The Alan Parsons Project - Ammonia Avenue

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 07.02.1984

הם הכירו אחד את השני היטב, שניהם היו חברים ב- SDP המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. "מצאתי את עצמי יושב לידו די במקרה בטיסת קונקורד זה היה 'ג'ון הארווי-ג'ונס, יו"ר ICI דאז, והיה לו רעיון שהמפעל התעשייתי שלו בבילינגהם (בצפון אנגליה) עשוי לספק השראה מוזיקלית למישהו" סיפר אריק וולפסון חבר ומייסד להקת "אלן פארסונס פרוג'קט".

"הוא הטיס אותי לשם, נכנסנו והדבר הראשון שהדהים אותי שהיתה שם שדרה מוזרה ונטושה, בלי עצים או אנשים, רק צינורות שבהם הכינו אמוניה".

המראה שהוא ראה באותו ביקור לא נתן לו מנוחה, וולפסון חש שהגיע לתובנה שמתי מעט מגיעים אליה "חשבתי שזה מעורר השראה, במיוחד ביחס לחוסר ההבנה שלנו במדע ובטכנולוגיה וחוסר ההבנה של המדענים על העולם שמחוץ למדע"

וולפסון קיבל השראה וכתב על הביקור ההוא את השיר "Ammonia Avenue" שהפך לשיר הנושא של אלבומם השביעי של "אלן פרסונס פרוג'קט" שיצא ב- 07.02.1984.

וולפסון ואלן פרסונס נפגשו בשנת 1974 באולפני אבי רואד. פרסונס הגיע עם רזומה מכובד כטכנאי הקלטות ועוזר מפיק באלבומים של "הביטלס", "Wings", ובאלבום המופתי של "פינק פלויד" "The Dark Side Of The Moon".

וולפסון, עבד ככותב שירים ומלחין, הוא כתב שירים לאמנים כמו מריאן פיית'פול, פרנק אייפילד, ג'ו דאסין, "הטרמלוס", להקת "מרמלדה", דייב ברי, פיטר נואן ו"המשוררים".

וולפסון עבד כפסנתרן סשן בזמן שהלחין חומרים לאלבום קונספט המבוסס על עבודתו של אדגר אלן פו. הרעיון של וולפסון היה לנהל את אלן ולעזור לקריירת ההפקה המצליחה שלו.

זו הייתה ההתחלה של מערכת היחסים העסקית והידידותית ארוכת השנים שלהם. וולפסון ניהל את הקריירה של פרסונס כמפיק ומהנדס באמצעות שורה של הצלחות, כולל להקת Pilot" (עם השר "January")", סטיב הארלי, "קוקני רבל", ג'ון מיילס, אל סטיוארט, "אמברוזיה" ו"ההוליס".

וולפסון הגה את הרעיון ליצור אלבום המבוסס על התפתחויות בתעשיית הקולנוע. מוקד קידום הסרטים עבר מכוכבי קולנוע לבמאים כמו אלפרד היצ'קוק וסטנלי קובריק. תעשיית הקולנוע הפכה למדיום של הבמאי, וולפסון הרגיש שעסקי המוזיקה עשויים לאמצעי התיווך של המפיק.

וולפסון נזכר בחומרים הקודמים שלו על אדגר אלן פו, ומצא דרך לשלב את הכישרונות שלו ושל פרסונס יחד. פרסונס הפיק והנדס שירים שנכתבו והולחנו על ידי השניים, והפרויקט הראשון של אלן פרסונס החל לקרום עור וגידים.

"אני מעריך ומוקיר כאשר מספר אנשים מנגנים יחד, ומקיימים אינטראקציה אמיתית. במקום תיקון אוטומטי וכוונון אוטומטי. תמיד דבקתי בזה" המנטרה הזאת תמיד היתה חלק מהמהות והדרך של אלן פרסונס.

כך גם הלהקה שלו שבקודקוד שלה היו שני מוזיקאים ומפיקים שהיו שותפים בכתיבת השירים, כאשר לצידם ניגנו יחד מספר מוזיקאים קבועים ומתחלפים כמו איאן ברנסון, קולין בלנסטון, לני זקאטק, ג'ון מיילס, כריס ריינבו, אנדרו פאוול ועוד.

"אמוניה אבניו" הוא אלבום שנושא בחובו את החיבור שיצרו וולפסון ופרסונס בין העולם המדעי, לעולם האמוני/רוחני, עולמות שבדרך כלל הם קווים מקבילים זה לזה, לפתע מצאו את הדרך להתחבר יחד באלבום ורעיון מוזיקלי שהתוו זוית ראיה מרעננת.

האלבום נפתח עם רצועת ה- "Prime Time" מהשירים היותר אופטימיים של ההרכב, שבו אדם רואה את הימים הטובים שבאים לפניו.

האלבום מכיל מספר שירים שנועדו להגיב על חוסר ההבנה בין הציבור לטכנולוגיה שהקלה על חייו, אבל אם מסתכלים על המילים של השיר הזה במיוחד, נראה שהם מושפעות מתחושת אופוריה מוגזמת כתוצאה מתחזיות אסטרולוגיות.

חלק גדול מהאלבום עוסק ברעיונות ספיריטואליסטים של האגו לעומת העצמי הגבוה, הבריאה והקונפליקט של הבורא והאדם עם אלה. מציאות חומרית מדעית שהוא יותר ויותר מאמין שהיא המציאות היחידה, זו שהוא חי ויוצר על פני כדור הארץ.

כך בשיר "Dancing on a Highwire" שעוסק במסר רוחני "כולנו מחוברים להכל ולכולם" מעין סוג של כניעה של האדם לקידמה. אפשר לראות שאלן פרסונס הקדים ב- 40 שנה את מה שקורה כיום בעולם דרך הרשתות החברתיות. בהמשך האדם מגיע לשלב הקבלה הוא מסתכל פנימה ומתמודד עם עברו, ועצמך. זה לגבי הדו צדדיות, ההפכים שיש בתוך כל אחד מאיתנו.

קסם הוא נושא שכיח בשירים של "אלן פרסונס פרוג'קט" והוא מופיע שוב ב- "Don't Answer Me" עם משפט המפתח "אם אתה מאמין בכוחו של הקסם, אני יכול לשנות את דעתך". השיר עוסק בשבריריות של מערכות היחסים ואיך אפשר לעזוב מישהו/י בלי סיבה טובה ברגע של טירוף ולהתחרט על כך לנצח.

פרסונס יצר את "Don't Answer Me" בסגנון פיל ספקטור וטכניקת ה- "Wall of Sound" שלו. אריק וולפסון, הכותב והשותף, היה הזמר בסינגל, כשמל קולינס סיפק את סולו הסקסופון.

"הפרוייקט של אלן פרסונס" נמנעו מלהופיע ולהראות את פרצופיהם בזמן אמת, כך שהמעריצים לא ידעו כיצד נראית הלהקה שהם כה אוהבים. סרטון האנימציה פתר את הבעיה הזו בסינגל הראשון, כאשר האווטרים של אריק וולפסון ואלן פרסונס מופיעים בקצרה בקליפ, במהלך סצנת בר. הקליפ היה מועמד לפרס ברשת MTV בקטגוריית "הווידאו הניסיוני ביותר", אך הפסיד ל-"Rockit" של הרבי הנקוק. הסרטון צולם במשך 23 ימים, תוך שימוש בצוות אנימציה של 40 איש, ושילב אנימציית צל מסורתית (בעיבוד הדמויות), אנימציית סטופ-מושן (עבור רוב התנועות), ואפילו חימר. העלות הסופית הגיעה ל-$50,000.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!