ב- 5 ליולי 1988 לחצה "Slayer" על דוושת הקלאץ', הורידה הילוך ושחררה את האלבום "South Of Heaven", הרביעי שלה במספר.
האלבום הזה מגיע כשנה וחצי לאחר המאסטרפיס "Reign in Blood" שיצא באוקטובר 1986, והוא אלבומה השני של סלייר עם המפיק ריק רובין, אשר תרם רבות להפקה ולסאונד של אלבומה הקודם ומן הסתם גם להצלחתו.
אבל הצלחתו של "Reign in Blood" גרמה ללהקה כאב ראש לא קטן. האלבום היה כל-כך מושלם שלחברי הלהקה היה ברור שהם לא יכולים להתעלות עליו, ולכן הם החליטו שאין ברירה והם חייבים לשנות כיוון מוזיקלי.
אמרנו "הורידו הילוך" והתכוונו לכך. חברי הלהקה החליטו, באופן מודע ומכוון, להוריד את מהירות הנגינה והמקצב המהיר שאפיינו את אלבומם הקודם, אך לא רק. גם טון השירה של Tom Araya הונמך, הגיטרות של Kerry King ו- Jeff Hanneman נשמעות פחות מחוספסות ומנסרות אך יותר כבדות, והתיפוף של Dave Lombardo מתמקד יותר בטכניקה ופחות במהירות.
התוצאה היתה ללא ספק שונה ממה ש"סלייר" עשו עד אותה עת. הקו המוזיקלי של האלבום משך בין היתר לכיוון כבד יותר עם השפעות של "Black Sabbath". הקשיבו לשיר הנושא "South Of Heaven", לשיר "Mandatory Suicide" ולריף שמגיע מיד אחרי האקוסטיות בשיר "Spill the Blood" ותיווכחו.
מעניין לציין שהאלבום כולל את גירסת הכיסוי הראשונה של "סלייר" עם השיר "Dissident Aggressor" של Judas" Priest" - הקלאסיקה מהאלבום "Sin After Sin".
בזמן יציאתו, ספג האלבום ביקורת חריפה מהמעריצים שסברו שהם יקבלו את אלבום ההמשך של "Reign in Blood". אבל בחלוף הזמן וככל שהחומרים חלחלו אט אט פנימה, עלתה ההערכה לאלבום וכיום הוא נחשב לאחד מאלבומיה הטובים של הלהקה (לעניות דעתנו אחד משלושת הגדולים שלה), כאשר לא מעט שירים ממנו ממשיכים למלא את הסטליסט של הלהקה, גם שלושה עשורים לאחר מכן.
למרות ההחלטה המודעת של הלהקה להאט את הקצב באלבום הזה, עדיין ניתן למצוא בו כמה קטעים במקצבים מהירים יותר, כמו "Silent Scream" ו- "Ghosts of War", אשר מזכירים את אלבומיה הקודמים של הלהקה.
לסיכום, האלבום "South Of Heaven" הוא כמו יין טוב אשר רק הולך ומשתבח עם השנים, והוא ללא ספק אחד מהאלבומיה הגדולים של הלהקה.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט