top of page

King Crimson - In The Court Of The Crimson King

ב- 10 לאוקטובר 1969 עשתה "King Crimson" היסטוריה עם אלבום הבכורה המופתי שלה "In The Court Of The Crimson King".


האלבום הזה הוא לא פחות ממאסטרפיס, אלבום פשוט מושלם מכל הבחינות, שגם לאחר יותר מ- 50 נשמע שונה, חדשני, נועז ומיוחד כמו שהוא נשמע בעת יציאתו. זה אחד מהאלבומים הראשונים ברוק המתקדם ולבטח אחד החשובים והמשפיעים ביותר בז'אנר. אלבום שלא משנה איזה סגנון מוזיקה אתם אוהבים, אתם חייבים, פשוט חייבים, שהוא יהיה חלק מספרית המוזיקה שלכם, נקודה!


קשה להצביע על סיבה אחת שהופכת את האלבום הזה לכל-כך קסום ומיוחד, כי אין אחת כזאת. זה היה פשוט מפגש קוסמי, מטאורי וחד-פעמי בין כמה גורמים, אשר הוליד את היצירה המדהימה וההיסטורית הזאת. השילוב בין הגאונות המוטרפת של Robert Fripp, הקול השמיימי והמלטף של Greg Lake, צלילי המלוטרון הקטיפתיים של Ian McDonald והתיפוף המהפנט של Michael Giles, הם בגדר נס מוזיקלי המסופר דרך הטקסטים הדיסוטופיים והדימיוניים של Peter Sinfield על עולם כאוטי, קר ומנוכר. פיוז'ן מטאורי, בין מוסיקה קלאסית, רוק, פסיכדליה, בלוז וג'אז שיצר את "המפץ הגדול" אשר הוליד את ז'אנר הרוק המתקדם. האלבום הזה כל-כך חשוב ומשפיע, שאפילו חברי להקת "Genesis" האדירה תלו אותו על קיר חדר החזרות בכדי שיזכיר להם כל הזמן לאן הם צריכים לשאוף להגיע.


(Photo: Michael Ochs)


האלבום נפתח בעוצמה עם השיר "21st Century Schizoid Man" ועם הריף המוטרף שמשלב בין הגיטרה של פריפ וכלי הנשיפה של McDonald. הריף נכתב על-ידי לייק ומקדונלד למרות שכל ארבעת החברים קיבלו עליו קרדיט. הריף הזה מלווה אותנו עד לכניסה החזקה והעוצמתית של Greg Lake בשירה מונוטונית שנשמעת כאילו עברה דרך אפקט דיסטורשיין, אך למעשה הושגה באמצעות העלאת ה- Gain בקונסולה למקסימום. מילותיו של Peter Sinfield הינן חיבור של משפטים לא קשורים אשר מכניסים אותנו למוחו של אדם מוטרד עם דימויים אפלים והתייחסויות למלחמת וייטנאם כך: "Politicians' funeral pyre/Innocence raped with napalm fire". השיר הזה כולל קטע מעבר אלתורי ומיוחד שנקרא "Mirrors" וכולל את אחד הסולואים המעניינים של Robert Fripp באלבום הזה, אשר אפילו ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, אמר שהוא הסולו האהוב עליו בכל הזמנים. קשה להאמין אבל השיר הזה הוקלט בטייק אחד לאחר חזרה מאומצת שערכה הלהקה. מעניין לציין שאמן הראפר Kanye West סימפל את השיר הזה במסגרת השיר Power באלבומו החמישי My Beautiful Dark Twisted Fantasy שיצא בשנת 2010.


עטיפת האלבום שצוירה על-ידי חבר טוב של סינפילד - Barry Godber מציגה ככל הנראה את אותו Schizoid Man. בארי האזין קודם כל להקלטות מתוך האלבום ורק אז פנה לצייר את העטיפה, לאחר שקיבל השראה מבבואה שלו עצמו פוער פה מול המראה באמבטיה. זו אחת העטיפות המרשימות והמפורסמות ביותר בעולם המוזיקה אשר הפכה ממש לאייקון תרבותי ולשם נרדף לאלבום. "הפרצוף הצועק", "האלבום עם הפרצוף" או "הפרצוף האדום הצועק", כך נהגנו לקרוא לאלבום המופתי הזה בזכות אותה עטיפה מטלטלת.


הרצועה השניה באלבום "I Talk to the Wind" הינה הנגטיב המושלם לשיר הפותח. שיר שקט, רגוע, פסטורלי ומהפנט, אשר הלחין Ian McDonald למילותיו של Peter Sinfield. השיר מציג לנו לראשונה את קולו הרך והמלטף של Greg Lake והוא נפתח עם החלילים של מקדונלד, אשר מנגן כאן גם בקלרינט ובפסנתר ומלווה בקולות רקע. נגיעות הגיטרה של Robert Fripp עם המיתרים הסתומים מספקים ליווי מינימליסטי וגאוני לגיטרת הבס וחלילים, והתיפוף של Michael Giles כאילו מרחף מעל כולם. במרכז השיר סולו חליל מדהים ביופיו של Ian McDonald אשר גם מלווה אותנו בסולו נוסף עד לסיומו של השיר. מעניין לציין, ששתי גירסאות שונות וראשוניות של השיר קיימות בדמו בשם "The Brondesbury Tapes (1968)" שהקליט הפרויקט הקודם של פריפ "Giles, Giles and Fripp", באחת מהן Judy Dyble מההרכב "Fairport Convention" היא הזמרת. צפו במקדונלד מבצע את השיר והסולו הקסום יחד עם John Wetton שיהפוך לחבר הלהקה בשנת 1972, המתופף Chester Thompson (ג'נסיס) והגיטריסט Steve Hackett:


צידו הראשון של האלבום מסתיים עם "Epitaph", קטע אלמותי, קסום ומהפנט, אשר ללא ספק הינו גם אחד מהקטעים הייחודיים והמדהימים ביותר בז'אנר הרוק המתקדם. השיר שנפתח עם תופי הדוד המתגלגלים ומתפרצים כרעם ביום סגריר, מציג לנו גם לראשונה שימוש כבד בכלי המלוטרון, כלי מיוחד ונדיר אשר יהפוך לאחד מהסממנים שיגדירו את הצליל של הלהקה. מילות השיר הדיסוטופיות מתייחסות לפחדים של הכותב מתוכן הכתובת שתהיה על מצבתו. Greg Lake ציין שהשיר הזה הוא פשוט הסתכלות מבולבלת על עולם שהשתגע.


הצד השני נפתח עם השיר "Moonchild" יצירה בת 12 דקות המורכבת משני חלקים: "The Dream" ו-"The Illusion". הקטע הראשון הוא מעין בלדה קצרה שנמשכת כשתיים וחצי דקות ומובלת על ידי צלילי המלוטרון והוויבראפון של Ian McDonald, משולבים בגיטרה המייללת של Robert Fripp. התיפוף של Michael Giles ועבודת המצילות שלו כאן פשוט ראויים לציון. חלקו השני של השיר הינו אלתור אינסטרומנטלי ארוך שנמשך עד לסיומו. מעניין לציין שלהקת ה- Doves השתמשה בקומפוזיציה מתוך חלקו הראשון של השיר במסגרת השיר "M62 Song", אשר נכלל באלבומה השני "The Last Broadcast".


האלבום נחתם בשיא עוצמתי עם שיר הנושא ויצירת המופת "The Court of the Crimson King". השיר שנכתב על-ידי Peter Sinfield והולחן על-ידי Ian McDonald הוא חגיגה מוזיקלית סוחפת. נהרות של מלוטרון, עם זרמי חלילים, מפלי מיתרים וטפטופי תופים ומצילות שסוחפים איתם את המאזין יחד עם הזרם השוטף, לעולם שכולו קסם. החלק העיקרי של השיר מורכב מארבעה בתים וקטע אינסטרומנטלי בשם "The Return of the Fire Witch", אשר נחתך עם דריבל התופים המפורסם (דקה שמינית) ומוביל אותנו לקליימקס הסיום המסתיים בפתאומיות שלאחריו מגיעה רפריז קצרצר בשם "The Dance of the Puppets". גם כאן צפו בביצוע של McDonald, John Wetton, Chester Thompson ו- Steve Hackett לשיר:


אנחנו מניחים ששמעתם את זה כבר בהקשר של לא מעט אלבומים, אבל במקרה הזה אין מדובר בקלישאה. האלבום הפנומנלי הזה עיצב כמובן את ז'אנר הפרוג לדורותיו, אך הוא גם שינה את עולם המוזיקה כולו. היה כאן מפגש מטאורי וחד-פעמי בין מוזיקאים אדירים שיצרו את הקסם המופלא והנצחי הזה. הנגינה החדשנית והמוטרפת של Robert Fripp, השירה האלוהית של Greg Lake, הגאונות של Ian McDonald אשר נחבא בצילו של פריפ אך תרומתו לאלבום הזה היתה אדירה וכמובן Michael Giles שאת סיגנון התיפוף שלו באלבום הזה מנסים לחקות גם היום.

אנחנו יודעים שאתם מכירים אותו כבר על בוריו, אבל לו רק לכבוד יום הולדתו, תלחצו על פליי ובואו להקשיב למאסטרפיס: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוקו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page