The Rocky Horror Picture Show

מעט מאוד סרטים טשטשו את הגבולות בין קולנוע, תיאטרון והופעת רוקנרול כמו הסרט "The Rocky Horror Picture Show".

הסרט יצא בשנת 1975 והיווה אדפטציה למחזמר משנת 1973. הוא לא כבש מיד את קופות הקולנוע, הוא אפילו נחשב לכישלון חרוץ בהקרנתו הראשונה. אך עם השנים הוא הפך לתופעה טבע שחורגת מגבולות המסך, שאף אצלנו בישראל עלה לרמה של טקס פולחן קולנועי של חצות (קולנוע "פריז"), חגיגת "אנטי" תרבות ומרד מוזיקלי שמסרבת להזדקן. אפילו היום, הצפייה בו מרגישה כמו כניסה לקפסולת זמן ראוותנית, שבה רוק, גלאם ושחרור מיני מתנגשים בהתפוצצות חסרת בושה של צליל וצבע.

הסרט נולד מתוך דמיונו של Richard O’Brien, שכתב את המחזמר הבימתי המקורי, The Rocky Horror Picture" "Show ספוג ברוח ה-Glam Rock של תחילת שנות השבעים. הוא משלב את התיאטרליות של עידן Ziggy" Stardust" של David Bowie, את המרדנות הצינית של Lou Reed ואת הפרובוקציה הצבעונית של Alice Cooper, תוך שהוא מצדיע ל- B Movies משנות החמישים ולדופק המרדני של הרוקנרול המוקדם. הבמאי Jim Sharman לא הסתפק בעיבוד המחזמר למסך, אלא הגביר את עוצמתו והפך את הקולנוע למזבח מנצנץ למנודים, חולמים ואאוטסיידרים.

העלילה מתחילה במסע התמים לכאורה של Janet Weiss (Susan Sarandon) ו- Brad Majors (Barry Bostwick), זוג מאורס טרי שרכבם מתקלקל בלילה סוער. בחיפוש אחר עזרה, הם נתקלים באחוזה גותית מאיימת ונכנסים פנימה, מבלי לדעת שהם עומדים להישאב אל עולם סוריאליסטי ורחוק מאוד מהנורמות של עיירת הולדתם. הם פוגשים שם את הדמות הביזארית והכובשת Frank N Furter (Tim Curry), המגדיר את עצמו כ"Sweet Transvestite from Transsexual, Transylvania", המארח, עם חבורת מקורביו האקסצנטרית. בתוך דקות בודדות נסחפים Brad ו-Janet אל תוך מערבולת גוברת של מוזיקה, פיתוי והנאה חסרת מעצורים.

האירוע המרכזי ש-Frank N Furter מתכנן לערב הוא חשיפתו של Rocky (Peter Hinwood), "האיש המושלם" שיצר במעבדה בניסוי פרודי על "Frankenstein" ופנטזיות Glam Rock. ככל שהלילה מתקדם, הנאמנויות משתנות, התשוקות מתעוררות וסודות נחשפים. מערכת היחסים של Brad ו- Janet עומדת במבחן ומשתנה כאשר כל אחד מהם נמשך למפגשים אינטימיים שדוחקים את גבולות הזהות שלו. הסרט מתקדם לעבר כאוס עם הופעתו של Dr. Everett Scott (Jonathan Adams), יריב בעל אג'נדה משלו, והמתח הגובר בין Frank לבין חסידיו.

בסיום, המסיבה הפרועה הופכת למופע של בגידה, מרד וטרגדיה...

מבחינה מוזיקלית, הסרט הוא יצירת מופת של שילוב ז'אנרים. הוא נפתח עם "Science Fiction/Double Feature", מחווה עדינה ונוסטלגית לקולנוע ה-Pulp, שמשרה אווירה מתוקה-מרירה לפני תחילת הטירוף. "Dammit Janet" מגיע מיד אחריו בתמימות שובבה, כפרודיה על המתיקות של Bubblegum Pop, לפני שהקצב מתגבר ואנו נזרקים אל הקטע האיקוני "Time Warp" טבילת האש של הרוקנרול, הבנויה על ריף פסנתר דוהר, קצב רומס ופזמון שלא מאפשר לקהל להישאר אדיש ולהצטרף לשירה.

כשטים קארי בתפקיד Frank N Furter נכנס בכניסה המרשימה עם "Sweet Transvestite", הסרט צולל עמוק אל תוך ה- Glam Rock, עם שילוב של ריפי גיטרה בלוזיים ושירה טעונה בכריזמה ובפיתוי חסר מעצורים.

שאר פסקול הסרט מתפתח כמו היסטוריה חלופית של מחזות זמר רוקיים. "Hot Patootie – Bless My Soul", בביצועו של Meat Loaf בהופעת הבכורה הקולנועית שלו, הוא רוק קלאסי של שנות החמישים במלוא העוצמה, עם סקסופון ממריץ וחום נוסטלגי. "Touch-a, Touch-a, Touch Me" מציע פופ שובב עטוף בנושאים של התעוררות מינית, ואילו "I’m Going Home" משיל שכבות כדי לחשוף רגע כנה ונוגע ללב, שמראה את הפגיעות האנושית שמסתתרת מאחורי הנצנצים. הלהקה של Richard Hartley מגישה כל שיר בדיוק ובעוצמה של הופעת רוק חיה, ומעניקה לפסקול כוח ואותנטיות שקשה למצוא במחזות זמר קולנועיים אחרים.

פסקול הסרט "The Rocky Horror Picture Show", שיצא במקביל לסרט, בשנת 1975, הפך לאייקוני לא פחות מהסרט עצמו. הוא כולל ביצועים של צוות השחקנים, בהם Tim Curry, ‏Susan Sarandon, ‏Barry Bostwick, Meat Loaf ו- Richard O’Brien, ולוכד את האנרגיה התיאטרלית הגולמית של ההפקה, תוך שהוא עומד בפני עצמו כחוויה מוזיקלית מלאה. הפסקול הפך במהרה לפריט אספנות בקרב מעריצים, במיוחד לאחר שהפופולריות הקאלטית של הסרט המריאה. בניגוד למחזות זמר קולנועיים רבים מאותה תקופה, ההקלטות שומרות על החספוס והחדות של הופעת רוק חיה, מבלי לעבור ליטוש אולפני והפקה מוגזמת, וזהו חלק מהקסם שהופך את המוזיקה לחיה ורלוונטית גם עשרות שנים לאחר מכן.

מה שמבדיל את "The Rocky Horror Picture Show" בהיסטוריה המוזיקלית הוא הדרך שבה הוא שבר את הקיר בין המופיעים לקהל. המעריצים הפכו את ההקרנות לאירועים חיים, עם שירה, תחפושות וריקודים. זו הייתה החוויה הקרובה ביותר שסרט הצליח להגיע אליה לשחזור האנרגיה של הופעת רוק, כאשר כל הקרנה הפכה לחגיגה ייחודית ובלתי צפויה. בישראל הוקרן הסרט לראשונה בקולנוע "פריז" המיתולוגי בתל אביב, ב- 2 לנובמבר 1979. הקרנת חצות של שישי בערב, שעברה מפה לאוזן ומשכה עוד ועוד צופים ומעריצים שראו את הסרט עשרות פעמים.

מבחינה קולנועית, מדובר בחיבוק מפואר של שפע ואקסטרווגנטיות, עם תפאורות שנראות כאילו נשלפו מחלומותיה של להקת ליווי של הצגת תיאטרון פסיכדלית, תאורה שנעה בין אפל ומוצל לפיצוצים צבעוניים ועריכה שזורמת כמו ג'אם סשן מאולתר. מתחת להומור הפרוע ולדמויות הסוריאליסטיות מסתתר מסר שמוכר מהמנוני הרוק הגדולים: "היה עצמך ללא התנצלות ואל תפחד אף פעם להיות יותר מדי!!"

כמעט חמישים שנה אחרי יציאתו, The Rocky Horror Picture Show נשאר נועז וחתרני כשהיה. הוא אינו רק סרט עם מוזיקה ואינו רק מחזמר עם רוק, אלא תנועה תרבותית ששרדה יותר מהרבה להקות רוק שהיוו לו השראה. כמו אלבום אגדי שממשיך לצבור מוניטין עם כל עשור שחולף, הוא ממשיך להתפתח, וכל הקרנה נושפת חיים חדשים בשיריו, בדמויותיו וברוחו. ובכל פעם שהאורות כבים, הקהל עדיין צועק יחד – "Let’s do the Time Warp again".

להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music 

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר