Pink Floyd - Obscured by Clouds

ב- 2 ליוני, 1972, "Pink Floyd" הוציאו את אלבומם השביעי "Obscured by Clouds".

יש נטייה להתייחס לאלבום "Obscured by Clouds" כאל לא יותר מאשר גשר בין "Meddle" לבין "The Dark Side of the Moon". ההיסטוריה לא הייתה נדיבה במיוחד כלפי האלבום. הוא נוצר כפסקול לסרט "La Vallée" של Barbet Schroeder, לאחר שהלהקה כבר צברה ניסיון בתחום עם הפסקולים לסרטים "More", "The Committee" וחלקים מ- "Zabriskie Point". שרודר, שהתרשם מעבודתה של "Pink Floyd" על "More", פנה אל חברי הלהקה כדי שיספקו את המוזיקה לסרטו החדש, העוסק בשני מטיילים היוצאים למסע רוחני בגינאה החדשה.

מה שהופך את הפרויקט למרתק במיוחד הוא התזמון שלו. בזמן שהלהקה הקליטה את האלבום בטירת Château d'Hérouville שבצרפת, היא כבר החלה לפתח רעיונות שיהפכו בהמשך ל- "The Dark Side of the Moon". למעשה, העבודה על שני הפרויקטים התרחשה במקביל. חברי הלהקה עצרו לרגע את העבודה על מה שיהפוך לאחת מיצירות המופת הגדולות בתולדות הרוק, כדי להלחין ולהקליט במהירות את המוזיקה עבור סרטו של שרודר, ולאחר מכן חזרו לאלבום שישנה את הקריירה שלהם.

ובכל זאת, בקרב מעריצי "Pink Floyd" הוותיקים, לאלבום "Obscured by Clouds" יש מוניטין שונה לחלוטין. רבים רואים בו אחד האלבומים הכי לא מוערכים והכי מוזנחים בקטלוג של הלהקה. מדובר באוסף שירים עקבי, מהנה ואחיד ברמתו, שלא זוכה לאותה הכרה שמקבלים האלבומים האגדיים שבאו לפניו ואחריו. מעבר להיותו פסקול, זהו גשר מבריק ומפתיע באופטימיות שלו בין הפסיכדליה החוקרת של "Meddle" לבין התקופה האמנותית המפוארת שתגיע מיד אחר כך.

קטע הנושא הפותח, "Obscured by Clouds", מציג מיד גישה שונה. במקום להכניס את המאזין בהדרגה באמצעות ג'אמים ארוכים וניסיוניים, הלהקה מגישה קטע אינסטרומנטלי ממוקד המבוסס על סינתיסייזרים, שכבות קלידים וגרוב. עבודת הגיטרה של David Gilmour חותכת דרך המרקמים האווירתיים של Richard Wright, ויוצרת תחושת תנועה שנמשכת ישירות אל "When You're In". המעבר בין שני הקטעים חלק לחלוטין, ויחד הם מהווים את אחת הפתיחות האינסטרומנטליות החזקות ביותר בדיסקוגרפיה של הלהקה.

האווירה משתנה בצורה חדה עם "Burning Bridges", אחת התרומות היפות ביותר של Richard Wright לקטלוג של "Pink Floyd". השיר בנוי סביב גיטרות אקוסטיות עדינות ועיבודי קלידים עשירים, ומקרין חמימות שהפכה נדירה יותר ויותר בשנים המאוחרות של הלהקה. החוש המלודי של Richard Wright מעניק לשיר אופטימיות עדינה שמשלימה בצורה מושלמת את אופיו המואר יחסית של האלבום.

אותה חמימות ממשיכה גם ב- "The Gold It's in the...", קטע רוק ישיר יחסית, במונחים של "Pink Floyd". הקטע נשען על חטיבת קצב אנרגטית של Nick Mason ו- Roger Waters עם משפטי גיטרה בלוזיים של David Gilmour, השיר הזה מדגים עד כמה הלהקה הייתה אפקטיבית, גם כאשר היא ויתרה על יומרות גרנדיוזיות והתמקדה פשוט באנרגיה ובגרוב.

יצירת המופת הראשונה של האלבום מגיעה עם "Wot's... Uh the Deal?". גילמור מספק כאן אחת מביצועי השירה המאופקים והמרגשים ביותר בקריירה שלו. מתחת לפני השטח האקוסטיים מסתתר אחד הנושאים החוזרים של "Pink Floyd": חלוף הזמן והאכזבות השקטות של החיים הבוגרים. העיבוד האלגנטי והכנות הרגשית הופכים את השיר לאחד האוצרות החבויים הגדולים ביותר בקטלוג של הלהקה.

הקטע האינסטרומנטלי "Mudmen" מפתח רעיונות שהוצגו קודם לכן ומאפשר לגיטרה האקספרסיבית של David Gilmour ולקלידים של Richard Wright לספר את הסיפור. יש בו איכות קולנועית שמזכירה את מקורותיו כפסקול, אך הוא עובד בצורה מושלמת גם כיצירה עצמאית.

צדו השני של האלבום נפתח עם "Childhood's End", אחד השירים הכי לא מוערכים שהלהקה אי פעם הקליטה. השיר, שנכתב כולו על ידי David Gilmour, משלב קצב סוחף עם מילים העוסקות בתמותה וחלוף הזמן. עבודת הגיטרה המרשימה מצביעה ישירות על הסגנון שגילמור ישכלל באלבומים הקלאסיים שיגיעו בהמשך.

ב- "Free Four", הסינגל היחיד ששוחרר מהאלבום, מצליח ווטרס להסוות מחשבות על מוות וגורל בלתי נמנע בתוך אחד הלחנים העליזים והקליטים ביותר ש- "Pink Floyd" הקליטה עד אותה תקופה. הניגוד בין המלודיה הקלילה לבין התוכן הלירי האפל יהפוך לאחד מסימני ההיכר הבולטים שלו ככותב במהלך שנות השבעים.

השיר העדין "Stay" מחזיר את אור הזרקורים ל- Richard Wright. השירה המאופקת שלו ועבודת הקלידים האלגנטית מזכירות פעם נוספת עד כמה הוא היה חיוני לכימיה הייחודית של הלהקה. האווירה החלומית של השיר יוצרת את אחד הרגעים האינטימיים ביותר באלבום.

האלבום נחתם עם "Absolutely Curtains", אולי התזכורת הברורה ביותר למקורותיו כפסקול. הקטע האינסטרומנטלי מתפתח בהדרגה לעבר שירה מהפנטת של בני שבט Mapuga מפפואה גינאה החדשה. בידיים פחות מוכשרות הקטע היה עלול להרגיש מנותק משאר האלבום, אך כאן הוא מספק סיום מסתורי והולם ליצירה שכל כולה עוסקת במעברים ובאווירה.

מה שהופך את "Obscured by Clouds" לפנינה מיוחד בקטלוג של "פינק פלויד" הוא לא שיר אחד מסוים, אלא העקביות שלו. בניגוד ליצירות האפיות הקונספטואליות שיגיעו אחריו, זהו אלבום רגוע וממוקד באופן מפתיע. אין בו את השאפתנות העצומה של "The Dark Side of the Moon", את העוצמה הרגשית של "Wish You Were Here" או את הזעם הפוליטי של "Animals". ייתכן שהוא לעולם לא יזכה למעמד התרבותי של האלבומים שבאו אחריו, אך בקרב מעריצים אדוקים המוניטין שלו רק התחזק עם השנים. רבים רואים בו אחד האלבומים הכי מוזנחים אך גם הכי מספקים בקטלוג של "Pink Floyd". זהו תיעוד מרתק של הרגע המדויק שבו הלהקה עברה ממעמד של חוקרי פסיכדליה יצירתיים לאחת מהכוחות האמנותיים החשובים ביותר בתולדות הרוק.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר