Mötley Crüe - Too Fast for Love

ב- 10 בנובמבר 1981 יצא "Too Fast for Love", אלבום הבכורה של להקת "Mötley Crüe".

ראשית שנות השמונים בלוס אנג'לס סימנה תקופת מעבר סוערת במועדוני הלילה של Sunset Strip. בזמן שחברות התקליטים הגדולות חיפשו אחר להקות גל חדש מלוטשות או ניסו לשכפל את נוסחת הזהב של "Van Halen", בבעבעה מתחת לפני השטח סצנה מחוספסת, רעבה וחסרת גבולות. הבסיסט Nikki Sixx, שנולד בשם Frank Feranna Jr. ועבר להוליווד בגיל שבע עשרה, חיפש נואשות אחר הרכב שיהפוך את החזון האמנותי שלו למציאות. לאחר תקופה סוערת בלהקת "London", שבה פיתח את הכתיבה הראשונית ואת הנוכחות הבימתית המתריסה שלו, החליט סיקס בתחילת שנת 1981 להקים להקה שתשלב את התיאטרליות הנוצצת של David Bowie והתעוזה של "New York Dolls" יחד עם הזעם של "Sex Pistols" והכובד הקודר של "Black Sabbath".

הצלע הראשונה שהצטרפה לחזון של סיקס בינואר 1981 הייתה המתופף הצעיר Tommy Lee, שניגן לפני כן בלהקת "Suite 19" ונודע בנגינה אגרסיבית וראוותנית שכללה סיבובי מקלות תופים ואנרגיה בלתי נדלית. השניים חיפשו גיטריסט שיספק קיר סאונד מלוכלך ועוצמתי, ומצאו אותו דרך מודעה בעיתון המקומי The Recycler, שבה תיאר עצמו הגיטריסט כנגן קולני, גס ואגרסיבי. האיש מאחורי המודעה היה Bob Deal, שאימץ את שם הבמה Mick Mars, גיטריסט בלוז-רוק מנוסה ומבוגר משאר חברי ההרכב שהתמודד כבר אז עם מחלת דלקת חוליות מקשחת כרונית, אך הפיק מהגיטרה שלו צליל חורק, חד וייחודי שהדהים את סיקס ולי כבר באודישן הראשון.

החתיכה האחרונה בפאזל הגיעה באפריל 1981 בדמותו של הסולן Vince Neil, חברו של לי מימי התיכון ששימש אז כסולן להקת הקאברים "Rock Candy". ניל הביא עמו כריזמה של כוכב רוק מלידה, מראה בלונדיני מתריס וקול גבוה וחד שהשלים באופן מושלם את האפלוליות של סיקס ומארס. כבר בחזרה הראשונה של הרביעייה המלאה נולד הריף המהיר של "Live Wire", והיה ברור שנוצרה כימיה נדירה. לאחר שניל הציע לקרוא ללהקה "Christmas" ונדחה על ידי חבריו, שלף מארס מהזיכרון משפט ששמע בימיו בלהקת "White Horse", כאשר אחד החברים כינה אותם חבורה ססגונית ומוזרה, Motley Looking Crew. עם שינוי האיות והוספת האומלאוטים הגרמניים בהשראת בירה ששתו חברי הלהקה, באה לעולם "Mötley Crüe", וכבר ב- 24 באפריל 1981 ערכה הלהקה את הופעת הבכורה הפרועה שלה במועדון ה-Starwood, הופעה שהסתיימה בקטטה עם קהל עוין אך קנתה לה מעמד מיידי של כוח מסוכן וממגנט בהוליווד.

