היום נספר לכם על Tommy Bolin גיטריסט וכותב שירים מחונן שמעבר לקריירת הסולו שלו שיתוף פעולה עם אומנים אחרים ביניהם Zephyr", "James Gang", Billy Cobham" ו-"Deep Purple".
(Photo: Courtesy of AEG Presents)
הוא נולד ב- 1 לאוגוסט 1951 בשם Thomas Richard Bolin ב- Sioux City, איווה, ארצות הברית לריצ'רד וברברה בולין. טומי גדל לצד שני אחים, ג'וני וריק והיה לו גם אח נוסף, בובי, שלמרבה הצער לא שרד לאחר הלידה.
הוא התעניין במוזיקה מאז שהיה ילד צעיר והושפע מאומנים כמו Carl Perkins ו- Elvis Presley.
באבק הכוכבים שלו ניתן היה להבחין כבר בגיל צעיר מאוד. הוא הופיע בטלוויזיה בתחפושת של אלביס בתוכנית טלוויזיה מקומית בשם "Kids Corner". ההופעה שלו הייתה מעניינת מספיק כדי להחזיר אותו לתוכנית אחרי 3 ימים בלבד, לאחר שהצופים התאהבו בו ורצו עוד מהילד הצעיר והמוכשר.
הוא היה בן 13 בלבד כשהקים את הלהקה הראשונה שלו "The Miserlous". בהמשך הוא עבר ללהקת "The Velairs" ומאוחר יותר כשהיה בן 15 הצטרף ללהקה בשם "Denny and The Triumphs", שכללה את Dave Stokes בשירה הראשית, Brad Miller בגיטרה ושירה, Tommy Bolin בגיטרה מובילה, Steve Bridenbaugh באורגן ושירה, Denny Foote בבס ו- Brad Larvick בתופים. הם ניגנו שילוב של רוקנרול, אר-אנד-בי ולהיטי פופ עכשוויים.
כשהבסיסט Denny Foote עזב את הלהקה הוא הוחלף באחיו של המתופף George Larvick Jr והלהקה שינתה את שמה ל- "A Patch of Blue".
בשנת 1969 הלהקה שחררה אלבום הופעה בשם "Patch of Blue Live!" שהורכב מהקלטות של שני מופעים שערכה.
למרות ההצלחה היחסית בולין הרגיש תקוע. הוא חשב שהוא לא מתקדם עם "A Patch of Blue" בקצב משביע רצון, אז הוא החליט שהוא עוזב את איווה לקולורדו בשנות העשרה שלו, מהלך שנתמך גם על ידי הוריו.
כשהגיע לקולורדו הוא הצטרף ללהקת "American Standard" (שם הכיר את Jeff Cook שותפו לכתיבת השירים העתידי).
בהמשך הוא הצטרף ללהקת "Ethereal Zephyr" שנקראה על שם רכבת שנסעה בין דנבר לשיקגו. בולין היה הגיטריסט המוביל, David Givens על הבס, אשתו Candy Givens בשירה.
הלהקה הצליחה לעורר התעניינות של חברות התקליטים. שמה קוצר ל- "Zephyr", היא הוחתמה על-ידי לייבל קטן בשם "Probe" ושחררה את אלבום הבכורה שלה בשנת 1969.
אחרי האלבום הראשון הלהקה צברה תאוצה בהופעות באולמות גדולים יותר ואפילו שמשה להקת חימום ללהקות מבוססות יותר כמו "לד זפלין".
אלבומם השני, שנקרא "Going Back to Colorado" שוחרר בשנת 1971 ואלבום השלישי "Sunset Ride" בשנת 1972.
בשנת 1972 הקים בולין את להקת "Energy" שלא הוציאה אלבום כי לא הצליחה לחתום על חוזה עם חברת תקליטים. לאחר שהצטרף ללהקות אחרות, ביניהם "4-Nikators" שכללה את בני הזוג Givens, הוא החליט לקחת פסק זמן לכתיבת שירים לקריירת סולו. בתקופה זו כתב בולין קרוב ל- 100 שירים.
בשנת 1973 בולין החליף את Domenic Troiano, שהחליף את Joe Walsh, בלהקת "James Gang". הוא הקליט עם הלהקה שני תקליטים "Bang" משנת 1973 ו- "Miami" משנת 1974. בולין היה שותף לכתיבת כל השירים באלבומים פרט לאחדו.
בין שני האלבומים של "James Gang", הצליח בולין לנגן באלבום "Spectrum", אלבום הסולו של Billy Cobham מ- "Mahavishnu Orchestra". הביצועים של בולין באלבום הזה יעוררו את ההתעניינות של Jon Lord קלידן "Deep Purple", אשר חשב שהביצועים של בולין פשוט מדהימים.
העבודה של בולין עם Billy Cobham הפכה אותו לנגן סשנים מבוקש. הוא עבד עם להקות רוק ועם מספר אמני ג'אז, כולל באלבום "Mind Transplant" של Alphonse Mouzon שנחשב לאלבום פיוז'ן מצוין.
בתחילת 1975 בולין התארח באלבום הבכורה של הלהקה הקנדית "Moxy" ותרם סולו גיטרה לשישה שירים מתוכו.
(Photo: EMI RECORDS)
באותה שנה עזב Ritchie Blackmore את "דיפ פרפל". הלהקה חשבה להתפרק שכן היה ברור שקשה מאוד יהיה להיכנס לנעליו של בלקמור, אבל David Coverdale ששמע אף הוא את העבודה של בולין באלבום "Spectrum" של Billy Cobham החליט שהוא רוצה את בולין ב- "Deep Purple" והזמין אותו לג'אם סשן. הם נגנו במשך ארבע שעות ובסופם בולין קיבל את תפקיד הגיטריסט המוביל ב"דיפ פרפל".
באוקטובר שנת 1975 שחררה הלהקה את האלבום "Come Taste the Band". בולין היה שותף לכתיבת שבע מתוך תשע הרצועות באלבום, כולל "Owed to G", האינסטרומנטלי, שהיה מחווה לג'ורג' גרשווין.
במקביל בולין הוחתם על חוזה הקלטות במסגרת קריירת הסולו שלו ושחרר בשנת 1975 את אלבומו "Teaser" חודש אחד בלבד לאחר האלבום "Come Taste the Band".
בתקופה של בולין ב"דיפ פרפל" הוא התמכר לסמים קשים ונהג ליטול אותם יחד עם הבסיסט Glenn Hughes. הדבר השפיע על רמת הנגינה של השניים וזה הוביל למספר ביטולים או הופעות ברמה נמוכה של הלהקה.
לאחת ההופעות שנערכה בטוקיו הגיע בולין לאחר שהתעלף ונרדם על זרועו השמאלית במשך שמונה שעות ולכן היה מסוגל רק לנגן אקורדים פשוטים, כשהקלידן Jon Lord נאלץ לנגן רבים מתפקידי הגיטרה. ההופעה הזאת הוקלטה ושוחררה במסגרת האלבום "Last Concert in Japan".
לאחר פירוקה של "דיפ פרפל" במרץ 1976, בולין הקים את "Tommy Bolin Band" ומיד הוחתם על-ידי "CBS Records" עימה שחרר את אלבומו השני "Private Eyes" בספטמבר 1976.
הופעתו האחרונה של בולין נערכה ב- 3 בדצמבר 1976 במיאמי. שעות לאחר מכן, בולין מת ממנת יתר של הרואין. בגופו נמצאו גם קוקאין ואלכוהול. בן 25 היה במותו.
להאזנה לאלבום הסולו האחרון שלו: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוקו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט