Scorpions - Animal Magnetism
- FaceOff - עימות חזיתי
- 31 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
ב- 31 למרץ, 1980, "Scorpions" הוציאו את אלבומם השביעי "Animal Magnetism".
לאחר הפריצה עם האלבום "Lovedrive", נכנסו חברי "Scorpions" לשלב של התנסות והתפתחות. במקום להמשיך עם הכיוון הבהיר והאנרגטי שאפיין את את האלבום הקודם, "Animal Magnetism" מהדק את הכל, ונשען יותר על גרוב, בניית מתח ואווירה. זה מרגיש כמו להקה אמיצה שמחשבת את הכיוון שלה מחדש, כזו שמעדיפה להתנסות ולא לחזור על אותן נוסחאות מוצלחות.
השינוי הזה בא לידי ביטוי גם בגישת ההקלטה של האלבום. בעבודה המחודשת של הלהקה עם Dieter Dierks בקלן, הצליל הופך לדחוס ואפל יותר. הגיטרות של Rudolf Schenker ו- Matthias Jabs מתרחקות ממהירות ומומנטום ומתמקדות יותר בכבדות ובחזרתיות, בעוד Klaus Meine מתאים את ההגשה הווקאלית שלו לאווירה, עם ביצוע מאופק ומדויק יותר לאורך כל האלבום. בהשוואה ל- "Lovedrive", האלבום מרגיש מהודק יותר, אפל יותר ומבוקר יותר.
הפתיחה עם "Make It Real" קובעת את הטון להמשך האלבום, תוך איזון בין מלודיה לבין בסיס קצבי יציב במקום אנרגיה מתפרצת. משם האלבום ממשיך אל "Don't Make No Promises (Your Body Can't Keep)", שמעלה קצת את הקצב, עם ריף אגרסיבי יותר ותחושת של תנועה קדימה שמרימה לרגע את עוצמת האלבום. משם הקצב יורד קצת עם "Hold Me Tight" הכבד יותר, שם הלהקה נוטה למבנה שיר רפטטיבי.
עם "Twentieth Century Man" האווירה מתחילה להשתנות. הקצב נרגע, והגרוב הופך מודע ומכוון יותר, עם דגש על חזרתיות ומתח במקום מהירות. הכיוון האפל הזה מגיע לשיא ב- "Lady Starlight", הבלדה האווירתית של האלבום, שבה Rudolf Schenker תופס קדמת הבמה עם נגינת סולו נדירה. הפרייזינג מדוד ואקספרסיבי, ומוסיף לאלבום שכבה רגשית שונה, במיוחד לצד העיבודים לכלי מיתר ונשיפה.
החצי השני של האלבום נפתח עם "Falling in Love", שמחזיר תחושה אנרגטית יותר, אבל עדיין נשאר מעוגן בגישה המאופקת של האלבום. מיד אחריו, "Only a Man" נפתח בקטע א-קפלה קצר, ואז מושך את הקצב שוב לאחור, ומאפשר למתח להיבנות בהדרגה במקום להתפרץ.
תחושת השליטה הזו מגיעה לשיאה עם "The Zoo", שנבנה סביב אחד הריפים המזוהים ביותר עם הלהקה. אפקט ה- Talk Box, שמנוגן על ידי Matthias Jabs, מוסיף מרקם מכני שמחזק את האווירה האורבנית של השיר, בעוד שהגרוב האיטי מדגיש עד כמה העוצמה של הלהקה לא תלויה במהירות.
האלבום נסגר עם שיר הנושא "Animal Magnetism", קטע שמפשיט את הסאונד עד היסוד ומתחבר לרוח הפסיכדליה והקראוטרוק של הימים המוקדמים עם "Lonesome Crow". הקצב האיטי והמדוד והעיבוד המינימליסטי יוצרים תחושה לא נוחה, כמעט היפנוטית, ומשאירים רושם מתמשך שמגדיר את זהות האלבום.
עטיפת האלבום, שעוררה מחלוקת עם יציאתה, משקפת את נושאי היצר והשליטה שעוברים דרך המוזיקה, ומחזקת את המתח שמלווה את האלבום כולו.
בעודו ממוקם בין "Lovedrive" ל- "Blackout", האלבום "Animal Magnetism" לא שואף להשפעה מיידית. במקום זאת, הוא מוכיח עד כמה ריסון יכול להיות עוצמתי לא פחות מאינטנסיביות. זהו שלב מכריע בהתפתחות של "הסקורפיונס", גם אם לעיתים הוא נשאר בצילם של האלבומים הקודמים ואלו שיבואו אחריו.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות