‏Jethro Tull - War Child

‏ב- 14 באוקטובר 1974 יצא "War Child", אלבום האולפן השביעי של להקת "Jethro Tull".

‏אחרי שני אלבומי קונספט מונומנטליים ושאפתניים שבהם יצירה אחת רציפה תפסה את שני צידי התקליט – "Thick as a Brick" המופתי משנת 1972 ו- "A Passion Play" המורכב והתיאטרלי מ-1973 – מצאו את עצמם Ian Anderson וחבריו ללהקת "ג'ת'רו טאל" תחת מתקפה חריפה מצד מבקרי המוזיקה, ובמיוחד בעיתונות הבריטית. הביקורות הקשות על "A Passion Play" (שנולד בעצמו מתוך הגניזה של הקלטות ה-"Château d'Hérouville" בצרפת) הובילו את הלהקה להודיע זמנית על הפסקת הופעות בבריטניה, אך גם דחפו את אנדרסון לבצע פניית פרסה אמנותית חדה.

‏במקום עוד יצירה אפית בת 45 דקות, החליט Ian Anderson לחזור ב-"War Child" לפורמט של שירים קצרים, מהודקים ונגישים יותר של 3 עד 5 דקות – חלקם אף נכתבו מתוך מחשבה מודעת ליצור שירים קומפקטיים שיכולים להיכנס לרדיו, מבלי לוותר על התחכום, העיבודים התזמורתיים והציניות המושחזת שמאפיינים את "ג'ת'רו טאל".

‏למעשה, "War Child" תוכנן בתחילת דרכו כפרויקט מולטימדיה שאפתני לא פחות מקודמיו: פסקול לסרט קולנוע פנטסטי-סוריאליסטי באורך מלא, שאנדרסון כתב לו תסריט מפורט. העלילה גוללה את סיפורה של נערה צעירה שנהרגת בתאונת דרכים ומגיעה לעולם הבא – שם היא פוגשת דמויות אלגוריות ביזאריות, ביניהן אלוהים שמגולם כמנהל מלון סקוטי ממולח ולוציפר שמסובב אותה על האצבע. השחקן האגדי ממונטי פייתון, ג'ון קליז, אף גויס כיועץ הומור לתסריט, ומנהל הכספים של הלהקה מונה לבמאי. אלא שאולפני הקולנוע סירבו לממן את ההפקה היקרה, הפרויקט הקולנועי נגנז, ואנדרסון לקח את החומרים התזמורתיים והשירים שהוקלטו באולפני Morgan בלונדון וזיקק מהם אלבום רוק בן עשרה שירים.

‏בהרכב הלהקה באלבום, שנחשב בעיני רבים לתור הזהב הקלאסי של "ג'ת'רו טאל", שיתפו פעולה לצד אנדרסון (שירה, חליל, גיטרה אקוסטית וסקסופון) הגיטריסט הווירטואוז Martin Barre, הקלידן John Evan, הבסיסט וחבר הילדות Jeffrey Hammond-Hammond והמתופף הפנומנלי Barriemore Barlow, לצד העיבודים התזמורתיים המבריקים של David Palmer (לימים Dee Palmer), שהעניקו לאלבום נפח סימפוני עשיר עם כלי מיתר וכלי נשיפה.

‏האלבום נפתח בשיר הנושא "War Child", שמכניס מיד לאווירה הקולנועית של הפרויקט הגנוז עם אפקטים קוליים של מלחמה וצעדים, לפני שהחליל, הסקסופון והקצב התיאטרלי משתלטים. מיד אחריו מגיעים "Queen and Country" הקצבי ו-"Ladies" המקסים, שמציג את השילוב הייחודי של "ג'ת'רו טאל" בין פולק בריטי אקוסטי, מנדולינות ועיבוד מיתרים אלגנטי.

‏אחד השיאים הפרוגרסיביים של הצד הראשון הוא "Back-Door Angels", קטע מלא תפניות דינמיות, מעברי קצב חדים של Barriemore Barlow וריפים כבדים של Martin Barre, שמוכיח שגם במסגרת של חמש דקות הלהקה דוחסת עושר מוזיקלי של סימפוניה שלמה. הצד הראשון נחתם ב-"Sealion", שיר אנרגטי וסוחף שמובל על ידי הסקסופון של אנדרסון ונגינת הפסנתר הקופצנית של John Evan.

‏הצד השני של התקליט נפתח באחת הקלאסיקות הגדולות והאהובות ביותר של הלהקה – "Skating Away on the Thin Ice of the New Day". השיר הוקלט במקור עוד בסשנים הגנוזים בצרפת ב-1973, ונפתח בנגינת גיטרה אקוסטית, אקורדיון וזמזום אינטימי של אנדרסון, לפני שהוא נפתח לחגיגת פולק-רוק מרגשת עם מסר פילוסופי ואקולוגי על האנושות שמחליקה על קרח דק.

‏מיד אחריו מגיע הלהיט הגדול ביותר של האלבום בארצות הברית – "Bungle in the Jungle". השיר הקליט והגרובי, שמשלב עיבוד מיתרים עשיר עם אנלוגיות מעולם החיות והג'ונגל האנושי, הזניק את האלבום למקום ה-2 במצעד הבילבורד האמריקאי והפך לאחד מסימני ההיכר הבולטים של הלהקה ברדיו האמריקאי בשנות ה-70.

‏מיד אחרי הלהיט הרדיופוני הזה, שולף אנדרסון את העוקץ הקטלני ביותר באלבום: "Only Solitaire". בדקה וחצי אקוסטית בלבד, פונה אנדרסון ישירות אל מבקרי המוזיקה שקטלו את "A Passion Play" (ובמיוחד אל מבקר המוזיקה של ה-"Melody Maker", כריס וולש) ויורה בהם חיצים מושחזים על כך שהם מבקרים מהיציע אמנים שלוקחים סיכונים בזירה.

‏שני הקטעים שחותמים את האלבום – "The Third Hoorah" החגיגי עם ניחוחות המארש הסקוטי והחמת חלילים המדומה, ו-"Two Fingers" העוצמתי – סוגרים מעגל היסטורי מרתק. "Two Fingers" הוא למעשה עיבוד מחודש, עשיר ומתוזמר לשיר "Lick Your Fingers Clean", שהוקלט במקור ב-1970 במהלך הסשנים של אלבום המופת "Aqualung" ונותר אז מחוץ לאלבום.

‏גם עטיפת האלבום האייקונית טומנת בחובה סיפור משעשע: בצילום המורכב של מלבורן (קונגו) מצולמת העיר האוסטרלית בלילה בצבעי נגטיב, ועל גבי התמונה מופיעים בהשתקפות חברי הלהקה, אנשי צוות, חברים ואשתו דאז של אנדרסון, ג'ני פראנקס – כשדמותה של ילדה עטופה בדגל בריטניה (ה-"War Child") ניצבת במרכז.

‏למרות שבזמן אמת היו מי שראו ב-"War Child" אלבום מעבר קליל יותר אחרי ענקי הפרוג שקדמו לו, מבחן הזמן מוכיח שמדובר באחד האלבומים המגוונים, המהנים והמלוטשים ביותר בקטלוג של "ג'ת'רו טאל" – החוליה המקשרת המושלמת בין התיאטרליות הפרוגרסיבית של תחילת שנות ה-70 לבין יצירות הפולק-רוק המופתיות שיבואו בהמשך העשור.

‏להאזנה: Spotify, Apple Music

‏"Face/Off" - בלוג הרוק של ישראל

‏אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם או להירשם לעדכונים באתר