Judas Priest – Nostradamus

ב- 16 ליוני, 2008, "Judas Priest" הוציאו את אלבומם ה- 16, "Nostradamus".

זה לא היה עוד אלבום הבי מטאל קלאסי של "Judas Priest", אלא אלבום כפול שאפתני ומורכב, שהצליח לפלג את את המעריצים והמבקרים כאחד, וסימן פרק ייחודי ושנוי במחלוקת במורשת האגדית של הלהקה.

בשנים שקדמו ל- "Nostradamus", השלימה "Judas Priest" את האיחוד המיוחל עם הסולן Rob Halford, והוציאה את האלבום "Angel of Retribution" שזכה להצלחה רבה בשנת 2005. אבל דווקא אז, במקום לצעוד בדרכים מוכרות, סטתה הלהקה לטריטוריה תיאטרלית נועזת. הם בחרו לספר את סיפור חייו של האסטרולוג הצרפתי בן המאה ה- 16 Michel de Nostredame - הידוע יותר בשם נוסטרדמוס - באמצעות אלבום מטאל סימפוני, חדור פאר, אופראי, שופע עיבודי כלי מיתר, סינתיסייזרים וקטעי ביניים מדוברים.

האלבום הוקלט בעיקר ב-"The Old Smithy Studio" בבריטניה, עם הגיטריסטים Glenn Tipton ו- K.K. Downing כמפיקים. מבחינה מוזיקלית, הוא היה רחוק מאוד מהזעם מונע הריפים של "Painkiller" או מהמנוני האצטדיונים של "British Steel". במקום זאת, הוא קיבל את השראתו ממוזיקה קלאסית, אופרה, פסי קול לסרטים ורוק מתקדם, וכתוצאה מכך יצר חוויית האזנה קונספטואלית עמוקה ורב-שכבתית.

האלבום נפתח ממש כמו סיפור קולנועי עם "Dawn of Creation" ו- "Prophecy". הראשון עם פתיח הקלידים של Don Airey שנועד להכניס אותנו לאווירה, והשני פורש את הנחת היסוד הנבואית של נוסטרדמוס בדיוק מטאלי רב. שירתו של Rob Halford מצמררת ואופראית. בעודו מגלם את נוסטרדמוס עצמו, הוא מזהיר אותנו מפני הכאוס העתיד לבוא.

פתיח אקורדי הארפג'יו של הגיטרה ב- "Awakening" זורם אל תוך "Revelations", קטע מטאל תיאטרלי מרהיב עם קלידים רדופים ברוחות רפאים המלווים בנגינת הגיטרה המוכרת של טיפטון שמעז להשתמש כאן גם בגיטרה קלאסית. המחויבות של הלהקה כאן לספר את הסיפור תופסת את מרכז הבמה, ומקריבה את העוצמה לטובת אווירה סוחפת.

בשיר "Pestilence and Plague" האלפורד מדקלם כמה שורות באיטלקית - טוויסט נדיר שמוסיף נופך למסגרת האירופית של הסיפור. לקראת הסיום האפי של האלבום הוא גם ישתמש בשפה הצרפתית כדי להוסיף לאותנטיות של הסיפור.

הקטע "Lost Love" בולט כאחד הרגעים העדינים והרגשיים ביותר של האלבום. בלדה קודרת, המובלת על ידי סינתיסייזרים רכים ונגינת גיטרה מאופקת, שמסירים את שכבות הפאר כדי לחשוף את בדידותו הכואבת של הנביא. הלפורד מספק כאן את אחת מהופעותיו הנוגעות ביותר ללב, תוך שהוא מתעל צער וכמיהה בכנות קורעת לב. השיר מהווה סוג של הפסקה קצרה ועצובה בתוך הנרטיב האפי של הסיפור - הוכחה לכך שמאחורי חזיונותיו האפוקליפטים של הנביא מסתתר בעצם אדם שבור.

לאורך שני הדיסקים, מתקיימת מטוטלת רגשית. עליות וירידות של מצבי רוח. "Exiled", עם המרקמים האקוסטיים המלנכוליים שלו, מוצא את נוסטרדמוס בייאוש, בעוד ש- "Persecution" לוהט בכעס ובהתנגדות שלו.

הקטע "Solitude" פותח את הדיסק השני ומאט את העניינים. ללא ספק שיר שנותן עדיפות להתבוננות לירית פנימית על פני נשיכה מטאלית.

שיר הנושא "Nostradamus" הוא אפוס דרמטי שבוער לאט. בעודו נפרש על-פני כמעט 7 דקות, הוא מתיימר ללכוד את מלוא המשקל של מורשת נוסטרדמוס. זה קטע מורכב שמשלב קולות מקהלה, ריפים איטיים וכבדים וקריינות מאיימת, כדי לתאר את הנביא כאדם מפחיד ונערץ כאחד. זה ללא ספק אחד הרגעים התיאטרליים המגדירים בצורה הטובה ביותר את סגנונו של האלבום ומשמש כליבה הרגשית והפילוסופית של הפרויקט כולו.

הדיסק השני מגיע לשיאו עם "Future of Mankind" האפי, שם הנבואה מגיעה להגשמתה האפוקליפטית. השיר מנסה לקשור את כל החוטים יחד, ומסיים את האלבום בנימה קודרת אך מלכותית.

עם יציאתו, עורר "Nostradamus" ויכוח סוער. האם זו הייתה יצירת מופת שלא הובנה כהלכה? או שמא טעות מוגזמת של הלהקה? הזמן ריכך חלק מהתגובות השליליות, ורבים מכירים כיום באלבום הזה כסיכון שאפתני שמעט מאוד להקות מטאל היו מעזות לקחת, אם בכלל.

האלבום "Nostradamus" נותר כאחד היצירות הנועזות ביותר בקריירה של "Judas Priest" - אפוס מטאל סימפוני, אופראי ותיאטרלי עמוק, שאתגר את הציפיות ופילג את הסיס המעריצים. בין אם הוא נתפס ככישלון או כלא מובן, הוא ראוי לכבוד רב ולו רק בזכות השאפתנות, המורכבות, ההיקף העצום והתעוזה האמנותית. זה אלבום האולפן האחרון של "Judas Priest" שכלל את ההרכב מתקופת "Painkiller", לאחר שהגיטריסט והחבר המייסדK.K. Downing פרש מהלהקה בחודש אפריל 2011.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר