ב- 25 ליולי, 1969 "Jethro Tull" הוציאו את אלבומם השני "Stand Up".
האלבום הזה מהווה אבן דרך מרכזית בחיי הלהקה. הגיטריסט המקורי שלהם Mick Abrahams עזב בגלל פערים יצירתיים שנפערו בינו לבין הסולן Ian Anderson, דבר שאפשר את ההתפתחות של "Jethro Tull" בכיוונים מוזיקלים חדשים. בעוד שאלבום הבכורה שלהם מ-1968, "This Was", היה נטוע חזק בבלוז רוק, אנדרסון ביקש לשלב באלבום הזה פולק, ג'אז והשפעות קלאסיות שהוטמעו היטב אל תוך הסאונד שלהם. "Stand Up" עדיין מראה השפעות בלוז גדולות, כמו בשיר הפתיחה "A New Day Yesterday", אבל השפעות אלה מאזנות בצורה מופתית עם ז'אנרים אחרים, כאשר השילוב הזה מהדהד בקרב המעריצים ומזניק את האלבום למקום הראשון במצעד האלבומים בבריטניה.
מקורה של "Jethro Tull" בשנות ה-60 המוקדמות בבלקפול, אנגליה, שם הוקמה להקת "John Evan Band". בשנת 1967, Ian Anderson והבסיסט Glenn Cornick עברו ללונדון והתחברו עם Mick Abrahams והמתופף Clive Bunker. הם קראו לעצמם על שם חקלאי מהמאה ה-18, "Jethro Tull" והטביעו במהירות את חותמם בסצינת המועדונים של לונדון. Ian Anderson, בתחילה גיטריסט בלהקה, אימץ אט אט את חליל הצד ככלי העיקרי שלו, בתחושה שהוא לא יכול להתחרות עם נגנים כמו Eric Clapton. השימוש בחליל הצד הלך והתרחב באלבום הזה, כמו גם מגוון כלי הנגינה בהם Ian Anderson ניגן, כמו אורגן האמונד, מנדולינה, בלליקה ועוד.
לאחר עזיבתו של Mick Abrahams, הלהקה גייסה לזמן קצר את Tony Iommi, שחזר מאוחר יותר ללהקתו "Earth" (שבקרוב תשנה את שמה ל- "Black Sabbath"). בסופו של דבר, Martin Barre נבחר לגיטריסט החדש של הלהקה, שיחזק את ההרכב במשך עשרות שנים. לפני הקלטת "Stand Up", הלהקה הוציאה את הסינגל "Living in the Past", שהפך לאחד השירים האייקוניים ביותר שלהם וסימן את שיתוף הפעולה הראשון של Martin Barre עם "Jethro Tull".
למרות שלא מדובר באלבום קונספט, המילים באלבום הזה מתייחסות למערכת היחסים ה"מטלטלת" של אנדרסון עם הוריו, במיוחד בשירים "Back to the Family" ו- "To a Thousand Mothers", כמו גם אנקדוטות ביוגרפיות או חוויות מחייו האישיים. כך לדוגמא, החיים לפני הצלחת הלהקה תוארו בשיר "Were Meant To Know" - לזכר התהפוכות שעברו אנדרסון והבסיסט גלן קורניק. שיר זה השיר מתאר גם קשיים כלכליים ופיזיים שחוו ובמידה מסוימת קשורים ליחסיהם עם המשפחה.
האלבום נפתח ברצועה בלוזית וכבדת ריפים "A New Day Yesterday". עבודת הגיטרה של Barre בולטת עם אפקט הגיטרה שמנצל את גרסת הסטריאו עד תום ורץ בין הרמקולים, בעוד שהשירה המחוספסת ונגינת החליל הדינמית של אנדרסון מטביעים את החותם הכל-כך ייחודי של הלהקה.
השיר השני "Jeffrey Goes to Leicester Square" פונה כבר לטריטוריה עממית של פולק עם עיבוד אקוסטי שכולל נגינה של אנדרסון בבלליקה ומילים גחמניות. הצליל הרך יותר עומד בניגוד יפה לרגעים הכבדים יותר של האלבום, ומציג את הרבגוניות של הלהקה. השיר כולל ריפים של גיטרה ובס עם מבנה א-סימטרי. הקטע הזה נכתב כמחווה ל- Jeffrey Hammond, חברו של אנדרסון, אחיו גם היתה התייחסות באלבום הקודם "This Was". בסופו של דבר האמונד נענה לחיזוריו של אנדרסון והצטרף ל-"Jethro Tull" כבסיסט בשנת 1970.
