Mark Lanegan - Whiskey for the Holy Ghost
- FaceOff - עימות חזיתי

- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 18.01.1994

"אתה ודילן קרלסון אתם שני החברים היחידים שלי, ושני האנשים היחידים שאני סמוך עליהם בעולם הזה"
לקורט קוביין לא היו הרבה חברי אמת שהוא הרגיש נוח לספר להם הכל, Mark Lanegan סולן להקת הגראנג' "The Screaming Trees" היה אולי הבנאדם הכי קרוב אליו, לא בטוח ש- Courtney Love אלמנתו של Kurt Cobain היתה שמחה לשמוע את הנתון הזה.
בסופו של יום לאנגן וקוביין התחברו יחד מיד לאחר הופעה של "נירוונה" בספריה נידחת באלנסבורג עיר הולדתו של לאנגן, כאשר מארק חזה לנירוונה עתיד מזהיר ומנע מ- Krist Novoselic להצטרף ללהקה שלו כשהאחרון שקל זאת.
קוביין ולאנגן היו חפים מכל גינוני מלכות והתחברו היטב רעיונית, מוזיקלית, כשהתחביב הגדול והמפוקפק שלהם היה להזריק הרואין, כל זאת לאחר שהתחברו רעיונית לכתביו של הסופר ויליאם בורוז. לאנגן שסלד מז'אנר הגראנג' מונח שטבעו המבקרים, היה חלק מגל להקות הרוק ששטף את העיר סיאטל וסחף אותה כלפי מעלה בתחילת הניינטיז.
אך כמו העליה המטאורית כך גם הנפילה של הדור הזה היתה קשה, מהירה וכואבת, הם נפלו לטיפה המרה, התמכרו לסמים, והתקשו לעמוד בציפיות של תעשיית המוזיקה התובענית לאורך זמן.
גם מארק לאנגן לא היה זר לבעיות האלה של חבריו ושלו עצמו, הוא הפך לנרקומן וסוחר סמים, והדרדר לרחוב, למזלו הטוב רגע לפני שהקץ יקיץ עליו הוא הקשיב לעצה הטובה שנתנה לו האלמנה הכי מושמצת אחרי יוקו אונו, קורטני לאב ונגמל מההרגלים המגונים.
לאנגן נולד בנובמבר 1964 באלנסבורג, וושינגטון למשפחה עבריינית לא מתפקדת ממנה הוא ניסה לברוח כמה פעמים ללא הצלחה. אביו היה שתיין עבריינות. אביו היה שתיין ואמו התעללה בו מילולית ושלחה אותו לעבוד בעבודות פיזיות ומסוכנות.
בגיל 12 הוא כבר זכה לתואר המפוקפק 'אלכוהוליסט השכונה" ובגיל 18 החל לצרוך סמים ונעצר על החזקה וסחר בסמים, הוא נכנס לכלא למשך שנה שלמה. לאנגן היה עטוף בסמים ואלכוהול במשך עשור שלם מתחילת הקריירה שלו, כשהוא נכנס ויוצא ממכוני גמילה.
בשנת 1994, לאחר כמעט שלוש שנים של עבודה ולאחר שכמעט נזרק לפח עקב בעיות הסמים שלו, שחרר לנגן את אלבום הסולו השני שלו “Whiskey for the Holy Ghost” שיצא ב- 18.01.1994, אלבום שהיה יותר מגובש ובוגר מהאלבום הקודם שלו.
ביצירתו ובאישיותו לאנגן מגלם שתי מערכות דימויים זו של המערבון, מול זו הדתית-נוצרית. אלנסבורג היא עיירת מערבונים קטנה שהאירוע השנתי המרכזי בה הוא הרודאו. כל הדימויים שילוו אותו לכל אורך שנות יצירתו נמצאים באלבום הזה.
הוא שר על הקרנבל, על הירידים הכפריים ב- "Shooting Gallery" על הקרקסים הנודדים והפריק שואוז המתקיימים בשולי החוק ובשולי החברה, על ג'ק הזקן שנורה ונקבר באישון לילה ב- "Judas Touch", על הילביליז ותזמורות כפריות של נגנים נודדים, על ההתמכרות שלו לאלכוהול ב- "Borracho". לאנגן נותן לרגשות שלו להשתחרר והוא לומד לחבק את הכאב ב- "Riding the Nightingale" ושר שיר מחווה לחברו הטוב קורט קוביין ברצועה הפותחת "The River Rise".
באלבומו השני לאנגן ממשיך לצאת מהסאונד הרגיל שלו כסולן של "Screaming Trees", כפי שהתחיל לעשות 4 שנים קודם לכן. כאן, יש כלי נגינה אקוסטיים ועדינים כמו התוספת של העוגבים, כינורות, סקסופונים ופסנתרים.
כל אלה תורמים לחוויה מוזיקלית קודרת ואינטימית הרבה יותר, ומאפשרת לקולו שטוף הבורבון והניקוטין (מאוד דומה לקולו של כריס ריאה) להפוך את הצער העמוק של הקאנטרי בלוז למשהו חדש, ולחלוטין שלו.
למרות החברות האמיצה בין לאנגן לקוביין, לאנגן היה שקוע מידי בבעיות שלו עצמו באפריל 1994 קוביין חזר לסיאטל והתקשר. "היי מאן, זה קורט. אני בעיר. מה אתה עושה? בוא לכאן ותקשיב איתי לאלבומים". אבל לאנגן לא בא וגם לא טילפן בחזרה, לא הייתה לו סבלנות להיות שם, כשיתחיל עוד ריב בין קוביין וזוגתו, קורטני לאב.
כמה שעות אחר כך, עורכת הדין של קוביין התקשרה ללאנגן. גם לה הוא לא ענה, אבל ההודעה שלה הקפיצה אותו: "מארק, אם אתה יודע איפה קורט, אתה חייב להגיד לי. עכשיו". הוא לא ידע היכן קוביין וגם לא שהוא עזב את מכון הגמילה שבו שהה.
כשהשעות נקפו וקוביין טרם הפציע, לאנגן חיפש אותו בכל מקום, בסוף הם נסעו לבית שהיה שייך לקוביין, ליד אגם וושינגטון. לאנגן יצא לעשן, ראה חדר מעל הגראז' ודפק על הדלת. אף אחד לא ענה. כעבור יום או יומיים הוא קיבל את הבשורה: גופתו של קוביין נמצאה בחדר מעל הגראז'.
"עד שכתבתי את הספר, לא סיפרתי את זה לאף אחד, אולי לכמה חברים קרובים", מספר לאנגן. "שמרתי את זה לעצמי כי התביישתי והדחקתי. אני יודע שאם אני הייתי מתקשר, הוא היה מרים את הטלפון. העובדה שלא עניתי לקורט כשהוא ניסה ליצור קשר כנראה תרדוף אותי עד יום מותי"
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל













תגובות