במקום להמתין לחוזה מחברות התקליטים הגדולות שחששו מהתדמית הקיצונית של הרביעייה, החליטה הלהקה יחד עם המנהל הראשון שלה Allan Coffman לקחת את גורלה בידיה. בחודש מאי 1981 הוציאה הלהקה סינגל ראשון ועצמאי של השיר "Stick to Your Guns" עם השיר "Toast of the Town" בצדו השני, ולאחר מכן הקימה את הלייבל העצמאי "Leathür Records". באוקטובר 1981 נכנסו ארבעת החברים לאולפני Hit City West בלוס אנג'לס, שם הקליטו בתקציב זעום ובעזרת הטכנאי והמפיק הגרמני Michael Wagener את אלבום הבכורה שלהם. העטיפה האייקונית, שהציגה תקריב של מכנסי ג'ינס וחגורת עור משובצת ניטים שלבש ניל במהלך סשן צילומים, עוצבה כמחווה גלויה ומתריסה לעטיפת האלבום "Sticky Fingers" של להקת "The Rolling Stones". המהדורה הראשונה של האלבום הודפסה ב- 900 עותקים בלבד ונמכרה מתוך תא המטען של מכוניות חברי הלהקה ובחנויות תקליטים מקומיות, אך הביקוש האדיר הוביל לשתי הדפסות עצמאיות נוספות ולמכירת עשרים אלף עותקים בתוך חודשים ספורים.

ההיסטריה סביב ההופעות התיאטרליות של הלהקה במועדון ה-Whisky a Go Go משכה את תשומת לבו של צייד הכישרונות הצעיר Tom Zutaut מחברת "Elektra Records", שהחתים את הלהקה באביב 1982. מנהלי חברת התקליטים התעקשו ללטש את הסאונד הגולמי של ההוצאה המקורית ושכרו את המפיק האגדי Roy Thomas Baker, שעבד עם "Queen" ועם "The Cars", כדי לערוך מיקס מחדש באולפני Cherokee ולהקליט מחדש חלק מהתפקידים. בגרסת "Elektra Records", שיצאה ב- 20 באוגוסט 1982, שונה סדר הרצועות, קוצרה הפתיחה של שיר הנושא והושמט השיר "Stick to Your Guns" כדי לחסוך בעלויות תמלוגים ומאסטרינג, החלטה שגרמה לחברי הלהקה להעדיף לאורך השנים את המיקס המקורי, המחוספס והבוער של וגנר על פני הסאונד המרוכך יותר של ההוצאה המסחרית.

האלבום נפתח בסערה חסרת מעצורים עם "Live Wire", הצהרת כוונות מהירה ואלימה שמשלבת ריף גיטרה דוהר של מארס, בס פועם של סיקס ותיפוף אינטנסיבי של לי עם פעמון פרה דומיננטי שהפך לאחד מסימני ההיכר של השיר. הטקסט שכתב סיקס, שלמרות הדימויים המיניים והמתריסים שלו נכתב בהשראת המתחים האלימים שחווה בבית אמו בילדותו, מוגש בצווחות גבוהות וקטלניות של ניל. זהו השיר שהגדיר הלכה למעשה את נקודת המפגש בין ספיד-מטאל מוקדם לבין אנרגיית Pאנק רחוב הוליוודית.

בהוצאת "Elektra Records" ממשיך האלבום אל "Come On and Dance", קטע קצר, מלוכלך ובעל גרוב כבד שנשען על ריף בלוז-מטאל שמנוני וקריאות קצב סוחפות של לי וסיקס בקולות הרקע. אחריו מגיע "Public Enemy #1", השיר היחיד באלבום שכתב סיקס יחד עם חברו מלהקת "London", הגיטריסט Lizzie Grey. השיר בולט בזכות מלודיית הפופ-פאנק המדבקת שלו, פתיחת הבס המקפיצה והפזמון הקליט שהפך אותו לאחד הקטעים הנגישים והאהובים ביותר בתחילת דרכה של הלהקה.

האווירה באלבום מקבלת תפנית קודרת ומלודית יותר ברצועה הרביעית "Merry-Go-Round", שיר שכתב סיקס בהשראת דמותו של מוכר בלונים תמהוני ובודד שחי בשכונת מגוריו בהוליווד. השיר נפתח בפריטת גיטרה נקייה ומלנכולית של מארס לפני שהוא מתפרץ אל פזמון רוק עוצמתי וסולו גיטרה מלודי ובוכה שמדגים את היכולת של מארס לשלב רגש עמוק בתוך מעטפת המטאל. מיד אחריו מזנק האלבום בחזרה אל האדרנלין הטהור עם "Take Me to the Top", המנון שאפתני שבו הצהירה הלהקה בגלוי על רעבונה לכבוש את פסגת עולם הרוק, בליווי עבודת גיטרות חדה כסכין וביצוע ווקאלי מלא ביטחון של ניל.

פתיחת הצד השני בגרסה המסחרית שמורה ל-"Piece of Your Action", שיר שנכתב במשותף על ידי סיקס וניל ומתאפיין בקצב מתנדנד, ריף כבד ואיטי יותר ושירה חצופה שמשקפת את חיי הלילה הפרועים של השדרות ההוליוודיות. הרצועה הבאה, "Starry Eyes", מציגה שוב את השילוב הייחודי של "Mötley Crüe" בין בתים מלודיים בעלי ניחוח פאוור-פופ שנות השבעים לבין פזמון כבד וסולו גיטרה מהפנט של מארס שמוביל את השיר אל סיום דרמטי.

שיר הנושא "Too Fast for Love" הוא תמצית הרוח המוקדמת של הלהקה, המנון רוקנרול מהיר וקליט שמחבר בין ההשפעות של "Cheap Trick" ו-"Sweet" לבין הגיטרות המנסרות של מארס. מעריצים רבים מצביעים עד היום על ההבדל הבולט בין שתי הגרסאות של השיר, כאשר במהדורת "Leathür Records" המקורית נפתח השיר בדקה שלמה של בניית מתח אינסטרומנטלית קודרת ומהפנטת שנקטעה ונערכה החוצה בגרסת "Elektra Records".

האלבום נחתם באפוס המרגש והאוטוביוגרפי "On with the Show", שנכתב על ידי סיקס וניל ונחשב לאחת הפנינים הגדולות בקטלוג של הלהקה. בשורת הפתיחה המפורסמת של השיר מתאר סיקס את מותו של Frankie, משל ישיר ודרמטי להחלטתו למחוק באופן חוקי וסמלי את שם לידתו Frank Feranna Jr. בעקבות נטישת אביו, ולהיוולד מחדש ככוכב הרוק Nikki Sixx. השיר מתפתח מבלדת רוק מלודית ומרגשת אל קליימקס אצטדיונים סוחף שבו הגיטרה של מארס והקול של ניל מתמזגים לתחושת ניצחון וגאולה. במהדורות המורחבות שיצאו משנת 1999 ואילך תחת הלייבל של הלהקה "Mötley Records", הוחזרו אל האלבום גם רצועות מכוננות מתקופת ההקלטות הראשונה, בהן "Stick to Your Guns", "Toast of the Town" וגרסת הכיסוי האנרגטית לשיר "Tonight" של להקת הפאוור-פופ "Raspberries" שכתב Eric Carmen.

למרות שבעת יציאתו הגיע האלבום למקום ה- 77 בלבד במצעד הבילבורד האמריקאי וזכה לביקורות מעורבות מצד מבקרים שהתקשו לעכל את השילוב בין פאנק גולמי, איפור גלאם ורוק כבד, "Too Fast for Love" הפך עם השנים לאלבום פלטינה ולאחד מאלבומי הבכורה המשפיעים ביותר בתולדות הרוק. לפני הסאונד המלוטש של "Dr. Feelgood" או התיאטרליות האפלה של "Shout at the Devil", לכד אלבום זה ארבעה צעירים רעבים ומסוכנים ברגע המדויק שבו הציתו במו ידיהם מהפכה תרבותית ומוזיקלית ששינתה את פני שנות השמונים.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר