Thin Lizzy - Life Live
ב- 16 באוקטובר 1983 יצא "Life" (המוכר גם בשמו "Life / Live"), אלבום ההופעה החיה הכפול והאחרון של להקת "Thin Lizzy".
חמש שנים לאחר שיצירת המופת הבימתית "Live and Dangerous" משנת 1978 קיבעה את מעמדה של "Thin Lizzy" כאחת מלהקות ההופעות הטובות והמחשמלות בתולדות הרוק, ניצבה החבורה מדבלין בפני מציאות שונה לחלוטין. תחילת שנות ה-80 הייתה תקופה סוערת ומורכבת עבור הסולן, הבסיסט והכותב הכריזמטי Phil Lynott וחבריו. למרות רגעי קסם באלבומים כמו "Chinatown" משנת 1980 ו-"Renegade" משנת 1981, הלהקה סבלה מחילופי גיטריסטים תכופים, משחיקה מתמשכת בדרכים ומהידרדרותם של לינוט והגיטריסט הנאמן Scott Gorham להתמכרות להרואין, שגבתה מהם מחיר פיזי ויצירתי כבד.
נקודת המפנה האחרונה והדרמטית הגיעה בסוף שנת 1982, עם עזיבתו של הגיטריסט Snowy White והצטרפותו של גיטריסט צעיר ואנרגטי בן 23 מלהקת ה-NWOBHM הבריטית "Tygers of Pan Tang" - הווירטואוז John Sykes. סייקס הזריק ללהקה אנרגיה מטאלית עכשווית, מהירות מסחררת וחדות שהובילו ליצירת אלבום האולפן השנים-עשר והאחרון של הלהקה, "Thunder and Lightning" שיצא במרץ 1983. למרות ההתעוררות האמנותית והביקורות הנלהבות, לינוט וגורהם כבר קיבלו את ההחלטה הקשה לפרק את החבילה בתום סיבוב ההופעות של האלבום, מתוך הבנה שאורח החיים ההרסני בדרכים עלול לעלות להם בחייהם.
מתוך סיבוב הפרידה הטעון והאמוציונלי הזה נולד האלבום הכפול "Life" (שעל עטיפתו המקורית התנוסס הכיתוב "Thin Lizzy Life" מעל המילה "Live", ומכאן השם הכפול שהשתרש בקרב המעריצים). האלבום הוקלט והופק על ידי הלהקה יחד עם המפיק הבריטי המוערך Chris Tsangarides (שעבד גם עם "Judas Priest" ו-"Black Sabbath"), כשחלקו הארי מתעד סדרת הופעות היסטורית בת שלושה לילות באולם ה-Hammersmith Odeon המיתולוגי בלונדון (בין ה-10 ל-12 במרץ 1983), לצד שלושה קטעים מתקופת Snowy White שהוקלטו ב-Hammersmith בנובמבר 1981.
בניגוד לליטושים האולפניים שליוו את "Live and Dangerous", האלבום "Life" מציג את "Thin Lizzy" בשיא כוחה הכבד, המחוספס והבלתי מרוסן ביותר. הפתיחה עם שיר הנושא "Thunder and Lightning" מבהירה מיד שלא מדובר במופע נוסטלגיה מנומס. התיפוף הקטלני של Brian Downey, הקלידים של Darren Wharton ומפגן הגיטרות הכפולות של John Sykes ו-Scott Gorham מטיחים במאזין מתקפת הארד-רוק ומוזיקת הבי-מטאל מהירה שמתחרה בגאווה בלהקות הצעירות של התקופה. מיד אחריו ממשיכה הרכבת הדוהרת עם ביצועים מהודקים לקלאסיקות כמו "Waiting for an Alibi", "Jailbreak", הלהיט הסוחף "Baby Please Don't Go" והאפוס הדרמטי "The Holy War".
הצד השני של התקליט הכפול מעניק כבוד לתקופת Snowy White, המנגן בשלושה שירים מוקדמים יותר ובראשם ביצוע מהפנט, דינמי וטעון ל-"Renegade", שבו הבאס הפועם והשירה השברירית-מתפרצת של לינוט בונים מתח מצמרר לפני התפוצצות הגיטרות. אחריהם מגיעים "Got to Give It Up" הכואב והנבואי (שבו לינוט שר בכנות מצמררת על מאבקו בהתמכרות), "Angel of Death" הכבד והאפל שכתב לינוט עם הקלידן הצעיר Darren Wharton, והמנון ההופעות האולטימטיבי "Are You Ready".
חציו השני של האלבום נפתח עם הקלאסיקה הנצחית "The Boys Are Back in Town", וממשיך ישירות אל אחד משיאי תקופת John Sykes - הפצצה המטאלית "Cold Sweat", שבה הסולו המהיר והמלודי של סייקס מוכיח מדוע הפך תוך זמן קצר לאחד מגיבורי הגיטרה הגדולים של שנות ה-80 (ובהמשך לכוכב הראשי של "Whitesnake" באלבום "1987"). משם עוברת הלהקה לגרסה הבלוזית והאיטית שהפכה למסורת בימתית ב-"Don't Believe a Word", ל-"Killer on the Loose" השנוי במחלוקת, ולבלדה המלנכולית והיפהפייה "The Sun Goes Down" - שיר שבהקשר של מופע הפרידה נשמע כמו שירת הברבור המרגשת של לינוט והלהקה כולה.
אלא שהרגע שהפך את "Life" למסמך היסטורי נדיר וחד-פעמי בדברי הימים של הרוק מתרחש בצד הרביעי והאחרון של האלבום. לכבוד מופעי הפרידה בלונדון, הזמין Phil Lynott לבמה את גיטריסטי העבר המיתולוגיים שעיצבו את הצליל של "Thin Lizzy" לאורך שנות ה-70 כדי לחגוג יחד את מורשת הלהקה.
תחילה עולה לבמה הגיטריסט הסקוטי הפרוע Brian Robertson (מתקופת תור הזהב של האלבומים "Jailbreak" ו-"Johnny the Fox") לביצוע משותף ומחשמל של המנון הפולק-רוק הקלטי "Emerald". מיד אחריו תופס את מקומו אגדת הבלוז-רוק האירית Gary Moore, שיחד עם לינוט, גורהם וסייקס מוביל ביצוע וירטואוזי ומסחרר בן קרוב לשבע דקות ליצירת המופת "Black Rose", וממשיך לבלדת הנשמה הקורעת "Still in Love With You" (שנמשכת כאן לתשע דקות של אמוציות חשופות וסולואים מופתיים).
שיא השיאים מגיע ברצועת הסיום של האלבום - "The Rocker" (מתוך האלבום "Vagabonds of the Western World" משנת 1973). ברגע נדיר של אחווה מוזיקלית שאין שני לו, מצטרף אל הבמה גם הגיטריסט המקורי ומייסד הלהקה Eric Bell. יחד עם John Sykes, Scott Gorham, Gary Moore ו-Brian Robertson, ניצבים על במה אחת חמישה גיטריסטים מובילים (שמונה נגנים בסך הכל על הבמה!) לג'אם פרידה אדיר, רועש ומרגש שבו כל אחד מהם מקבל תור להפציץ בסולו משלו.
כשנתיים בלבד לאחר צאת האלבום, ב-4 בינואר 1986, הלך Phil Lynott לעולמו בגיל 36 בלבד, והותיר אחריו חלל עצום בעולם המוזיקה. עובדה טרגית זו הפכה את "Life / Live" להרבה יותר מעוד אלבום הופעה - זהו קו הסיום הרשמי והמפואר של אחת הלהקות האהובות, המקוריות והמשפיעות ביותר ברוק הקלאסי ובהבי-מטאל, ומצבה חיה ופועמת לגאון האירי שידע לשלב קשיחות של רחוב עם נשמה של משורר.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"Face/Off" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות