Lenny Kravitz - Are You Gonna Go My Way
- FaceOff - עימות חזיתי
- 31false13 GMT+0000 (Coordinated Universal Time)
- זמן קריאה 4 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 09.03.1983
"אני שר על אהבה, ועל אלוהים, ועל אחדות, אני שר על החיים, ואנשים מעדיפים להתמקד בבגדים שלי".
לני קרביץ הוא זמר ועדות חיה לכך שתרבויות שונות, ואנשים שונים יכולים להסתדר יחדיו, כאומן שנולד לאמא נוצריה, ואבא יהודי, הוא היה בבחינת מיזוג גלויות, ותמיד חיפש את הרוחניות, ואת המסר שיאחד בין אנשים, אפשר לשמוע חלק מזה גם באלבומו השלישי "Are You Gonna Go My Way" שיצא ב- 09.03.1993.
לני קרביץ מעיד על עצמו שהוא אהב מוזיקה מגיל צעיר "מוזיקה היתה התשוקה שלי מאז שנולדתי, וכבר בגיל 7 ידעתי שמוזיקה זה מה שאני רוצה לעשות בחיי"
האירוע המכונן שגרם לו להכרה שהוא יעסוק בזה היתה הופעה של "חמישיית הג'קסונים" "יום אחד אבי הפתיע אותי עם כרטיסים להופעה של הג'קסונים במדיסון סקוור גארדן, כשראיתי את האנרגיות של הקהל מסביב, הכל נהיה אצלי מאוד ברור, נהייתי אובססיבי למוזיקה"
לאונרד אלברט קרביץ נולד במאי 1964 במנהטן, ניו יורק, אביו סיי קרביץ היה מפיק יהודי-אוקראיני ברשת הטלוויזיה NBC ואימו רוקסי רוקר היתה שחקנית (השתתפה בסדרה המהפכנית משפחת ג'פרסון) ובאה ממשפחה נוצרית אפרו אמריקאית מאיי הבהאמה.
בגיל צעיר עבר יחד עם הוריו מניו יורק לקליפורניה שם לימד את עצמו לנגן בגיטרה, גיטרה בס, תופים, ופסנתר, הוא למד פיתוח קול והחל להופיע תחת השם Romeo Blue בהשראת פרינס שאותו אהב, קרביץ צבע את שערו בכחול, והתאפר בכחול, והחל לנגן פאנק-פופ שהזכיר את פרינס של סוף הסבנטיז.
אומנים נוספים שהשפיעו עליו (נחשף אליהם כשבאו לבקר את הוריו) אלה פיצג'רלד, ומיילס דייויס, בעקבות חוויה רוחנית שעבר כנער, החל לני הצעיר להתפלל בקביעות, והפך למאמין אדוק ללא זרם ספציפי.
עוד אומנים שהשפיעו עליו מוזיקלית הם "הביטלס", "הסטונס", פלה קוטי, מרווין גיי, ביל ווית'רס, ג'ימי הנדריקס ועוד.
בשנת 1985, תחת השם Romeo Blue הקליט Lenny Kravitz דמו באולפן ההקלטות של הקלידן והבסיסט הנרי הירש, בהמשך הוא חזר לשם ילדותו לני קרביץ.
הירש המשיך ללוות את קרביץ שנים רבות קדימה, הם החלו יחד לעבוד על אלבום בכורה כאשר הסקסופוניסט קרל דנסון מקבל במה נרחבת באלבום הבכורה של קרביץ "Let Love Rule".
בינואר 1989 חתם קרביץ על חוזה הקלטות בחברת "וירג'ין" רבות בזכות חברו סטיבו אלביס סמית שפיקח על המוזיקה בספין אוף למשפחת קוסבי בשם "עולם אחר" בכיכובה של השחקנית היהודיה אמריקאית ליסה בונה שהפכה בהמשך לאשתו של קרביץ
הנישואים החזיקו מעמד כמה שנים, ולאלבום השני "Mama Said" שלו קרביץ הגיע שבור לב וזה הורגש בחלק משיריו שהפכו לגעגוע לליסה.
בשנת 1990 כתב, והפיק קרביץ את אחד מהלהיטים הכי שערורייתים של מדונה "Justify My Live" (בזכות הקליפ הפרובוקטיבי).
לקראת החלק האחרון של 1992 נכנס קרביץ להקלטות אלבומו השלישי "Are You Gonna Go My Way" כאשר במקביל הוא מפיק וכותב את אלבום הבכורה (באנגלית) של הדוגמנית והזמרת הצרפתיה ונסה פאראדי.
באלבום אפשר לשמוע את מגוון הסגנונות וההשפעות של קרביץ במהלך השנים והוא כולל אר אנד בי, רוק קלאסי, פופ, רגאיי, וFאנק, כאשר שיר הנושא "Are You Gonna Go My Way" נשמע מאוד ג'ימי הנדריקס סטייל זכה בפרס הגראמי על שיר הרוק הטוב ביותר, ופרס הקליפ הטוב ביותר לזמר.
הסינגל השני "Believe" הוא השיר הזכור ביותר ולו בשל סולו הגיטרה (של קרייג רוס) הבלתי נשכח בדקה האחרונה שלו, שיר שהוא בלדה על אמונה, ואמונה עצמית בך ובאל.
אחריו מגיע "Come On and Love Me" עם תיפוף סטייל John Bonham, קטע שמחזיר את המאזין שוב לאנרגיה של רוקנרול קלאסי משולב עם הרבה נשמה. כמו לא מעט רגעים באלבום, גם כאן קרביץ מצליח לגרום למוזיקה להישמע בו זמנית רטרואית ומודרנית.
גם בהמשך קרביץ נותן למאזין את כל מה שהוא צריך, מתופים בשרניים דרך בס דומיננטי, בשילוב עם הקול שלו שיכול להגיע קרוב לגבהים של פרינס, כשהוא מלחשש על אוזנה של המאזינה שלו שהוא מוכן לאהבה בסינגל השלישי ("Heaven Help").
בהמשך מגיע "Just Be a Woman" שמשום מה מזכיר קצת במעבר האקורדים את "לד זפלין". הדימיון ל"זפלין" נמשך גם בשיר הבא "Is There Any Love in Your Heart" שיצא כסינגל האחרון מהאלבום.
בהמשך מגיע "Black Girl", אחד השירים היותר גרוביים באלבום, שמזכיר שוב עד כמה קרביץ מושפע ממוזיקת הפאנק והסול של הסבנטיז. הבס הבולט והקצב הקופצני נותנים תחושה כמעט ג’יימס בראונית, כשקרביץ משלב בין רוק לפאנק באופן טבעי לגמרי.
השיר "My Love" מציג צד אחר לגמרי של קרביץ. זוהי בלדה עדינה יותר עם נגיעות פסיכדליות, שמדגישה את הצד הרומנטי והמלודי שלו. כאן אפשר לשמוע היטב את ההשפעה של "הביטלס" ובעיקר של ג’ון לנון בתקופת הסולו שלו.
בקטע "Sugar" קרביץ מחזיר שוב את האנרגיה שמשולבת עם הסאונד החם של סוף שנות השישים. זהו אחד הרגעים שבהם האלבום נשמע כמו מחווה מודרנית לרוק הקלאסי.
השיר "Sister" ממשיך את הקו הFאנקי עם גרוב עמוק וסקסי במיוחד, בעוד ש- "Eleutheria" (שמה של עיר באיי הבהאמה, ממנה מגיעה משפחתה של אמו) הוא שיר בסגנון רגאי ורגע אינטימי באלבום, עם אווירה כמעט רוחנית. השיר עוסק בחופש, בשורשים ובזהות, והוא מחבר בין העולם האישי של קרביץ לבין המסר האוניברסלי שהוא מנסה להעביר במוזיקה שלו.
האלבום "Are You Gonna Go My Way" הפך לאלבום הפריצה הגדול של לני קרביץ. הוא הגיע למעמד של אלבום פלטינה במספר מדינות, והפך את קרביץ לאחד מכוכבי הרוק הגדולים של שנות התשעים. האלבום הצליח לגשר בין העבר להווה, בין סול, רוק ופאנק, ולהוכיח שאפשר לקחת השראה עמוקה מהמוזיקה של שנות השישים והשבעים ועדיין ליצור משהו שנשמע רענן ומקורי.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות