Pearl Jam - Lightning Bolt
ב- 15 באוקטובר 2013 יצא "Lightning Bolt", אלבום האולפן העשירי של להקת "Pearl Jam".
ארבע שנים חלפו מאז "Backspacer" הקצר, ההדוק והאופטימי יחסית, עד שהחמישייה מסיאטל - הסולן Eddie Vedder, הגיטריסטים Mike McCready ו-Stone Gossard, הבסיסט Jeff Ament והמתופף Matt Cameron - שיחררה את אלבומה העשירי. אלא שבניגוד לאנרגיות הפאנק-גל-חדש הקלילות שאפיינו את קודמו, "Lightning Bolt" תפס את "Pearl Jam" בנקודת ציון מהורהרת, בוגרת ומפוכחת בהרבה. להקה שחצתה את שנתה ה-23 ביחד, וחבריה מתקרבים לגיל 50 תוך שהם מביטים בעיניים פקוחות על שבריריות החיים, תמותה, אמונה, ומערכות יחסים ארוכות טווח.
לצורך הפקת האלבום התאחדה הלהקה שוב עם המפיק המיתולוגי Brendan O'Brien, האיש שעיצב את הסאונד של אלבומי המופת שלה בשנות ה-90, החל ממיקסוס מחדש של אלבום הבכורה "Ten", דרך הפקת "Vs.", "Vitalogy", "No Code" ו-"Yield". או'בריאן, שמכיר את הדינמיקה הפנימית של הלהקה טוב מכל אדם אחר, דחף אותם להקליט בלייב באולפן כדי ללכוד את המתח החשמלי שבין חברי ההרכב, תוך שילוב הקלידן הקבוע של הלהקה Boom Gaspar על אורגן המונד ופסנתר.
תהליך היצירה של "Lightning Bolt" היה יוצא דופן והתפצל לשני סשנים נפרדים במרחק של שנתיים זה מזה. כבר באביב 2011 נכנסה הלהקה לאולפני "Henson" המיתולוגיים בלוס אנג'לס והקליטה כ-14 שירים, כשבכוונתה להוציא אלבום עוד באותה שנה. אלא שאז הגיעו חגיגות ה-20 ללהקה (שלווו בסרט הדוקומנטרי "Pearl Jam Twenty" של קמרון קרואו), סיבובי הופעות עולמיים ופרויקטים צדדיים של חברי ההרכב, Eddie Vedder הוציא את אלבום הסולו "Ukulele Songs", המתופף Matt Cameron התאחד עם להקת האם שלו "Soundgarden" להקלטת אלבום הקאמבק "King Animal", ו-Stone Gossard ו-Jeff Ament שיחררו אלבומי סולו ופרויקטים משלהם (כולל איחוד חד-פעמי של להקת האם "Temple of the Dog" בהמשך).
כשחברי "Pearl Jam" חזרו לאולפן במרץ 2013 והאזינו לחומרים מ-2011, הם הרגישו שהשירים איבדו מהרלוונטיות המיידית שלהם ושהם מסוגלים לכתוב חומרים עמוקים ומאתגרים יותר. כפי שהעיד Jeff Ament, ההפסקה הארוכה אפשרה להם "לחזור רעבים יותר ולזקק את האלבום הטוב ביותר שיכלו להוציא באותה נקודת זמן".
האלבום נפתח ב-"Getaway", קטע רוק מתגלגל שמתחיל בבניית קצב מבוססת בס של אמנט ותופים הדוקים של קמרון, לפני שהוא נפתח לפזמון משוחרר שבו וודר מצהיר על חופש מחשבתי מול דוגמטיות וכפייה דתית, נושא שיהפוך לחוט השני של פתיחת האלבום.
מיד אחריו מתפרץ הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Mind Your Manners". מדובר במתקפת הארדקור-פאנק קצרה, מהירה ואגרסיבית בת שתי דקות וחצי, שנכתבה על ידי Mike McCready בניסיון מכוון לשחזר את האנרגיה הפראית של להקת הפאנק הקליפורנית "Dead Kennedys". השיר מזכיר ברוחו את "Spin the Black Circle" מתוך "Vitalogy", כשעליו יורה ודר טקסט חריף ונושך נגד צביעות של מוסדות דת ושטיפת מוח.
אחרי פתיחה כה כוחנית, ממשיך "My Father's Son" בקו קודר ומחוספס. השיר נולד מריף בס-גיטרה זוויתי ועצבני של Jeff Ament עם מעברי אקורדים כרומטיים לא שגרתיים, כשודר מספק בו הגשה ווקאלית תיאטרלית וכמעט חנוקה שעוסקת במטען הגנטי והרגשי המורכב שעובר מאבות לבנים.
ואז מגיע הרגע שבו האלבום משנה כיוון לחלוטין עם הסינגל השני והמצליח ביותר מתוכו, "Sirens". הסיפור מאחורי הבלדה האצטדיונית הסוחפת הזו מתחיל בערב שבו נכח Mike McCready בהופעה של Roger Waters בסיבוב ההופעות של "The Wall" בלוס אנג'לס ב-2012. מקרידי חזר לחדר המלון שלו מרוגש כולו וכתב את הפתיחה האקוסטית ואת הליין המלודי בניסיון ליצור שיר עם עוצמה רגשית וקולנועית ברוח "Pink Floyd". כש-Eddie Vedder שמע את הלחן בצירוף צלילי הסירנות של אמבולנסים שנשמעו מחוץ לאולפן בלוס אנג'לס, הוא כתב טקסט חשוף ומצמרר על חרדת מוות ועל הרצון לאחוז באהבה לפני שהכל ייגמר, שיר אהבה בוגר לאשתו ג'יל, המתוגבר בסולו גיטרה מלודי ובוכה של מקרידי שהפך מיד לקלאסיקה בהופעות הלהקה.
שיר הנושא, "Lightning Bolt", שנכתב על ידי וודר, מחזיר את האנרגיה החשמלית עם דינמיקה קלאסית של "Pearl Jam". בית אקוסטי שקט ומתוח שנבנה בהדרגה ומתפוצץ לפזמון רוק רחב יריעה, עם תיפוף עוצמתי של Matt Cameron וסולו גיטרה סוחף שממחיש מדוע נבחר השיר להעניק לאלבום כולו את שמו.
אחת הפנינים המוזיקליות המבריקות באלבום היא "Infallible", יצירה של אמנט וודר שמונעת על ידי גרוב בס-תופים היפנוטי וכבד, עטוף בקלידים אטמוספריים. מבחינה לירית זהו אחד הטקסטים הפוליטיים והפילוסופיים החזקים של וודר בעשור הקודם, המבקר את היוהרה האנושית והאמונה העיוורת שהאדם חסין מפני קריסת מערכות אקולוגית וחברתית.
הצד הראשון של התקליט נחתם ב-"Pendulum", קטע אפלולי, מינימליסטי ומהפנט שנולד מתוך ג'אם אולפני של אמנט וגוסארד עוד בסשנים של 2011. השיר נכתב במקור עבור פסקול הסרט "Into The Wild" (שאותו הלחין וודר ב-2007) אך נשאר במגירה, וכאן הוא זוכה לעיבוד מצמרר עם קלידים מרחפים וכלי הקשה עמומים שיוצרים אווירה קולנועית קודרת של מטוטלת זמן שמתנדנדת מעל תהום.
החלק השני של האלבום נפתח באנרגיות גבוהות עם "Swallowed Whole", שיר רוק מלודי ומרים שמזכיר את הרוח של אלבום המופת "Yield", ומיד אחריו מגיע "Let the Records Play" – מחווה גרובית וכיפית לבלוז-רוק ולגלאם של שנות ה-70. את הלחן כתב Stone Gossard, שניגן בו גם את סולו הגיטרה המחוספס (בניגוד לחלוקת התפקידים הרגילה שבה מקרידי מוביל את הסולואים), כשוודר שר על הכוח המרפא של תקליטי ויניל ישנים של ג'ון לי הוקר ו-Stevie Ray Vaughan.
מיד אחריו מופיע "Sleeping by Myself", שיר ש-Eddie Vedder הקליט במקור לבדו עם יוקליילי באלבום הסולו שלו מ-2011. המפיק Brendan O'Brien שמע את השיר והתעקש ש-"Pearl Jam" חייבת להקליט לו גרסת להקה מלאה. התוצאה היא רצועת פולק-רוק עשירה וחמימה בתוספת כלי נשיפה ואורגן, שלמרות לחנה הקליל עוסקת בבדידות שבתוך זוגיות.
שני הקטעים שחותמים את האלבום מספקים סיום אינטימי ומרגש מאין כמותו. הראשון הוא "Future Days", בלדת פסנתר וגיטרה אקוסטית יפהפייה שכתב ודר בהשראת אובדן חבר קרוב שנפטר בטרגדיה של טביעה, ומחשבותיו על האנשים שנותרו מאחור. בשיר מתארחת סולנית להקת "Heart" האגדית ומעמודי התווך של סצנת סיאטל, Ann Wilson, בקולות רקע שמיימיים. עשור לאחר צאת האלבום זכה השיר לתהודה עולמית אדירה בקרב דור חדש של מאזינים, כשנבחר לשיר המוטיב המרכזי שמחבר בין הדמויות הראשיות במשחק הווידאו פורץ הדרך ובסדרת הטלוויזיה המצליחה "The Last of Us".
האלבום נחתם ב-"Yellow Moon", בלדה לילית, חלומית ואיטית שכתב הבסיסט Jeff Ament. עם סולו גיטרה חם ומרחף של Mike McCready שנשמע כהצדעה ל-Neil Young ול-David Gilmour, השיר סוגר את האלבום בתחושה של השלמה ושקט פנימי.
גם עטיפת האלבום והחוברת המאוירת שלו הפכו ליצירת אמנות בפני עצמה. הלהקה גייסה את אמן הגרפיקה וצייר לוחות הסקייטבורד הנודע Don Pendleton, שיצר עבור כל אחד משנים-עשר שירי האלבום איור אבסטרקטי ייחודי בצבעי אדום, שחור ולבן. עבודתו המרהיבה של פנדלטון זיכתה את "Lightning Bolt" בפרס הגראמי היוקרתי בשנת 2015 בקטגוריית עיצוב האריזה הטוב ביותר (Best Recording Package).
עם צאתו זכה "Lightning Bolt" להצלחה מסחרית וביקורתית מרשימה, וכבש מיד בשבוע הראשון את המקום ה-1 במצעד האלבומים האמריקאי ה-Billboard 200 (האלבום החמישי של הלהקה שעשה זאת). במבחן הזמן, "Lightning Bolt" ניצב כאחד האלבומים השלמים, המגוונים והכנים ביותר בקריירה המאוחרת של "Pearl Jam" – הוכחה חיה לכך שגם אחרי יותר משני עשורים של פעילות, הברק של סיאטל עדיין מכה בעוצמה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"Face/Off" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות