The Who - Who's Next

ב- 14 לאוגוסט 1971 שחררה "The Who" את אחד מאלבומי הרוק הגדולים בכל הזמנים - "Who's Next".

איך מתעלים על מאסטרפיס כמו "Tommy"?

אם תשאלו את Pete Townshend התשובה ברורה: כותבים אופרת רוק גדולה יותר, שאפתנית יותר, מטורפת בכל קנה מידה. והוא אכן כתב כזאת: "Lifehouse" היתה יצירה שנכתבה בהשראת חוויותיו של Pete Townshend במהלך סיבוב ההופעות שליווה את האלבום "Tommy". הוא צפה בקהל במהלך ההופעות וציין שהסאונד והרטט שהלהקה יצרה הפך להיות כל-כך טהור ומאחד שהוא חשב שהקהל כולו היה בסוג של אקסטזה. הרעיון הזה של קשר בין רטט לרוחניות התחבר לטאוסנד עם רעיונותיהם של Inayat Khan ו- Meher Baba. הוא היה להוט להשתמש במוזיקה כמכשיר תקשורת, ורצה להרחיב את גבולות הלהקה ולהגיע לקהל באמצעי תקשורת אחרים, כולל קולנוע. המטרה של Townshend הייתה ליצור אופרת רוק שתוקלט בהופעה ותשתלב בתסריט מוכן של סרט. סיפור העלילה של אותה אופרת רוק עתידנית התרחש בתקופה שבה הרוקנרול לא היה קיים, התרבות האנושית קרסה והחוויה היחידה נעשתה בצורה מתוכנתת דרך מסכי טלוויזיה. הרשעים היו אלה שהחדירו להמונים בידור "תוך ורידי", והגיבורים היו אלו ששמרו על תרבות הרוקנרול הפרימיטיבית.

אבל הרעיון המוטרף הזה של Townshend היה פשוט גדול מידי על יתר חברי הלהקה וההנהלה שלה, אשר פשוט לא הבינו מה בדיוק טאוסנד רוצה. זה גרם למשברים, למתחים ואפילו להתמוטטות עצבים של טאונסנד אשר מאוחר יותר סיפר שאפילו שקל להתאבד. לאחר שוויתרו על הקלטת "Lifehouse" בניו יורק חזרו חברי הלהקה ללונדון כדי להתחיל הכל מחדש עם מפיק חדש, Glyn Johns. עם זאת, אלמנטים רבים מפרויקט "Lifehouse" נשמרו באלבום "Who's Next", וביניהם השימוש המאסיבי של טאונסנד בסינתיסייזרים. כך יצא, שאומנם הפרויקט הגרנדיוזי הזה נגנז, אך חלק מהשירים שלו נכנסו לאלבום המופת "Who's Next", רק ללא החוט המקשר. למעשה, שמונה מתוך תשעת השירים באלבום היו אמורים להיות חלק מאופרת הרוק "Lifehouse" ונכתבו על-ידי Pete Townshend, בעוד שאת השיר "My Wife" כתב הבסיסט John Entwistle.

את ההשפעה הכבדה של "Lifehouse" ניתן לחוש כבר בצלילים הראשונים של "Baba O'Riley". שוו לעצמכם כמה תעוזה היתה דרושה לאחת מלהקות הרוק הגדולות והמשפיעות של התקופה, כדי לפתוח את האלבום לצלילי אורגן שמועבר דרך סינתסייזר VCS3 עליהם ניגן פיט טאונסנד. כותרת השיר נוצרה משילוב שמותיהם של שני המנטורים הפילוסופים והמוזיקלים של טאונסנד- Meher Baba ו- Terry Riley. זה אחד מהשירים הגדולים והמשפיעים אי פעם אשר מן הסתם נכנס לרשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים, כמו גם לרשימה של 500 השירים הגדולים שעיצבו את הרוקנרול, של היכל התהילה של הרוקנרול. ההימנון המדהים הזה עם התימה המרכזית של "Teenage Wasteland" הולך ומתפתח עד לסולו הכינור עם הניחוח "החסידי" של Dave Arbus מלהקת "East of Eden", עד לסיום הקליימקסי.

הקטע השני "Bargain" הינו שיר נוסף שטאונסנד כתב על הגורו שלו Meher Baba אשר שימש כיועץ הרוחני של מהטמה גנדי והיווה דמות רוחנית. השיר מדבר על התנתקות מהחומריות כדי לעלות בדרגה הרוחנית בדיוק כמו שאנחנו עושים ביום כיפור זן בדיוק "העסקה" הטובה עליה מדבר טאוסנד בשיר. טאונסנד מנגן כאן על סינתסייזר ARP 2500 ועל גיטרה "Gretsch" משנת 1959 אותה קיבל מלא אחר מאשר Joe Walsh אשר בהמשך יצטרף ל- "Eagles". טונסנד גם שר כאן קטע סולו במילים שמתחילות ב- "sit looking 'round, I look at my face in the mirror...".

הקטע השלישי "Love Ain't for Keeping" הוא השיר הקצר ביותר באלבום ואחד היחידים שלא מלווה בצלילי סינתסייזרים. הגירסה המקורית של השיר היתה רועשת יותר וניתן להאזין לה באלבום "Odds & Sods" משנת 1974. זה הקטע באופרה בו דמותו של Ray חקלאי סקוטי היתה אמורה להסביר את היתרונות באהבה והחשיבות בהפצתה.

משם אנחנו עוברים ל- "My Wife" שנכתב ומושר על-ידי John Entwistle אשר גם מנגן בחצוצרה. אנטוויסל שמתאר בשיר לילה של הוללות ושכרות שמכניס אותו לקונפליקט עם אשתו יקליט את השיר גם לאלום הסולו השלישי שלו "Rigor Mortis Sets In".

(Photo: Michael Putland)

הקטע המסיים את הצד הראשון של הויניל "The Song Is Over" הוא אחד מהמעניינים באלבום ולו רק בל העובדה שהוא משלב את הקולות של טאונסנד ודאלטרי המתחלפים בין הבלדה השקטה של טאונסנד במהלך הבתים, לבין הקול העוצמתי של Roger Daltrey בפזמון. השיר הזה היה מיועד להיות קטע הקטע המלווה של הקרדיטים בסיום אופרת הרוק "Lifehouse" והוא כולל נגינת אורח של Nicky Hopkins על הקלידים.

הצד השני של הויניל נפתח עם "Getting in Tune" - שיר קסום שמדבר על הכח העצום שיש למוזיקה. כתיבת המוזיקה לשיר החלה באילתור של הקלידן האורח Nicky Hopkins אשר גרר אחריו את John Entwistle. זה שיר נוסף מהאלבום שאינו כולל שימוש בסינתסייזרים.

מיד לאחר מכן מגיעה הרצועה "Going Mobile" שיר קליל ועליז המושר על-ידי טאונסנד ומתאר את החיים בעולם העתידני של "Lifehouse" עם בית מתנייד על גלגלים. מעניין לציין שאת הצליל המוזר של סולו הגיטרה בשיר ייצר טאונסנד באמצעות אפקט שנקרא "Envelope Follower" וגורם לגיטרה להישמע כאילו היא מתחת למים.

אנחנו מגיעים לבלדה המהפנטת "Behind Blue Eyes" אותה כתב טאונסנד לאחר הופעת הלהקה בדנוור קולורדו ב- 6 ליוני 1970. טאונסנד שהתפתה מיופיה של אחת הגרופיות של הלהקה הצליח לכבוש את יצרו בהשראת הגורו הרוחני שלו Meher Baba, חזר בגפו לחדרו במלון והחל לכתוב את השיר מנקודת המבט של "Jumbo" - אחת מהדמויות הרעות באופרת הרוק "Lifehouse".

האלבום מסתיים בשיא עם "Won't Get Fooled Again" שנועד לשמש גם כקטע סיום של "Lifehouse". הימנון בן למעלה משמונה דקות אשר בדומה קטע הפתיחה של האלבום נפתח עם סינתסייזרים שנחתכים עם ריף הגיטרה של טאונסנד והתיפוף המופרע של Keith Moon. השיר מדבר על מהפכה. הבית הראשון מדבר על התקוממות ובהמשך הפיכה אך בסופו של דבר המשטר החדש הופך להיות בדיוק כמו הישן ("Meet the new boss, same as the old boss"). ואי אפשר להזכיר את השיר הזה בלי להתייחס לצרחה האלמותית של Roger Daltrey בדקה 7:44 לשיר מיד לאחר התיפוף המוטרף של Keith Moon. ללא ספק אחת הגדולות ברוק.

אשר לעטיפת האלבום, התמונה מציגה את חברי הלהקה, לכאורה, רגע לאחר שסיימו להטיל את מימיהם על מבנה בטון גדול הממוקם במכרה הפחם שבמחוז דורהם באנגליה. מבנה הבטון הושפע מהמונולית שמתגלה על הירח בסרט "2001: A Space Odyssey" משנת 1968. הצלם Ethan Russell ציין שרק פיט טאונסנד השתין על עמוד הבטון וכי הוא נאלץ לאסוף מי גשמים כדי להשלים את "ההתזה" של יתר החברים. בשנת 2003, ערוץ "VH1" בחר בעטיפת האלבום במקום השני ברשימת "עטיפות האלבומים הגדולות ביותר".

להאזנה: Spotify, Apple Music

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט