R.E.M. - New Adventures in Hi-Fi
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 09.09.1996 (Europe/UK) / 10.09.1996 (US)
בעקבות יציאת האלבום "Monster" ב-1994, שזכה להצלחה מסחרית גדולה, מכר מיליוני עותקים והמשיך את התנופה האדירה של הרביעייה מאת'נס, ג'ורג'יה, יצאה להקת "R.E.M." לסיבוב הופעות, לראשונה מזה שבע שנים, מאז מסע ההופעות המפרך בן השנה שנערך לקידום האלבום "Green" משנת 1988.
סיבוב הופעות זה, שנחשב לאחד המצליחים והרווחיים ביותר בתעשייה באותה שנה, כלל למעלה מ-100 הופעות בשלוש יבשות, ובהן אחת בלתי נשכחת ב-9.8.1995 ברמת גן.
המופעים, שנערכו באולמות ענק, כללו גם הופעות חימום של אמנים בולטים ומוערכים, ובהם "Radiohead", "Sonic Youth" ו-"Grant Lee Buffalo".
על הנייר, לוח הזמנים של הסיבוב נראה תובעני ומאיים דיו, אך הוא לא הכין איש לרצף של מצבי החירום הרפואיים, שחלקם היוו סכנת חיים ממשית, שפקדו את חברי הלהקה במהלך התקופה ואיימו לפרק אותה לחלוטין.
המקרה המפורסם ביותר אירע כאשר אצל המתופף ביל ברי אובחנה מפרצת מוחית, בעת שהסיבוב הגיע לעיר לוזאן שבשווייץ. עם זאת, גם מייק מילס נזקק בהמשך לניתוח בטן להסרת הידבקות במעיים במהלך ההופעות באירופה בחודש יולי, ומייקל סטייפ נאלץ לעבור ניתוח חירום לתיקון בקע, הליך שהתבצע ללא צורך לדחות אף אחת מההופעות המתוכננות.
בהשראת ההחלטה של "Radiohead" להקליט חלק מהתפקידים הבסיסיים לאלבום "The Bends" תוך כדי סיבוב הופעות, וכן בהשראת אלבום ההופעה של ניל יאנג משנת 1973, "Time Fades Away", החליטה "R.E.M." לקחת עמה לדרכים מכשירי הקלטה בני שמונה ערוצים.
הלהקה השתמשה במכשירים אלה כדי לתעד את השירים החדשים שעליהם עבדה, ובמקביל הקליטה במרץ את ההופעות החיות, את בדיקות הסאונד ואפילו קטעי נגינה מאולתרים ולא רשמיים בחדרי ההלבשה. שיטה זו הניבה בסופו של דבר את ההקלטה הרשמית של הקטע האינסטרומנטלי "Zither", המאופיין בקצב מתנדנד ובסגנון המזכיר מוזיקת סרף.
ההקלטות החיות הללו היו הבסיס העיקרי לאלבום העשירי של הלהקה, "New Adventures in Hi-Fi", שיצא ב- 09.09.1996 באירופה ובבריטניה וב- 10.09.1996 בארה"ב.
עם זאת, לא מדובר באלבום הופעה רגיל, שכן כל החומרים בו היו חדשים לגמרי, והאלבום הורחב באמצעות ארבעה שירים נוספים שהוקלטו בסשן פורה שנערך לאחר סיום סיבוב ההופעות, באולפני "Bad Animals" בסיאטל.
"נכנסנו לאולפן בתחושת שמחה והקלה גדולה מכך שכולם בסדר, ובמיוחד ביל", אמר מייק מילס בראיון שנערך בנובמבר 1996.
"החוויה הזו קירבה בינינו מאוד וגרמה לנו להבין עד כמה אנחנו חשובים זה לזה. אחרי שעברנו משבר כזה, הקלטת האלבום הייתה משחק ילדים. דיברנו על יצירת אלבום שיכלול חומרים מתקופת סיבובי ההופעות עוד שנה וחצי לפני שיצאנו לסיבוב ההופעות של האלבום 'Monster'. רצינו ללכוד משהו מהתחושה המשוחררת והספונטנית של בדיקת סאונד, הופעה חיה או חדר ההלבשה".
האלבום סימן את תחילת ההרפתקאות האלקטרוניות של הרביעייה, שיימשכו ביתר שאת באלבום הבא, "Up". הדבר בא לידי ביטוי בשיר "Leave", שנפתח בדקה של נגינת גיטרה ואורגן, ולאחריה מפלח את האוויר צליל סירנה אלקטרוני.
הסירנה הקודרת, כמו גם הפתיחה ומבנה האקורדים המשרים תחושת עצבות, יוצרים אווירה מדכאת במיוחד, המשמשת רקע לדמות שבמרכז השיר, המשתוקקת לעזוב את מצבה הנוכחי ולזכות בחיים טובים יותר.
המוזיקה באלבום, שהייתה תוססת ואקלקטית, התפרסה לכיוונים רבים ומגוונים. שיר הפתיחה, "How the West Was Won and Where It Got Us", שהיה פרי הקלטות האולפן בסיאטל, הציג את סטייפ כשהוא נשמע עייף מהעולם באופן יוצא דופן, כשהוא שר: "זהו סיפור עצוב שסופר פעמים רבות", על רקע קצב נינוח של המתופף ביל ברי ומוטיב גיטרת בריטון בסגנון אניו מוריקונה שניגן הגיטריסט פיטר באק.
השיר משמש גם לקביעת האווירה עבור שאר האלבום. אזכורים מעולם הבוקרים והמערב הפרוע שזורים בו ומעניקים לו תחושה מחוספסת ופראית, המשתלבת היטב עם המוטיב של האלבום, העוסק בתהליכי עבודה ויצירה.
השיר המינימליסטי "Be Mine" מכיל וריאציות על המשפטים הקלאסיים המופיעים על סוכריות הלב הקטנות של ולנטיין דיי.
כמו כן, השיר המלנכולי והמחוספס "E-Bow the Letter", שבו ביצע סטייפ דואט עם הגיבורה הוותיקה שלו, פטי סמית', נשא הדים לסגנון הפולק הפסטורלי והקודר שאפיין את האלבום "Automatic for the People".
המכשיר האלקטרוני "E-Bow" משמש לנגינה בגיטרה חשמלית. הוא יוצר שדה אלקטרומגנטי המניע את המיתרים, במקום השימוש באצבעות או במפרט.
השיר נכתב בהשראת מכתב שסטייפ כתב אך מעולם לא שלח לחברו, השחקן ריבר פיניקס, שהתמודד עם קשיים אישיים. פיניקס הלך לעולמו ב-1993, בגיל 23, ממנת יתר של קוקאין והרואין.
פטי סמית' ביצעה קולות רקע בשיר הזה, חוויה ששינתה את חייו של פיטר באק. הוא הסביר:
"ראיתי את פטי סמית' מופיעה לראשונה ב-1976, ואני זוכר שחשבתי שאשמח לוותר על עשר שנים מחיי כדי להיות הבסיסט בלהקה שלה. אני יודע שגם מייקל קיבל השראה רבה מפטי".
השיר האחרון באלבום שהוקלט באולפן, "New Test Leper" הנוגה, משתמש בשפה מקראית כדי להציג את האורחים בתוכנית אירוח יומית כדמויות מנודות בנות ימינו. שמו הוא משחק מילים המשלב בין המונח המקראי "מצורע" לבין "הברית החדשה", New Testament.
השיר מתאר את התגובות להופעתו של אדם טרנסג'נדר בתוכנית אירוח. המנחה, הקהל ושאר האורחים מתייחסים אליו כאל אדם מנודה.
בשיחה שנערכה ב-2008 סיפר סטייפ כי הדמות בשיר נוצרה בהשראת אישה טרנסג'נדרית שראה בתוכנית אירוח, כשהיא "מנסה להסביר ולהגן על הבחירות ועל הנטייה המינית שלה. היה כואב לראות אותה מושפלת, למעשה, רק מעצם ההחלטה להשתתף בתוכנית. וכל זה עם הפסקות הפרסומות. לא יכולתי שלא לתהות מה נאמר כשהמצלמות כבו".
שלושת רבעי האלבום הנותרים, שעברו ליטוש קל במסגרת עבודת הפוסט-פרודקשן הדיסקרטית של סקוט ליט, נלקחו מהופעות חיות מלאות או מבדיקות סאונד שנערכו במועדים שונים ברחבי ארה"ב במהלך סיבוב ההופעות העצום של הלהקה ב-1995.
חלק ניכר מהחומרים המשיך בקו הגראז'-רוק שאפיין את האלבום "Monster", אם כי ההופעות עצמן זכו לעיבוי מוזיקלי. ארבעת חברי הלהקה תוגברו בשני נגנים רב-כליים נוספים, סקוט מקאוגי וניית'ן דצמבר.
הרעיון של התנערות מסממני התהילה חוזר ועולה לאורך האלבום. כך למשל בשיר "Bittersweet Me", שיר בעל אנרגיה סוחפת המייצג את אחד הרגעים הפופיים יותר באלבום, בזכות ריף הגיטרה שפותח אותו וחוזר לאורך הבתים.
השיר יצא כסינגל השני מתוך האלבום, ועל העטיפה צוין כי הוא לקוח מתוך הסרט "Stanco e Nudo". למעשה, סרט כזה אינו קיים.
השיר "The Wake-Up Bomb" הוא למעשה הצד האפל של השיר "Crush with Eyeliner". בעוד האחרון הוא חגיגה של יצירתיות והעמדת פנים סגנונית, הראשון מושר מנקודת מבטו של אדם יהיר וריקני, המעצב את דמותו ככוכב אך ורק למען הפרסום.
היציאה לסיבוב הופעות הרגישה לחברי הלהקה כמו מצב של טביעה. על כך נכתב השיר "Undertow", שנוצר בהשראת להקת הרוק "Sonic Youth".
כותרת השיר האפל והסוריאליסטי "Binky the Doormat" לקוחה מהקומדיה האפלה משנת 1992, "Shakes the Clown", והוא עוסק במערכות יחסים ובשמירה על הזהות העצמית.
מבחינה מוזיקלית מדובר ביופי מלודי טהור, המשלב ארפג'ו גיטרה בעל צליל מחוספס, צליל אורגן אנרגטי ופזמון המבוסס על מבנה של קריאה ותגובה בין מייקל סטייפ לבין מייק מילס.
לסטייפ לקח זמן רב להתאושש ממותו של חברו הטוב ריבר פיניקס, והוא התמודד עם כך בין השאר בכתיבת שירים עליו, כמו "So Fast, So Numb", המשחק עם הקלישאה מעולם הרוקנרול של "לחיות מהר ולמות צעיר".
על "Electrolite", שחותם את האלבום, אמר סטייפ רגע לפני הופעה: "השיר הבא הוא מעין מכתב אהבה קטן שלנו למאה ה-20. אני כל כך שמח באופן אישי להיות במאה ה-21 כרגע, כי המאה ה-20 הציעה דברים נהדרים באמת, אבל גם דברים שלא היו כל כך טובים".
סטייפ סיפר: "יש סיפור מצחיק על השיר הזה. חשבתי שהוא לא מספיק טוב כדי להיכנס לאלבום, אבל פיטר ומייק שכנעו אותי אחרת. הם צדקו, וכיום זהו אחד השירים האהובים עליי. עבורי, השיר מגלם את התקופה שבה גרתי בסנטה מוניקה במשך כמה שנים".
השיר מהווה המנון לרעיון שלוס אנג'לס מייצגת שילוב של זוהר חיצוני וריקנות פנימית. "שם השיר מתייחס ל'שמיכת האלקטרוליטים', המראה הנשקף כשמביטים על לוס אנג'לס בלילה מהגבעות, או צופים בה מלמעלה מתוך מטוס", אמר סטייפ.
הביקורת של מגזין "Rolling Stone" על האלבום ציינה בחדות כי התקליט עשוי להיות "שירת הברבור של R.E.M. או היום הראשון של שארית חייהם". במקביל, מבקרים רבים שמו לב לכך שהשיר "Electrolite" מסתיים כשמייקל סטייפ שר בהדגשה: "אני לא מפחד... אני עף מכאן", משפט שפורש כרמז לכך שימיו בלהקה עשויים להיות ספורים.
בפועל, לסטייפ לא הייתה כל כוונה לעזוב את ההרכב, אך הדברים השתנו באופן דרמטי לאחר צאת האלבום. הלהקה נפרדה מהמנהל שלה, ג'פרסון הולט. ואז ביל ברי הטיל פצצה כאשר הודיע לחבריו ללהקה שבכוונתו לפרוש, בדיוק במועד שבו היו אמורות להתחיל ההקלטות לאלבום הבא שלהם, באוקטובר 1997.
ההחלטה של ברי, שלא התקבלה בקלות ראש, באה לאחר חודשים של חשבון נפש ודיונים ממושכים עם מייק מילס וברטיס דאונס. עם זאת, הבשורה המטלטלת הותירה את ההרכב, שהתאפיין בהרמוניה יוצאת דופן, במצב של דילמה קשה. הרי "R.E.M." התנהלה באופן דמוקרטי מאז הקמתה, וחבריה הצהירו בעבר כי יתפרקו אם אחד מהם יעזוב.
בסופו של דבר, ברי אמר לחבריו שלא יפרוש אם יחליטו להתפרק בעקבות עזיבתו. כך שבאק, מילס וסטייפ החליטו להמשיך כהרכב של שלושה וזכו לברכתו של ברי.
ייתכן שזה לא היה סוף העולם, אך זה בהחלט היה סופה של "R.E.M." כפי שהכרנו אותה. הלהקה נאלצה לעבור תהליך של המצאה מחדש לפני ששבה לפעילות עם האלבום "Up" בשנת 1998.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות