Pearl Jam - Riot Act

ב- 12 בנובמבר 2002 יצא "Riot Act", אלבום האולפן השביעי של להקת "Pearl Jam".

ראשית המאה העשרים ואחת העמידה את "Pearl Jam" בפני המבחן הקיומי והרגשי הקשה ביותר בתולדותיה. ביוני 2000, במהלך הופעת הלהקה בפסטיבל "Roskilde" שבדנמרק במסגרת סיבוב ההופעות של האלבום "Binaural", נמחצו למוות תשעה מעריצים בקדמת הבמה. הטרגדיה הותירה את Eddie Vedder, Stone Gossard, Mike McCready, Jeff Ament ו-Matt Cameron שבורים ומזועזעים עד עמקי נשמתם, והלהקה שקלה ברצינות לפרק את החבילה ולחדול מלהופיע. כשנה לאחר מכן התרחשו פיגועי אחד עשר בספטמבר 2001, ששינו ללא היכר את פני החברה האמריקאית והובילו לגל של לאומנות מיליטנטית ולמלחמה מתקרבת תחת ממשלו של הנשיא George W. Bush. מתוך השבר הכפול הזה, האישי והלאומי, התכנסה הלהקה בפברואר 2002 באולפני Studio X שבסיאטל יחד עם המפיק Adam Kasper, שעבד עמה בעבר ואף הפיק את להקת האם של קמרון "Soundgarden", ועם אשף המיקסים הוותיק שלה Brendan O'Brien.

(Photo: Make Lemons)

אל חמשת חברי הלהקה הצטרף באלבום זה צלע שישית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהסאונד שלה עד היום, הקלידן Kenneth Gaspar המוכר בכינויו Boom Gaspar. ודר פגש את גספר בהוואי בזמן שגלש שם והתפעל מהאופן שבו ניגן על אורגן האמונד B3 ועל פנדר רודס, והזמין אותו לסיאטל להשתתף בסשנים שהוקלטו ברובם בלייב בחדר אחד כדי ללכוד את החספוס הטבעי של הלהקה. האלבום הוקדש בחוברת המילים המודפסת במכונת כתיבה לשלושה ענקי מוזיקה שהלכו לעולמם באותה שנה, בסיסט להקת "The Who" האגדי John Entwistle שהיה גיבור הילדות של הלהקה, בסיסט להקת "Ramones" החלוצית Dee Dee Ramone, ואגדת הג'אז Ray Brown.

האלבום נפתח עם "Can't Keep", שיר היפנוטי ומתוח שנולד על היוקליילי של ודר ועובד לצליל להקה מלא, ובו תיפוף שבטי ומתגלגל של קמרון מוביל הצהרת כוונות על סירוב להיכנע לייאוש ורצון להמשיך לחיות במלוא העוצמה. מיד אחריו מתפרץ הסינגל השני מהאלבום "Save You", פצצת אנרגיה Pאנקית וגועשת שהחלה מריף גיטרה של מקרידי שפותח עם גוסארד ובהמשך בג'אם של הלהקה. השיר מציג את ודר באחד מביצועיו הווקאליים החשופים והזועמים ביותר, כשהוא זועק מתוך תסכול וחמלה כלפי חבר קרוב השוקע בהרס עצמי ובהתמכרות.

הלב הרגשי של האלבום פועם בעוצמה ברצועה השלישית "Love Boat Captain", שנכתבה מתוך סשן אלתור ספונטני של ודר וגספר באולפן. השיר מתמודד ישירות ובאומץ עם אסון רוסקילדה דרך השורה המצמררת על תשעה חברים שלעולם לא נכיר שנלקחו לפני שנתיים היום, ומשלב ציטוט ומחווה לקלאסיקה של "The Beatles" בקריאה הפשוטה כי אהבה היא כל מה שאנו זקוקים לו מול תאגידי הענק והכאוס העולמי.

קמרון, שהפך באלבום זה לאחד מכותבי השירים הבולטים של ההרכב, תרם את המוזיקה ל-"Cropduster" האפל והמתפתל, שעליו הלביש ודר משל אקולוגי ופוליטי קודר, ולאחר מכן מגיע "Ghost" הקצבי והמחוספס שכתב אמנט על הבריחה ממציאות תקשורתית חונקת אל החופש של המוזיקה והדרכים. מכאן עובר האלבום אל הסינגל המוביל והמצליח ביותר מתוכו "I Am Mine", שכתב ודר בחדר מלון בווירג'יניה בשנת 2000 ברגעים השקטים שלפני הופעת הלהקה הראשונה בארצות הברית אחרי האסון בדנמרק. זהו המנון קיומי מרגש ומנחם על אוטונומיה פנימית וחירות המחשבה בעולם שאינו בשליטתנו, המעוטר בסולו גיטרה מלודי ומרטיט של מקרידי ובשכבות אורגן חמות של גספר.

האווירה האינטימית מתעצמת עם הבלדה האקוסטית "Thumbing My Way", אחד השירים היפים והשבריריים ביותר בקטלוג של הלהקה, שבו קולו החם של ודר מלווה בפריטת גיטרה אקוסטית עדינה, תיפוף במטאטאים ואורגן האמונד שקט ברקע, בתפילה שקטה לסליחה ולהשלמה עם אובדן. מיד לאחריו מגיע הקטע הניסיוני והמקורי ביותר באלבום "You Are", שהוקלט באולפן Space בסיאטל. קמרון יצר את הצליל המהפנט של השיר כאשר העביר את גיטרת הקצב שלו דרך מכונת תופים אלקטרונית שיצרה אפקט קטוע, Fאנקי ופסיכדלי, בעודו כותב גם את רוב מילות השיר שעוסקות בכוחה המרפא של אהבה.

חלקו השני של האלבום פונה אל הטריטוריה הפוליטית והחברתית הנוקבת ביותר של הלהקה. קמרון חתום לבדו על מילותיו ולחנו של "Get Right" הסטונר-רוקי והדחוס, ומיד אחריו ודר תוקף חזיתית את תאוות הבצע התאגידית ב-"Green Disease" הקצר והקופצני, שמשווה את הקפיטליזם הדורסני למחלה מדבקת. אמנט מוביל את "Help Help" הקלסטרופובי והפסיכדלי שנפתח בתיפוף מהפנט ומתאר תחושת חנק וניכור מודרני, לפני שהלהקה משחררת את הקטע השנוי ביותר במחלוקת בתולדותיה "Bu$hleaguer". על גבי ריף גיטרה אפל ומאיים של גוסארד, ודר מבצע ספוקן וורד סאטירי ומושחז שלועג לנשיא בוש כמי שנולד על הבסיס השלישי ומדמה את מנהיגי הממשל לספסרי מלחמה מנותקים. במהלך סיבוב ההופעות של שנת 2003 נהג ודר לבצע את השיר כשעל פניו מסכת גומי של הנשיא, צעד שעורר סערה תקשורתית אדירה בארצות הברית.

המסע המוזיקלי מתכנס אל סיומו המשולש והמצמרר. הבלוז הכבד והמתפרץ "½ Full" שכתב אמנט מעמיד במרכזו סולו גיטרה בוער וחסר מעצורים של מקרידי בשיאו, ואחריו מגיע "Arc", קטע ווקאלי אקספרימנטלי בן דקה אחת שבו הקליט ודר שכבות של קולו ללא כל ליווי אינסטרומנטלי. הקטע נכתב כקינה שמאנית ותפילת אשכבה לתשעת המעריצים שנספו ברוסקילדה, ובוצע על ידי הלהקה תשע פעמים בלבד במהלך סיבוב ההופעות של 2003 - אחת לכל קורבן - והושמט מכל הבוטלגים הרשמיים מתוך כבוד לנופלים. הלהקה לא ניגנה אותו שוב, אם כי ודר שב לבצעו לבדו בהופעות הסולו שלו בשנים 2008-2017. האלבום נחתם בבלדת הנשמה הלילית והקודרת "All or None" שכתבו גוסארד וודר, שבה אורגן ההאמונד המלטף של גספר וסולו הגיטרה הבוכה של מקרידי מלווים את ודר בהשלמה מלנכולית עם המציאות.

גם עטיפת האלבום נושאת חותם אמנותי מיוחד. אמנט צילם שתי בובות שלד ממתכת חלודה בדמות מלך ומלכה החובשים כתרים, אותן יצר נפח המתכת מסיאטל Kelly Gilliam, לצד צילומי פנים של הצלם הידוע Danny Clinch ועיצוב גרפי של Brad Klausen. עם צאתו כבש האלבום את המקום הראשון במצעד האוסטרלי, הגיע למקום החמישי במצעד הבילבורד האמריקאי, וחתם את חוזה ההקלטות ההיסטורי של הלהקה בחברת התקליטים Epic. במבט לאחור, "Riot Act" ניצב כאחד המסמכים האמנותיים הכנים, האמיצים והמגוונים ביותר של "Pearl Jam", אלבום שבו להקה שעמדה על סף תהום בחרה להישיר מבט אל הכאב ולהפוך אותו לאמנות חיה ובועטת.

להאזנה: Spotify, Apple Music, YouTube Music, Deezer

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר