Ozzy Osbourne - Randy Rhoads Tribute

ב- 19 למרץ, 1987, Ozzy Osbourne הוציא את אלבום ההופעה השני שלו "Randy Rhoads Tribute".

הסיפור מאחורי האלבום "Randy Rhoads Tribute" אינו ניתן להפרדה מהקריירה יוצאת הדופן (והקצרה באופן טרגי) של הגיטריסט Randy Rhoads.

כאשר Ozzy Osbourne יצא לקריירת סולו לאחר שעזב את "Black Sabbath", היה זה Randy Rhoads שעזר לו הגדיר מחדש את הסאונד שלו. העבודה המשותפת שלהם על "Blizzard of Ozz" ו- "Diary of a Madman" שילבה טכניקה קלאסית, פרייזינג נאו-קלאסי וריפים אגרסיביים של הבי מטאל לכדי משהו שהרגיש חדש לחלוטין בנוף של ראשית שנות השמונים.

רודס הפך במהירות לאחד הגיטריסטים הצעירים המוערכים ביותר בעולם הרוק, לא רק בזכות המהירות המסחררת שלו אלא גם בזכות הדיוק והתחכום המוזיקלי שהביא לנגינת ההבי מטאל.

'אבל העלייה המטאורית הזו נגדעה באכזריות במרץ 1982, כאשר רודס נהרג בהתרסקות מטוס במהלך עצירת סיבוב הופעות בפלורידה, והוא בן 25 בלבד. האובדן זעזע את עולם המטאל והותיר מעריצים נאחזים בהקלטות בוטלג מהופעות מוקדמות של אוזי שתיעדו את נגינתו על הבמה.

חמש שנים לאחר מכן, יצא אלבום ההופעה הכפול "Randy Rhoads Tribute", ששימש גם כסוג של אנדרטה לרודס וגם כתיעוד האולטימטיבי של ההרכב המוקדם של אוזי. חלק גדול מהחומרים באלבום מבוססים על הקלטות מסיבוב ההופעות של "Diary of a Madman" משנת 1981, במיוחד ההופעה העוצמתית בקליבלנד. ההרכב המתועד כולל את Ozzy Osbourne בשירה לצד Randy Rhoads בגיטרה, Rudy Sarzo בבס, Tommy Aldridge בתופים ו- Don Airey בקלידים.

המפיק Max Norman עבד יחד עם אוזי ושרון אוסבורן כדי להרכיב וללטש את ההקלטות תוך שמירה על העוצמה הגולמית של ההופעות. התוצאה היא אלבום הופעה שנשמע ברור ואנרגטי באופן יוצא דופן, ומאפשר לכל ניואנס בנגינה של רודס לבוא לידי ביטוי, מבלי לאבד את האווירה של המופע הסוחף.

מהרגעים הראשונים של "I Don't Know" האלבום מבסס את הכימיה שהפכה את ההרכב הזה לכל-כך עוצמתי. השירה האנרגטית והלחוצה של אוזי נשענת על הריפים החדים כתער של רודס, בעוד שחטיבת הקצב דוחפת את השיר קדימה בעוצמה בלתי פוסקת.

השיר "Crazy Train" נשאר אחד הרגעים המכוננים של האלבום. הריף הפותח המוכר חותך דרך המיקס החי בעוצמה אדירה, והשיר מתפוצץ לתגובת הקהל המפרגן. רודס מרחיב כאן את הסולו מעבר לגרסת האולפן, עם תוספות וקישוטים מלודיים שמדגישים את השליטה יוצאת הדופן שלו בכלי.

השיר הדרמטי "Mr. Crowley" מספק את אחד הרגעים הזכורים ביותר באלבום. פתיחת הקלידים האפלה והאייקונית של Don Airey קובעת את האווירה לפני שהלהקה מתפרצת לריפים האדירים של השיר. הסולו המורחב של רודס משלב פרייזינג קלאסי עם עוצמה חשמלית בוערת, ויוצר אחד מרגעי הגיטרה האייקוניים ביותר בהבי מטאל.

ממש לפני שהאלבום מקבל תפנית קלה, אנו עדים לעוצמה המתפרצת של "Suicide Solution", שהופך לבמה לסולו גיטרה ארוך ואקספרסיבי במיוחד.

התפנית מגיעה עם סט קצר שכולל חזרה לחומרים מוקדמים יותר של אוזי מימי "Black Sabbath". שירים כמו "Iron Man", "Children of the Grave" ו- "Paranoid" מקבלים אופי חד ומהיר יותר דרך הפרשנות של רודס לריפים האגדיים של Tony Iommi, ומדגימים עד כמה הוא גישר בקלות בין העבר והעתיד של ההבי מטאל.

בנוסף לחומרי ההופעה, האלבום כולל גם את אאוטייק האולפן "Dee", החושף את הגישה העדינה והקלאסית של Randy Rhoads לגיטרה אקוסטית ומספקים הצצה אינטימית יותר לעולמו המוזיקלי.

מעניין לציין כי לפני מותו, היו תוכניות להקליט אלבום הופעה מלא המורכב כולו משירי "Black Sabbath", אך Randy Rhoads והמתופף Tommy Aldridge התנגדו לרעיון, מתוך תחושה שמדובר בצעד אחורה מבחינה יצירתית. התוכניות הללו נגנזו לאחר מותו של רודס, אך הרעיון חזר מאוחר יותר בצורה שונה עם יציאת האלבום "Speak of the Devil" של אוזי בשנת 1982.

עטיפת האלבום מחזקת את מטרת ההוצאה כאלבום מחווה ולא כאלבום הופעה רגיל. התמונה האייקונית לוכדת את Randy Rhoads ואת Ozzy Osbourne ברגע דרמטי במהלך הופעה חיה, ומדגישה את האנרגיה והכימיה שהגדירו את השותפות ביניהם.

האלבום "Randy Rhoads Tribute" נותר אחד מאלבומי ההופעה המרגשים ביותר בהבי מטאל. הוא משמר את הקסם של ההרכב המוקדם של Ozzy Osbourne ומנציח את הגאונות של גיטריסט שהשפעתו ממשיכה לעצב דורות של נגנים.

יותר משלושה עשורים לאחר יציאתו, האלבום עדיין מהווה את החלון הברור ביותר להבנת מה שהפך את Randy Rhoads לכל כך מיוחד. הנגינה שלו חסרת פחד, מלודית ועמוקה מבחינה מוזיקלית, ומוכיחה שגם בקריירה קצרה כל-כך הוא הותיר מורשת שממשיכה להדהד בעולם ההבי מטאל.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר