיפור הם "Jesus of Suburbia" - אנטי-גיבור מתבגר אמריקאי מהמעמד הבינוני, מאניטאון, ארה"ב, שהוריו לא מסתדרים והוא פונה לסמים ולאלכוהול כדי לשרוד. "St. Jimmy" אומן פאנק-רוק, לוחם חופש מרדן. "Whatsername" היריבה של "St. Jimmy", שמתמקדת בהגשמה של האמונות והאתיקה שלה.
סיפור העלילה מתחיל עם שיר הנושא "American Idiot" - קטע פאנק-רוק עצבני וזועם, שיר מחאה מובהק שנועד למקם אותנו במקום ובזמן שבו מתרחשת העלילה. לשקף לנו את האווירה ששררה בארה"ב לאחר אירועי ה- 11 בספטמבר ומלחמת עיראק. ההתפכחות וההבנה, הירידה ברמת הפטריוטיות והמחאה בציבור שהתבטאה גם במדיה, דוגמת הסרט הביקורתי "Fahrenheit 911" של Michael Moore. "האידיוט האמריקאי" הם כנראה שילוב של ממשל George W. Bush והתקשורת האמריקאית שלדעת Billie Joe Armstrong זרעה פרנויה ואידיוטיות בקרב הציבור האמריקאי. השיר נכתב על-ידי Billie Joe Armstrong אחרי שצפה בסיקור חדשות על מלחמת עיראק, עם עיתונאים בטנקים מלווים את החיילים בשדה הקרב. הוא חש שהחדשות האמריקאיות חצו את הגבול מעיתונאות לסדרת ריאליטי, כשהם מציגים צילומים אלימים משולבים עם פרסומות. בילי ציין גם מאורע נוסף שהשפיע על כתיבת השיר, בו האזין באוטו לשיר "That's How I Like It" של "Lynyrd Skynyrd" וחשב לעצמו מי האידיוט שמתגאה בכך שהוא "Redneck" דרומי?
הסיפור ממשיך עם הצגת גיבור העלילה "Jesus of Suburbia". קטע אפי בחמישה חלקים, הנפרש על פני יותר מ- 9 דקות, שהינו לחלוטין לא אופייני ללהקת פאנק-רוק. הקטע מכניס אותנו לעולמו של נער הפרברים האמריקאי "ישו" מהמעמד הבינוני-נמוך, שגדל בתזונה של "סודה פופ וריטלין". "ישו" שונא את העיירה שלו ("City of the Damned") ואת הקרובים לו, אז הוא עוזב לעיר הגדולה וכך מתחיל לו המסע. Billie Joe Armstrong ציין שלקח להם הרבה זמן לכתוב את השיר וכי הוא רצה לכתוב את "רפסודיה בוהמית" של העתיד. מעניין שלמרות אורכו (הוא קוצר קצת לגירסת הרדיו), השיר הזה שוחרר כסינגל החמישי והאחרון מתוך האלבום.
הסיפור ממשיך עם "Holiday" אחד מלהיטי האלבום ששוחרר כסינגל השלישי מתוכו. זה שיר מחאה נוסף שמכוון לממשל בוש, ומפציר במפגינים פוטנציאליים לצאת לרחובות ולהפגין. הוא יוצא נגד האדישות של האמריקאי הממוצע שלא עושה מספיק כדי לשנות את המציאות בה הוא חי.
השיר העוצמתי מהווה הקדמה לאחד מהרגעים היפים של האלבום כשבדקה 3:50 אקורד הסיום שלו הופך לאקורד הפתיחה של "Boulevard of Broken Dreams", הלהיט הכי גדול מהאלבום. השיר נכתב במהלך אחת ההפסקות שהלהקה לקחה. בתקווה לנקות את הראש ולפתח רעיונות חדשים לשירים Billie Joe Armstrong נוסע לבדו לניו יורק, שוכר לו לופט קטן באיסט וילג' ובמשך כמה שבועות מתמקד בכתיבה. חלק ניכר מהזמן הזה בילה בילי בהליכות ארוכות ברחובות ניו יורק. הוא כתב את השיר על "להרגיש לבד" על "החלום ושברו". הוא הרגיש שהשיר מתאים היטב לקו העלילה של האלבום, העוסק בבריחה מעיר המגורים שלך ויציאה למסע במהלכו אתה נלחם בשדים הפנימיים שלך.
המוזיקה משתנה בהתאם להתקדמות העלילה, כאשר האווירה המלנכולית של "Are We the Waiting" מתחלפת לפאנק-רוק זועם בדקה 2:45 של השיר עם "St. Jimmy". "ישו" מגיע לעיר הגדולה ("Are We the Waiting") אך הוא מוצא אותה הרבה יותר קרה ומנוכרת ממה שצפה. בבדידותו הוא פוגש שם ב- "St. Jimmy" - אומן החופש המרדן שמתברר לנו כאלטר אגו של "ישו" עצמו אשר נוצר כתוצאה מבדידותו. "ישו" יוצר את דמותו של "ג'ימי הקדוש" במוחו כדי להפוך את עצמו פחות פגיע כלפי העולם. כאשר "ג'ימי קדוש" הוא בעצם מקבילו "הזועם" של "ישו".
התיפוף שהזכיר לנו את "Bullet The Blue Sky" של "U2", מכניס אותנו לקטע "Give Me Novacaine". שיר שעוסק בדמותו של "ג'ימי הקדוש" שנוצר על ידי "ישו". הוא מדבר על כל הכאב שג'ימי חש. הוא רוצה שבעיות החיים שלו ייעלמו, שהשדים יעלמו מחלומותיו והוא זקוק למשהו חזק כדי להקל על הכאב, לכן הוא פונה ל- "Novacaine". כשג'ימי כבר ממש על סף התאבדות, בדקה 3:28 לשיר, נכנסת "Whatsername" לתמונה עם הקטע המקפיץ "She's a Rebel". היא ההקלה שג'ימי ("ישו") מחפש. נערה מהנה וחופשית שעוזרת לו לשכוח את הבעיות שלו. היא מורדת, היא מלאך, היא מלח הארץ והיא אוחזת בליבו של "ישו" כמו רימון ממש כמו בעטיפת האלבום.
תופי הבונגוס מלווים אותנו לקטע "Extraordinary Girl" שכמובן מדבר על "Whatsername" ועל יחסיה עם "ישו"/"ג'ימי", כשבמהלך השיר אנחנו מגלים שגם "Whatsername" היא לא ממש מושלמת וגם לה יש "עניינים משלה. השיר מתחבר בדקה 3:30 לקטע "Letterbomb". קטע קצבי שמתאר לנו כיצד "ג'ימי"/"ישו" נזרק על-ידי "Whatsername" כי היא לא אוהבת את האדם שהוא הפך להיות. היא חושבת שהוא מוגזם מדי ונפרדת ממנו לפני שהוא הורס את עצמו.
העזיבה של "Whatsername" מותירה את "ישו" פגוע וכואב. דכאונו משול לשינה ארוכה ממנה הוא לא רוצה להתעורר. "Wake Me Up When September Ends" נכתב על-ידי Billie Joe Armstrong על אביו, שמת מסרטן ב -1 בספטמבר 1982. בילי בכה בהלוויית אביו, הוא רץ הביתה ונעל את עצמו בחדר. כשאמו דפקה על הדלת בילי ענה לה: "תעיר אותי כשספטמבר יסתיים", ומכאן כותרת השיר הנפלא זה.
אנחנו מתקרבים לשיאה של העלילה עם "Homecoming" הקטע הארוך ביותר שכתבה הלהקה אי פעם. שיר בחמישה חלקים שאורכו 9:18 דקות בו העזיבה של "Whatsername" גורמת ל"ישו" להרוג את האלטר אגו שלו, "ג'ימי הקדוש", ולחזור לאופן שבו החיים היו לפני שעזב את הבית ונכנס לסמים.
בחלק הראשון "The Death of St. Jimmy" "ישו" עוזב את הרחובות, הוא משאיר את ג'ימי מאחור וחוזר הביתה. הוא מבין שהבריחה מהבית לא הייתה התשובה והוא לא הרוויח מזה דבר. הוא ציפה להרבה אך לא קיבל דבר בתמורה. "ג'ימי הקדוש" הורג את עצמו, זה היה "ישו" שפשוט סילק אותו ממוחו.
בחלק השני ".East 12th St" "ישו" נכנע לקונפורמיות, הוא מוצא עבודה וחיי שיגרה, אבך זה שוב מוביל אותו למקום לא טוב. הוא מרגיש לכוד. הוא מעדיף להיות בחוץ ופגיע והוא חייב לברוח...
(Photo: YouTube)
בחלק השלישי "Nobody Likes You" "ישו" עדיין בדיכאון על אובדן "Whatsername", הוא מחכה שתחזור, אך זה לא קורה. כל חלומותיו מתנפצים כאשר במוחו הוא שומע את המילים "אף אחד לא אוהב אותך, כולם עזבו אותך..."
בחלק הרביעי "Rock and Roll Girlfriend" "ישו" מקבל גלויה מבחור בשם "Tunny" כנראה עוד בחור ש"ישו" פגש בשיטוטיו ברחובות העיר הגדולה, אשר מספר לו על חיי הרוקנרול הסוערים שהוא חי, וזה מעצים עוד יותר את הדיכאון של "ישו" שמרגיש תקוע בחיים עלובים ובעבודה משעממת. השיר שנכתב ומושר על-ידי המתופף Tré Cool.
בחלק החמישי והאחרון "We're Coming Home Again" "ישו" מגיע להבנה. הוא משלים עם המצב ופשוט מקבל את זה. הוא חוזר הביתה. הוא לא בטוח אם הוא שמח או עצוב, אבל הוא לפחות בבית, חי...
קטע הסיום של אופרת הרוק "Whatsername" מתרחש אחרי ש"ישו" חזר הביתה, הוא חי חיי שגרה נורמלים אך עדיין מצטער שאיבד את "Whatsername". עבר כל כך הרבה זמן, שהוא אפילו לא זוכר את שמה ("Whatsername"). הוא תוהה מה קרה לה. כל מה שיש לו זה הזיכרונות שלו ממנה. האלבום מסתיים בכך שהוא מנסה לשכוח אותה. הוא לא מתחרט על חייו ברחובות, הוא משתמש בהם כחוויית למידה, אבל עדיין מנסה לשכוח את "Whatsername", את הכאב שהיא הסבה לו, ולהיפך.
(Photo: 4ever.eu)
האלבום "American Idiot" הפך לאחד מהאלבומים הגדולים של שנת 2004. הוא סימן את הקאמבק של גרין דיי, אשר הצעיד אותה לראשונה למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 ובעוד 18 מדינות נוספות. הוא מכר למעלה מ -16 מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאלבום השני הנמכר ביותר של הלהקה ואחד האלבומים הנמכרים ביותר של העשור. "American Idiot" קיבל ביקורות מהללות. הוא היה מועמד לאלבום השנה וזכה בפרס לאלבום הרוק הטוב ביותר בטקס פרסי הגראמי 2005. הוא היה מועמד גם לאלבום הטוב ביותר בפרסי המוזיקה של אירופה ובפרסי המוזיקה של בילבורד, וזכה במקום הראשון. הצלחתו עוררה השראה למחזמר בברודוויי, לסרט תיעודי ולעיבוד קולנוע עלילתי. מגזין הרולינג סטון הציב אותו במקום ה- 225 ברשימת "500 האלבומים הגדולים ביותר בכל הזמנים" (248 ברשימה המעודכנת משנת 2020).
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט