The Beatles - With the Beatles
- FaceOff - עימות חזיתי
- 22 בנוב׳
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: 3 בדצמ׳
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 22.11.63
בשנת 1975 יצא לאקרנים סרטו המוזיקלי סוריאליסטי של הבמאי קן ראסל "ליסטומניה". הסרט היה אודות קורות חייו הראותניים של כוכב הפופ הקלאסי של המאה ה -19, המלחין והפסנתרן פרנץ ליסט.
את המונח "ליסטומניה" טבע המשורר והסופר היינריך היינה כתגובה להיסטריית המעריצים ההמונית שליוותה את הופעותיו.
כמאה שנה מאוחר יותר ההיסטריה חוצת הגבולות חזרה בשנית, קראו לה "הביטלמניה".
"הביטלמניה" הינה "פסיכוזת המונים" שפקדה את בריטניה, ארה"ב, ושאר העולם לקראת אמצע הסיקסטיז בכל הקשור ללהקת "הביטלס", בעיקר בקרב נערות צעירות בגיל העשרה.
"הביטלמניה" התאפיינה בהיסטריה מוחלטת לגבי כל דבר שקשור בלהקה החל מהתסרוקות שלהם, הלבוש ועוד.
התגודדויות של מעריצות תועדו באתרים אליהם הגיעו חברי הלהקה עם דגש על נמלי התעופה, וכמובן צרחות מחרישות אוזניים במהלך ההופעות, עד כמה מחרישות אוזניים? עד לרמה שבה חברי "הביטלס" שעלו להופיע, לא יכלו לבצע את מלאכתם כראוי בשל הרעש מחריש האוזניים, נתון שהיה פוגע באיכות נגינתם.
התופעה כפתה על חברי הלהקה הסתגרות בדלת אמותיהם, כאשר יצא לסיבוב הופעות, עקב החשש להתנפלות עליהם, גם בזמנם הפנוי.
בסופו של דבר תופעת "הביטלמניה" זירזה את פרישתם של חברי "הביטלס" מהופעות בשנת 1966, לאחר שחשו מיאוס בשל כמות ההופעות המטורפת שעשו עד לכאן, ובנוסף איכות ההופעות שהיתה כאמור ירודה בשל חוסר היכולת לבודד אותם מההיסטריה בקהל.
"השנים הללו היו עבורנו גיהנום מתמשך" סיפר George Harrison בספרו האוטוביוגרפי "I Me Mine"
המונח "ביטלמניה" הושמע לראשונה בסופה של שנת 1963, שנה שהיתה יוצאת דופן בהצלחתה המצעדית לחברי הביטלס שהוציאו במרץ את אלבום הבכורה שלהם "Please" Please Me" שצעד בראש מצעד האלבומים הבריטי במשך 30 שבועות ברציפות, כאשר הוא מפנה את הפסגה לאלבומם השני "With the Beatles" שיצא ב- 22.11.1963, ויצר רצף של 21 שבועות בראש מצעד האלבומים הבריטי. סך הכל שלטו חברי "הביטלס" בראש מצעד האלבומים במשך 51 שבועות ברציפות.
שמונה חודשים לאחר אלבום הבכורה, "הביטלס" המשיכו עם הנוסחה שהצליחה יפה כל כך עם שירי רוק קלאסי קצרים. האלבום כלל שמונה שירים מקוריים מהם שבעה של John Lennon ו- Paul McCartney, ושיר ראשון של George Harrison, שהשיר הבא שלו יהיה רק באלבום "Help" כעבור שנתיים, ושישה קאברים לשירי אר אנד בי מחברת מוטאון. תרומתו של Ringo Starr לאלבום מעבר לתיפוף התמקדה בקולות רקע בשיר "I Wanna Be Your Man" ובאוסף התקליטים המגוון שלו שכלל בלוז וקאנטרי וחשף את חבריו ללהקה לשירים רבים.
האלבום יצא כאמור בבריטניה ביום שישי ה 22 לנובמבר 1963, לאמריקאים התאריך הזה נשמע קצת פחות חגיגי, בזמן שבבריטניה נרשמה היסטריית שיא בביקוש לאלבום החדש שיצא זה עתה, כולל הזמנות מוקדמות של חצי מיליון עותקים, התרחש מעבר לאוקיינוס האטלנטי אירוע שזעזע את העולם, השעה היתה שעת צהריים מוקדמת בארה"ב כאשר לעבר השיירה של נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'רלד קנדי נורו שלוש יריות, שפצעו אותו בצורה קשה.
קצת לאחר השעה 1 בצהריים שעון ארה"ב הודיע מגיש החדשות וולטר קרונקייט בפנים עגומות על מותו של הנשיא והפיכתו של סגן הנשיא לינדון ג'ונסון לנשיא החדש.
טרגדיה שהיכתה בהלם מוחלט את האומה האמריקאית כולה, כאמור ביום יציאת "With the Beatles", לאלבום הזה יסתבר בהמשך יהיה חלק בתהליך הריפוי של החברה האמריקאית, לפחות מהזוית של בני הנוער שיתמקדו בהערצה לביטלס במקום להתמקד ביגון ובשכול על נשיאם המת.
מילות השירים עסקו בעיקר באהבה על נגזרותיה אך לנון ומקרטני השתעשעו לעיתים במשחקי מילים כפי שניתן לראות בשיר הפותח "It Won't Be Long" בהם הוזכרה המילה Yeah לא פחות מ 56 פעמים. משחקי המילים כאן בין "It Won't Belong" ל "till I belong" היו מהתחביבים של Paul McCartney שעסק בספרות בבית הספר.
ב- "All I've Got to Do" הודה John Lennon שהוא שאב השראה משיריו של סמוקי רובינסון יחד עם ה "Miracles".
ואת "All My Loving" כתב Paul McCartney בזמן שהתגלח בוקר אחד וחשב באותו הזמן על חברתו דאז ג'יין אשר, זו היתה הפעם הראשונה שמקרטני כתב את המילים לפני יצירת הלחן.
הרצועה הרביעית באלבום "Don't Bother Me" היווה התרומה הלירית הראשונה של האריסון לאלבומי "הביטלס", שיר שאותו הוא כתב בזמן שהיה חולה בשפעת ונח במלון בין הופעה להופעה, ומטבע הדברים לשיר יש מצב רוח אפל ופסימי, ומספר על בחור שהחברה שלו עזבה אותו ומחפש להתבודד מהעולם.
על פני השטח "Little Child" נראה כשיר אהבה פשוט, בו הילד שפוחד מהחושך מבקש מהמבוגר האחראי עליו להישאר איתו עד הבוקר, מי מאיתנו כהורה לא נתקל בבקשה שכזאת מצד הילד שלו. בפועל, לשיר יש משמעות מורכבת יותר במיוחד לאור התקופה שבה הוא נכתב, בתחילת הסיקסטיז מוזיקת רוקנרול נחשבה למוזיקה עם השפעה שלילית על בני הנוער, הורים רבים אסרו על ילדיהם להאזין לה, "הביטלס" שינו את הנתון הזה ע"י פניה לקהל הרחב, צעירים ומבוגרים כאחד. השיר נכתב בהשראת הסרט "רובין הוד" של וולט דיסני.
עטיפת האלבום שהיתה קודרת ורצינית היוותה מראה למה שהתחולל בתוך נבכי נפשם של ארבעת החברים שחשו את עצמם מתבגרים במהירות, התמונה צולמה ע"י צלם העיתונות של הסאנדיי טיימס רוברט פרימן שצילם בין השאר מוזיקאי ג'אז כמו ג'ון קולטריין, ודיזי גילספי. "הביטלס" שמאוד אהבו צילומים בשחור לבן הראו לפרימן תמונות מההופעות שלהם בהמבורג שכללו משחקי אור וצל, וביקשו ממנו לייצר תמונה דומה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות