Halestorm - Everest
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני 8 דקות
- זמן קריאה 4 דקות
ב 8 באוגוסט 2025 הוציאה "Halestorm" את אלבום האולפן השישי שלה, "Everest".
לאחר הקאמבק מלא הביטחון של "Back from the Dead", ניצבה "Halestorm" בפני אתגר ברור. היא יכלה להמשיך ולהישען על נוסחת ההארד רוק האצטדיוני שליוותה אותה במשך יותר מעשור, או לפרק אותה ולחפש כיוון פחות צפוי.
באלבום הזה הם בוחרים באפשרות השנייה.
זהו אלבום כבד יותר מבחינה רגשית מאשר מוזיקלית, כזה שמחליף ריפים קליטים באווירה, פגיעות ומנעד דינמי רחב יותר. שיתוף הפעולה עם Dave Cobb התברר כהחלטה היצירתית החשובה ביותר בתהליך. קוב, המזוהה בעיקר עם עבודתו מחוץ לעולם ההארד רוק, מסיר חלק גדול מהליטוש שאפיין את הלהקה לטובת ביצועים טבעיים ונושמים. הגיטרות עדיין עוצמתיות, אך אינן חייבות להשתלט על כל רגע. במקום זאת, גם השקט הופך לכלי מוזיקלי, כזה שמאפשר למתח להיבנות עד להתפרצות הבלתי נמנעת. ההפקה אינה נשמעת מרוסנת, אלא בטוחה בעצמה מספיק כדי לדעת מתי לא צריך להיות רועשים.
במרכז הכול ניצבת Lzzy Hale, המדהימה!!! שמספקת את אחת מהופעות השירה המרשימות ביותר בקריירה שלה. במקום להסתמך רק על הצרחות העוצמתיות שהפכו אותה לאחת הזמרות המזוהות ביותר עם הרוק המודרני, היא בוחרת לאורך חלק גדול מהאלבום באיפוק. וכאשר העוצמה סוף סוף מתפרצת, היא מרגישה משמעותית הרבה יותר משום שהיא נבנתה בהדרגה.
עוד לפני שנוגן התו הראשון של "Everest", החליטה הלהקה לנטוש במכוון את הרגלי הכתיבה שאפיינו חלק גדול מהקטלוג הקודם שלה. במקום להגיע לאולפן עם דמואים מלוטשים ושירים מסודרים עד הפרט האחרון, אימצה הלהקה את דרישתו של קוב להתחיל הכול מדף חלק. ההקלטות התקיימו בסוואנה שבג'ורג'יה, שם התגוררו ארבעת חברי הלהקה יחד בבית שהוסב לאולפן עבודה, מנותקים מהמולת סיבובי ההופעות ומהשגרה היומיומית. קוב עודד את הלהקה ללכוד כל רעיון ברגע שבו הוא נולד, ולעיתים קרובות הכתיבה וההקלטה התרחשו במקביל במקום לעבור אינספור סבבי ליטוש.
כל התהליך נועד לשמר את הספונטניות ולא לרדוף אחר שלמות.
הגישה הזו נשמעת היטב לאורך כל האלבום. רבים מהביצועים מבוססים על הטייקים הראשונים, כאשר קוב העדיף אינטואיציה על פני דיוק טכני ועודד את חברי הלהקה לנגן יחד בצורה טבעית ככל האפשר. במקום להעלים כל פינה מחוספסת, ההקלטות שימרו את הכימיה שהפכה את "Halestorm" לאחת מלהקות ההופעה המרשימות של דורן.
התוצאה היא אלבום שמרגיש חי במיוחד, כזה שמאזן בין הפקה מוקפדת לבין ההתרגשות הגולמית של מוזיקאים שמגלים את השירים תוך כדי יצירתם. במרכז הכול נמצאת שוב ליזי, עם הופעת שירה מהמשכנעות ביותר בקריירה שלה. היא אינה נשענת רק על העוצמה הווקאלית המזוהה איתה, אלא מפגינה שליטה, רגישות ואיפוק.