אחריו מגיע הרצועה הבולטת של האלבום, "Bourée". קטע אינסטרומנטלי שמהווה עיבוד ג'אז-רוק מחודש ליצירה מאת יוהאן סבסטיאן באך. החליל של אנדרסון תופס את מרכז הבמה, ומספק לחנים מורכבים ומלאי חיים על רקע נגינת הבס שמובילה את השיר. רצועה זו היא הדוגמה המושלמת ליכולתה של הלהקה למזג השפעות קלאסיות עם רוק עכשווי.
הצד הראשון של הוויניל מסתיים עם "Back to the Family", הכולל שינויי מקצב דינמיים ומילים אינטרוספקטיביות, השיר הזה מתחלף בין בתים נינוחים ופזמונים עזים יותר. הגיטרה של Martin Barre, הבס של Glenn Cornick והחליל של Ian Anderson משתלבים יפה לאורך כל הדרך, עד לשיא עם מטורף גיטרה-חליל.
הצד השני מתחיל עם "Look Into the Sun" יצירה רפלקטיבית ומלודית יותר שמדגישה את יכולתו של אנדרסון ליצור בלדות רגשיות וליריות. הגיטרה האקוסטית והחליל העדין יוצרים אווירה מרגיעה, כמעט פסטורלית. אנדרסון ניגן כאן בבס מכיוון שהבסיסט Glenn Cornick לא נכח בסשן.
השיר הבא "Nothing Is Easy" הוא אנרגטי ואסרטיבי. זה קטע שמציג את הצד הרוקיסטי של הלהקה שילך ויתפתח באלבומים הבאים כמו Aqualung. זהו קטע ג'אז-רוק שמובל על-ידי התופים ונגינת הגיטרה החשמלית. "Nothing Is Easy" עומד בניגוד לחומרים האקוסטיים באלבום, הוא בעל קצב מתגלגל ומעוטר בסולואי החליל הנמרצים והקולות המודגשים של אנדרסון.
בשיר "Fat Man" הלהקה משתמשת בכלים אקזוטיים כמו מנדולינה וכלי הקשה. לרצועה הזו יש צליל בהשפעה הודית-מזרחית. המילים המשובבות והעיבוד הייחודי הופכים אותו לאחד השירים הבלתי נשכחים באלבום. אנדרסון כתב את השיר כרפרנס לגיטריסט Mick Abrahams, עם זאת, הוא אמר שהשיר לא נועד להעליב אותו.
אחת הרצועות הטובות באלבום היא "We Used to Know". את מהלך האקורדים בשיר הזה אימצו ה-"Eagles" בשיר שלהם "Hotel California". היא כוללת את אחד מסולואי הגיטרה המרתקים ביותר באלבום שבוודאי יזכיר לכם גם את אלו מ- "Hotel California".
השיר "Reasons for Waiting" הוא שיר אקוסטי יפהפה, שמדגיש את כישורי השירה והחליל של אנדרסון וכולל השפעות ברורות של Roy Harper. תוספת כלי מיתר מעשירה את העיבוד, ומעניקה לו תחושה שופעת ותזמורתית.
האלבום מסתיים עם "For a Thousand Mothers". שיר עתיר אנרגיה עם עיבוד מורכב, שכולל שינויים דינמיים וקטעים אינסטרומנטליים מרשימים. הוא מסיים את האלבום בנימה עוצמתית, ומדגיש את התעוזה והיצירתיות המוזיקלית של הלהקה.
האלבום "Stand Up" הוא ייחודי ופורץ דרך בדיסקוגרפיה של "Jethro Tull". הוא מציג את המעבר שלהם מבלוז-רוק לסאונד אקלקטי יותר. עם צירופו של Martin Barre ושילוב השפעות מוזיקליות כמו רוק מתקדם עם מגוון סגנונות, "Jethro Tull" סללה את דרכה להצלחות העתידיות שיגיעו בהמשך. האלבום הזה נבחר במקום ה-513 ברשימת 1000 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של Colin Larkin - מהדורה השלישית (2000). הוא השפיע על מוזיקאים בולטים רבים, כולל Eddie Vedder, Tom Hamilton, Joe Bonamassa, ו- Joe Satriani. אפילו Ian Anderson עצמו מתייחס אליו כאלבום "Jethro Tull" האהוב עליו, ומדגיש את חשיבותו כאוסף של מוזיקה מקורית שסייעה להתגבשות הסאונד של הלהקה. בעקבות יציאת האלבום המשיכה הלהקה לבנות מומנטום עם סינגלים מצליחים כמו "Sweet Dream" ו- "Witches Promise", ונכנסה בתנופה גדולה לשנות ה-70.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
コメント