Thin Lizzy - Renegade
ב- 15 בנובמבר 1981 יצא "Renegade", אלבום האולפן האחד עשר של להקת "Thin Lizzy".
שנת 1981 מצאה את "Thin Lizzy" ואת מנהיגה הכריזמטי Phil Lynott בצומת דרכים סוער ומורכב. עשור שלם לאחר שהוציאה את אלבום הבכורה שלה, החבורה האירית שהגדירה את צליל הגיטרות הכפולות של הרוק הקלאסי באלבומי מופת כמו "Jailbreak" ו-"Black Rose" נאלצה להתמודד עם מציאות מוזיקלית משתנה במהירות. בזמן שהגל החדש של ההבי מטאל הבריטי כבש את השטח עם להקות צעירות ומהירות שנשאו בגאווה את השפעתה של "Thin Lizzy", לינוט וחבריו חיפשו דרך לרענן את הצליל שלהם מבלי לאבד את הנשמה הפואטית והסיפורית שתמיד ייחדה אותם. במקביל, לינוט חילק את זמנו ואנרגיות היצירה שלו בין הלהקה לבין קריירת הסולו שלו, שניפקה את אלבומו השני "The Philip Lynott Album", בעוד ההתמכרויות הקשות שלו ושל הגיטריסט Scott Gorham החלו להטיל צל כבד על היציבות הפנימית של ההרכב.
שינוי משמעותי נוסף התחולל במרקם המוזיקלי של הלהקה. הקלידן הבריטי הצעיר Darren Wharton, שגויס שנה קודם לכן כנגן חיזוק בן שמונה עשרה בלבד עבור אלבום האולפן "Chinatown", קודם כעת למעמד של חבר להקה קבוע ושותף מלא לכתיבה, למרות שעטיפת האלבום האחורית עדיין הציגה תצלומים של ארבעת החברים הוותיקים בלבד. הנוכחות הבולטת של הקלידים והסינתיסייזרים של וורטון העניקה לשירים מעטפת דרמטית, קולנועית ומודרנית הרבה יותר. מנגד, עבור הגיטריסט Snowy White, שהגיע מעולם הבלוז המעודן ומעבודה משותפת עם Peter Green ועם להקת "Pink Floyd", התקופה הזו סימנה את תחילת הסוף. וייט הרגיש שהאופי השקט והמאופק שלו מתנגש עם אורח החיים הכאוטי של הלהקה ועם הכיוון הכבד יותר שאליו משכה, והאלבום הזה הפך לפרק האחרון שלו בשורותיה.
תהליך ההקלטות, שנפרש מינואר ועד ספטמבר 1981 באולפני קומפאס פוינט בבהאמה ובאולפני אודיסי ומורגן בלונדון יחד עם המפיק הצעיר והמוכשר Chris Tsangarides, לווה בחיכוכים פנימיים לא מעטים. ביולי של אותה שנה התעקש לינוט להקליט ולהוציא כסינגל גרסת כיסוי לשיר הרוקבילי "Trouble Boys" של Billy Bremner מלהקת "Rockpile", לצד בי-סייד בלוזי שהציע וייט בשם "Memory Pain" של Percy Mayfield. גורהאם, וייט, וורטון והמתופף Brian Downey התנגדו נחרצות להוצאת הסינגל וטענו כי הוא מיושן ואינו מייצג את הלהקה, וכשזה נעצר במקום ה-53 בלבד במצעד הבריטי, נגנזה התוכנית המקורית לקרוא לאלבום על שמו, ושני השירים הושארו מחוץ לתקליט הסופי. מתוך המשבר הזה אספה הלהקה את כוחותיה ויצרה את "Renegade", אלבום אקלקטי, נועז ואפל ששיקף במדויק את תחושת הנרדפות והמרדנות של לינוט.
האלבום נפתח באחת היצירות המונומנטליות והמצמררות ביותר בתולדות הלהקה, "Angel of Death", שנכתבה במשותף על ידי לינוט וורטון. השיר נפתח בצלילי סינתיסייזר קודרים ומאיימים של וורטון ובתיפוף מדויק של דאוני, לפני שהגיטרות של גורהאם ווייט מתפרצות בריף כבד ודרמטי. לינוט שואב כאן השראה מנבואותיו של נוסטרדמוס ומשלב אותן עם חזיונות אפוקליפטיים של מלחמה קרה, שואה גרעינית ופחד קיומי. במרכז הרצועה בת שש הדקות בונה הלהקה מעבר אינסטרומנטלי מהפנט שבו וורטון מוביל את המתח הקולנועי לקראת סולו גיטרה חודר ורגשי, במה שהפך מיד לאחד משיאי ההופעות החיות של הלהקה בשנותיה האחרונות.
מיד לאחר מכן מגיע שיר הנושא המופתי "Renegade", פרי שיתוף פעולה הדוק בין לינוט לוייט, שגם תרם את הריף המרכזי ואת מבנה האקורדים של השיר. הרצועה נעה בדינמיקה מבריקה בין בתים שקטים, מלנכוליים ומהורהרים שבהם קולו של לינוט נשמע פגיע וחשוף מתמיד, לבין התפרצויות רוק עוצמתיות בפזמון. הטקסט מצייר את דמותו של הנער המורד שאיבד את דרכו בעולם מנוכר, דמות אוטוביוגרפית למחצה שבה לינוט בחן את תדמית האאוטסיידר שליוותה אותו לאורך כל חייו, בעוד וייט וגורהאם אורגים סולואים מלודיים שמתכתבים זה עם זה בעדינות ובכוח.
האנרגיה הרוקרית הישירה חוזרת במלוא העוצמה ברצועה השלישית, "The Pressure Will Blow", שכתבו גורהאם ולינוט. זהו שיר הארד רוק חד ודוחף המונע על ידי ריף גיטרות כפולות קלאסי ותיפוף אנרגטי של דאוני, שבו לינוט מתאר מערכת יחסים ותחושת מחנק אישית העומדת להתפוצץ תחת לחץ. הצד הראשון של התקליט נחתם עם "Leave This Town", רוקר קצבי ומהיר נוסף מבית היוצר של גורהאם ולינוט, שמשלב גרוב בוגי הדוק, גיטרות סלייד מחוספסות ואנרגיה משוחררת המזכירה את ימי הזוהר של הלהקה מאמצע שנות השבעים.
הצד השני של האלבום נפתח עם הלהיט הקליט והמזוהה ביותר מתוכו, "Hollywood", המוכר גם עם כותרת המשנה שלו "Down on Your Luck". השיר, שכתבו גורהאם ולינוט, חושף את הצד האפל והאכזרי שמאחורי אורות הניאון הנוצצים של בירת הקולנוע האמריקאית, עם סיפורם של חולמים צעירים שמגיעים לעיר המלאכים ומגלים שהבטחות התהילה הפכו למציאות של בדידות והישרדות ברחובות. מעל קצב סוחף והרמוניות גיטרה מנצחות שמזכירות את הצליל הקלאסי של הלהקה, לינוט מגיש את אחת ההופעות הווקאליות הסוחפות ביותר באלבום, והשיר הפך לסינגל המוביל מהתקליט ולחלק בלתי נפרד מרפרטואר הבמה של ההרכב.
משם ממשיך האלבום אל מסע סגנוני מרתק המדגים את רוחב היריעה של לינוט ככותב שירים. "No One Told Him" הוא שיר קצר, מלודי וחם עם ניחוח פופ-רוק מהודק שבו לינוט מתבונן בחמלה על אדם שמגלה באיחור את מחיר הבחירות שלו. מיד אחריו מפתיעה הלהקה עם "Fats", מחווה מבריקה ומלאת הומור וסטייל לאגדת הג'אז Fats Waller, שנכתבה על ידי לינוט ווייט. השיר משלב מקצב סווינג ופאנק קליל, פסנתר קופצני, בס גרובי של לינוט ונגינת גיטרה ג'אזית ונקייה של וייט, יחד עם עקיצה משעשעת במילים כלפי הפסיכואנליטיקאי זיגמונד פרויד.
הגיוון המוזיקלי נמשך עם "Mexican Blood", בלדה אקוסטית וקולנועית שכתב לינוט בהשראת מערבונים וסיפורי גבול ישנים. דאוני מוביל את הקצב עם כלי הקשה עדינים, הגיטרות האקוסטיות מציירות נוף מדברי מאובק, ושירתו העמוקה של לינוט מלווה בהרמוניות קוליות עשירות שמעניקות לשיר אווירה מסתורית וקסומה. האלבום נחתם באפוס האפל והמתוח "It's Getting Dangerous", שכתבו גורהאם ולינוט. השיר נבנה בהדרגה מתוך קו בס מהפנט וגיטרות מייללות אל תוך פזמון עוצמתי ומלודי, ומשאיר את המאזין עם תחושה מצמררת של סכנה מתקרבת, כמעין נבואה לעתיד לבוא בחייו האישיים של לינוט.
עטיפת האלבום, שעוצבה וצולמה על ידי הצלם והמעצב Graham Hughes, הציגה איור דרמטי של זרוע המניפה דגל אדום עם כוכב צהוב, על רקע נוף הררי אפל וסוער, כאשר בצדו האחורי של התקליט שולבו דיוקנאותיהם של לינוט, גורהאם, דאוני ווייט בארבעה צבעים שונים. עם צאתו בנובמבר 1981, סבל האלבום מחוסר קידום מצד חברת התקליטים ומביקורות מעורבות של עיתונות המוזיקה הבריטית שהתקשתה לעכל את השילוב בין סינתיסייזרים, מטאל, ג'אז ופולק, והוא הגיע למקום ה-38 במצעד הבריטי ולמקום ה-157 בארצות הברית. בעקבות סיבוב ההופעות של האלבום עזב וייט את הלהקה בהסכמה הדדית ופנה לקריירת סולו מצליחה, והוחלף על ידי John Sykes לקראת אלבום הפרידה הרועם "Thunder and Lightning". במבחן הזמן, "Renegade" זכה להערכה מחודשת ומוצדקת כאחת הפנינים הנסתרות, האמיצות והמרגשות ביותר בקטלוג של "Thin Lizzy", עדות ליצירתיות חסרת הגבולות של פיל לינוט גם בשעותיו המורכבות ביותר.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות