ב- 29 לאוגוסט 1988 הוציאה "Helloween" לאור את אלבומה השלישי "Keeper of the Seven Keys: Part II" וקיבעה את מעמדה כאחד מהרכבי ה- Power Metal החשובים והמשפיעים בעולם.
כנראה שאין הרבה הרכבי פאוור מטאל או מטאל סימפוני עכשוויים שלא הושפעו מ- "Helloween" ובמיוחד מהאלבום "Keeper of the Seven Keys: Part II".
זה אלבום שיש בו את כל המרכיבים של פאוור מטאל קלאסי. החל מהספיד מטאל המהיר והדבל בייס העצבני, דרך הנגינה הניאו קלאסית והמלודית וכלה ביצירות האפיות, ההשפעות הסימפוניות והליריקה השואבת מעולם האגדות והפנטזיה.
הלהקה שהוקמה בשנת 1984 בהמבורג על-ידי הזמר והגיטריסט Kai Hansen, הבסיסט Markus Grosskopf, הגיטריסט Michael Weikath והמתופף Ingo Schwichtenberg, החלה את דרכה בכלל כהרכב ספיד מטאל. בשנת 1985 הוציאה הלהקה לאור את ה- EP הראשון שלה בשם "Helloween" ובהמשך אותה שנה את אלבום הבכורה "Walls of Jericho", בהם הגיטריסט Kai Hansen משמש גם כזמר המוביל.
אבל אז, בשנת 1986 עוברת הלהקה שינוי בהרכב, אשר בסופו של דבר גם השפיע על סגנונה. הגיטריסט Kai Hansen מגלה שתפקיד הזמר המוביל בהופעות הלהקה מגביל את הנגינה שלו, מה שמביא את הלהקה לחפש סולן שייקח ממנו את ההובלה ויאפשר לו למצות את יכולותיו כנגן וכיוצר. לתפקיד הנחשק נבחר בסופו של דבר הזמר Michael Kiske, שהיה אז נער צעיר וכישרוני בן 18, בעל מנעד קול מדהים של 4 אוקטבות, אשר התוספת החשובה שלו פשוט הכניסה מימד נוסף לסאונד ולסגנון המוזיקלי של הלהקה.
(Photo: Krasner/Trebitz)
המהלך שביצעה "Helloween" נושא פרי, כאשר כבר בשנת 1987 היא מוציאה לאור את אלבומה השני "Keeper of the Seven Keys: Part I", אשר נכתב רובו ככולו על-ידי הגיטריסט Kai Hansen, שאף תרם לעיצוב העטיפה המיוחדת. האלבום סימן שינוי בקו המוזיקלי, אשר הפך קצת יותר איטי ומלודי עם השפעות קלאסיות וסימפוניות ובכך הונחו למעשה היסודות של ז'אנר הפאוור מטאל האירופאי, אשר נשען לא מעט גם על סגנון השירה מלא הפאתוס של Michael Kiske, שנשמע כשילוב של Geoff Tate, Bruce Dickinson ו- Rob Halford.
אז נכון, חלק מכם יטענו ובצדק שאת היסודות הללו הניחה בכלל להקת "Rainbow" עוד בשנת 1976, עם שירים אפיים כמו "Stargazer" או "A Light in the Black" מהאלבום "Rising" או עם המהירות והדאבל בס של "Kill the King" מהאלבום "Long Live Rock 'n' Roll" שיצא שנתיים מאוחר יותר. אחרים יגידו שהיה זה קולו של Rob Halford וצליל ה"טווין גיטאר" של חבריו ל- "Judas Priest" שהשפיעו על יצירת התת ז'אנר. הכל נכון! רק ש- "Helloween" הצליחה לקחת את ההשפעות הנקודתיות הללו, למתוח אותן עד הקצה ולהביא אותן לשיאים חדשים כפי שעשו באלבום "Keeper of the Seven Keys: Part II", אשר הפך לאחד מהמשפיעים בז'אנר והצעיד את הלהקה למחוזות אחרים.
ואתם יודעים מה? כל הטוב הזה קרה דווקא בשלב בו הגיטריסט Kai Hansen החל לאבד קצת עניין בלהקה. התזוזה שלו הצידה אפשרה לגיטריסט Michael Weikath לקחת את המושכות לידו ולהוביל את תהליך הכתיבה ואפילו את עיצוב העטיפה, כפי שעשה חברו Kai Hansen באלבום הקודם. כנראה שזה בדוק מה שהיה דרוש בכדי לייצר אלבום מופתי כמו האלבום הזה.
כיאה לאלבום פאוור מטאל אפי "Keeper of the Seven Keys: Part II" נפתח עם אינטרו סימפוני קצר בשם "Invitation" שנועד ל"הזמין" אותנו לעולמו המופלא של "שומר שבעת המפתחות"... ואז מגיע לו הקטע האלמותי "Eagle Fly Free" שמצליח לזקק לתוך חמש דקות בודדות את כל המהות של תת-הז'אנר "פאוור מטאל". תיפוף דאבל בס מהיר ועוצמתי של Ingo Schwichtenberg, מלודיה מדהימה ושירה גבוה וירטואוזית ונקיה של Michael Kiske, עבודת טווין גיטאר ניאו קלאסית שומטת לסתות של Kai Hansen ו- Michael Weikath, בס מתפרץ ופועם של Markus Grosskopf שאפילו לוקח את הליד לכמה שניות, כינורות, מקהלה, חצוצרות, מה אין בשיר המדהים הזה, שכל-כך הרבה אחרים ניסו מאוחר יותר לשחזר את הקסם שלו?
האלבום ממשיך עם "You Always Walk Alone" שהפתיחה שלו הזכירה לנו במקצת את "Iron Maiden", עוד להקה שללא ספק השפיעה על "Helloween". בהמשך השיר מעלה קצב עם שירה מדהימה של Michael Kiske שפשוט מתעלה כאן לגבהים מטורפים עם גוון קול שמזכיר במקצת את Geoff Tate.
האלבום מקבל תפנית עם אתנחתא קומית בדמות "Rise and Fall", פרי עטו של Michael Weikath שדאג גם לעטוף את השיר עם אפקטים קוליים מוזרים. אנחנו חייבים לציין שלמשמע השיר "Rise and Fall" ובמיוחד למילים שמספרות על רומיאו שבשל בעיות בתפקודו המיני לא הצליח לממש את אהבתו ליוליה, קשה לנו שלא לחשוב על "Alestorm" שלבטח הושפעה מאוד מההומור והסגנון. האווירה ההומוריסטית הזאת נמשכת עם"Dr. Stein", הסינגל והלהיט המשעשע המוקדש ללא אחר מאשר פרנקנשטיין. השיר הזה הינו אחד השירים הפופולריים ביותר של הלהקה, והוא מנוגן כמעט בכל הופעה. בשנת 2010 הלהקה צלמה וידאו קליפ משעשע עבור הגרסה המחודשת בסגנון ג'אז של השיר שהוקלטה לאלבום "Unarmed – Best of 25th Anniversary".
הצד הראשון של הויניל מסתיים עם "We Got the Right" המצוין והדינמי שמוריד קצת את הקצב. הוא ניגוד מושלם לשני קודמיו ומצליח להוות משקל נגד "רציני יותר" ולאזן את הצד הראשון, אל מול סגנון ה- "Happy Metal" המאופיין עם הלהקה. השיר זכה לגרסת טריביוט אופראית-סימפונית בה משתתפים כמה מוזיקאים מוכרים כמו Arjen Lucassen, Blaze Bayley, Tim Ripper Owens ועוד.
הצד השני של הויניל נפתח עם אינטרו אפי לצלילי הפסנתר והגיטרות של "March of Time". שיר קצבי עם פזמון סוחף ומלודי, שהינו ללא ספק אחד הטובים באלבום ומהווה תצוגת תכלית מטורפת של סגנון ה"פאוור מטאל". עבודת הגיטרות של Weikath ו- Hansen שואפת לשלמות, חטיבת הקצב נמצאת כאן בשיאה, ושוב, גם במקרה זה השירה המדהימה של Michael Kiske איכשהו מצליחה להתעלות על כולם, גם על התופים הרועמים והריפים המנסרים.
אחריו מגיע "I Want Out", אולי הלהיט הכי גדול של הלהקה ואחד מסינגלי המטאל הטובים ביותר בכל הזמנים, שאפילו זכה לקלים שקיבל רוטציה בערוץ ה- MTV. כן, אנחנו עומדים מאחורי ההצהרה הזאת, כי לשיר הזה יש "הוק" גיטרה ופזמון כל-כך קליטים שהם מסוגלים להיכנס לכם לראש ולא לצאת עד יום מותכם והאמינו לנו שכל זה רק מהאזנה אחת ויחידה. את השיר כתב Hansen בעקבות תחושות התסכול שלו שנבעו מהעומס הכרוך בהופעות וכן מסכסוך של הלהקה עם חברת התקליטים, תחושות שהובילו אותו בסופו של דבר לאבד עניין בלהקה.
האלבום מסתיים עם יצירת המופת ושיר הנושא "Keeper of the Seven Keys" שהינו התשובה האפית והמשודרגת של Michael Weikath לשיר "Halloween", אותו כתב הגיטריסט Kai Hansen לאלבום הקודם, שהינו החלק הראשון בסאגה. זו יצירה מדהימה החוצה את גבול שלוש עשרה הדקות, עם שינויי מקצבים וסגנונות, סולואים מטורפים, הרמוניות ווקאליות, קטעים אינסטרומנטאלים קלאסיים עם ליווי סימפוני ופזמונים אופראיים. תיאטרון המטאל המטורף הזה הוא מיני אופרת רוק שמספרת על "שומר המפתחות" שתפקידם לנעול את 7 ימי השבוע. תפקידו של "שומר המפתחות" הוא לחסל את השטן והוא יוכל לעשות זאת רק אם ישליך את המפתחות לים כמצוות הנביא שמלווה אותו ומנחה אותו. וכך, השומר יוצא למסע אל האוקיינוסים הרוחקים בכדי להשליך את המפתחות אל ים השנאה, ים הפחד, ים האיוולת, ים החמדנות, ים הבורות...
כאן המקום לציין שהגירסה המורחבת של האלבום כוללת כמה קטעי בונוס, ביניהם "Save Us", "Savage", "Livin' Ain't No Crime" ו- "Don't Run for Cover", שבחלקם לא נופלים מיתר השירים באלבום.
לסיכום, אין ולא יכול להיות ויכוח על ההשפעה של "Keeper of the Seven Keys: Part II" על עולם המטאל בכלל ועל תתי הז'אנר של הפאוור והסמפוניק מטאל בפרט. הנגינה הווירטואוזית, הדינמיקה המטורפת, ההשפעות הקלאסיות והסמפוניות, השירה האפית ואפילו ההומור הגרמני הייחודי, הביאו באלבום הזה את סגנון הפאוור מטאל לידי ביטוי ויצרו מורשת שלמה של להקות והרכבים שינסו להתחקות אחר הקסם החד פעמי הזה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
אלבום עוצמתי!