שיר הנושא "Everest" מסכם בצורה מושלמת את השאיפות של האלבום. הוא נפתח בעוצמה מדודה לפני שהוא מתפתח לפזמון רחב ידיים, ומצליח להעביר תחושת התמדה מבלי לגלוש לקלישאות. עבודת הגיטרה של Joe Hottinger מעדיפה מלודיה על פני הפגנת יכולת טכנית, בעוד שההתפתחות ההדרגתית של השיר משקפת את הטיפוס המטאפורי המתואר במילותיו.
אם "Shiver" מציג את העדינות החדשה של הלהקה, "Rain Your Blood On Me" מזכיר שהיא לא איבדה דבר מהאגרסיביות שלה. הריף המרסק, חטיבת הקצב הרועמת והגישה חסרת הפשרות יוצרים את אחד הרגעים הכבדים ביותר באלבום. Arejay Hale מספק תיפוף מתפרץ שממשיך לדחוף את השיר קדימה, בעוד Josh Smith מעניק בסיס נמוך, מדויק ויציב.
השיר "Darkness Always Wins" נותר אחד מרגעי השיא הרגשיים של האלבום. במקום להציע אופטימיות מזויפת, הוא מחבק את חוסר הוודאות באמצעות עיבוד קולנועי ופזמון שנבנה באיטיות וממשיך להדהד זמן רב לאחר שהשיר מסתיים. זהו שיר שממחיש עד כמה הלהקה מרגישה בנוח לאפשר לעצב ולעוצמה להתקיים זה לצד זה.
בהמשך, "Like A Woman Can" משלב ביטחון עצמי עם אמירה חברתית, "WATCH OUT!" מזריק פרץ של אנרגיה באמצעות שינויים קצביים חדים, ואילו "How Will You Remember Me?" חותם את האלבום בנימה מפתיעה של התבוננות פנימית, כשהוא מציב שאלות לא נוחות על מורשת וזיכרון במקום לחגוג ניצחון.
לא כל הניסיונות מצליחים באותה מידה. חלקו האמצעי של האלבום מאבד לעיתים מעט מהמומנטום, וישנם עיבודים שמעדיפים אווירה על פני ריפים חזקים. מי שמצפה לעוד אוסף של המנוני רדיו עשוי למצוא את קצב ההתקדמות מעט סבלני מדי. עם זאת, האזנות חוזרות חושפות אלבום שמעדיף תגמול רגשי על פני סיפוק מיידי.
מה שבאמת מבדיל את "Everest" מחלק גדול מהקטלוג של הלהקה הוא הבשלות שלו. במקום לנסות להתעלות על האלבומים הקודמים בווליום או באגרסיביות, הלהקה בוחרת בכנות. הביצועים נשמעים טבעיים יותר, הכתיבה פחות מחושבת, והמטען הרגשי גדול מאי פעם.
גם מבחינה חזותית עטיפת האלבום משדרת מיד שלא מדובר בעוד תחנה שגרתית בקריירה של הלהקה. במקום צילום להקה מסורתי, היא מאמצת את האסתטיקה הפנטסטית רחבת ההיקף של ההארד רוק וההבי מטאל הקלאסיים, ומזכירה את האיורים המצוירים ביד שעיטרו אלבומים של Black Sabbath, Dio ו Rainbow בשנות השיא של הז'אנר. גיטריסט הלהקה Joe Hottinger סיפר כי חברי הלהקה רצו עטיפה שתעורר סקרנות כבר במבט הראשון, כזו שתגרום למאזינים לעצור, להתעמק בפרטים ולרצות לתלות אותה כפוסטר על הקיר. אלמנטים שונים השזורים באיור מתייחסים גם לשירים מתוך האלבום, ומחזקים את התחושה ש "Everest" הוא יצירה חזותית ומוזיקלית שלמה, ולא רק אוסף של שירים.
ייתכן שהאלבום אינו מספק כמות דומה של "להיטים קליטים" כמו "The Strange Case Of..." או "Back from the Dead", אך הוא ללא ספק ההצהרה האמנותית המגובשת ביותר של "Halestorm" עד היום. הוא מציג להקה שמוכנה לאמץ את חוסר הנוחות, לתת מקום לשקט בדיוק כפי שהיא נותנת מקום לדיסטורשן, ולהוכיח שצמיחה אמיתית מגיעה דווקא מטיפוס על פסגות חדשות, ולא מחזרה אל שבילים מוכרים.
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות