Traveling Wilburys - Traveling Wilburys Vol. 1

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 18.10.1988 UK 24.10.1988 / US

בנובמבר 1987 יצא האלבום "Cloud Nine" בהפקתו של ג'ף לין ("E.L.O"), אלבום שהחזיר לתודעה את החיפושית ג'ורג' האריסון, ובעקיפין החזיר לעניינים עוד כמה מוזיקאים שכבר זמן מה לא טעמו טעם הצלחה.

באפריל 1988 חיפשו לין והאריסון שיר להקליט בצדו השני של הסינגל השלישי מהאלבום, "This Is Love". הם צירפו בהתראה קצרה את רוי אורביסון להקלטות (לין עבד באותו זמן כמפיק של אורביסון באלבום "Mystery Girl"), אך אז התברר שלאורביסון אין היכן להקליט את התפקיד שלו, ולכן פנה האריסון לבוב דילן וביקש להשתמש במוסך שלו במאליבו, שהוסב לאולפן הקלטות.

בדרך לשם עצר האריסון אצל טום פטי כדי לקחת ממנו גיטרה שהשאיר שם, והזמין את פטי להצטרף אליו להקלטה במאליבו. האווירה באולפן הייתה של הערכה הדדית בין חמשת המוזיקאים, הערכה ורצון כנה לשיתוף פעולה. הם התיישבו במעין מעגל והחלו לשיר ולנגן, וכל אחד תרם מסגנונו, מליבו ומהדרך הייחודית שלו למגע עם הקהל.

האריסון היה האיש הקובע, בכל זאת מדובר בהקלטה ששייכת לאלבום שלו. שיתוף הפעולה הזה הוליד את "Handle with Care", שיר שבמקור היה אמור להיות בי-סייד והפך לסינגל ראשי וראשון של להקה חדשה, הסופרגרופ הראשונה לשמה, "Traveling Wilburys". ב-18.10.1988 יצא אלבום הבכורה שלהם, "Traveling Wilburys Vol. 1" בארה"ב ובהמשך ב- 24.10.1988 בבריטניה.

כמו בכל דבר חדש שקשור לחיפושיות, יש כאן גם את מימד הזהויות. האריסון, ששינה במהלך הקריירה את שמו בכמה מקרים כדי לטשטש או למנוע תביעות, הבין שגם כאן צריך טוויסט כלשהו, וכך דילן, לין, אורביסון, פטי והאריסון הפכו למשפחה אחת, משפחת ווילברי.

למה דווקא ווילבריז? במהלך ההקלטות ל-"Cloud Nine", בכל פעם שהאריסון ולין יצרו הקלטות תקולות בגלל ציוד בעייתי, נהג האריסון להתבדח באוזניו של לין ולומר: "We'll Bury 'em in the mix".

לאחר ההקלטה המוצלחת של השיר החד-פעמי הציע האריסון לשאר החברים להקים להקה, וכולם הסכימו בקלות מפתיעה, יש שיאמרו בגלל ההערכה הרבה שרחשו זה לזה. הלשונות הרעות יספרו שדילן, אורביסון, האריסון ולין, שהעדיף להתמקד בהפקה, היו רחוקים משיאי היצירה שלהם בשנות השמונים, וקיוו יחד לשקם את הקריירה.

וכך נלסון, אוטיס, לאקי, לפטי וצ'ארלי טי ג'וניור לבית משפחת ווילברי יצאו לדרך.

מכיוון שדילן ואורביסון היו מחויבים להופעות שנקבעו להם מראש, הדדליין היה צפוף, וחברי הווילבריז הקליטו לא פחות מעשרה שירים בפרק זמן של עשרה ימים.

חמשת חברי ההרכב ישבו במעגל וניגנו בגיטרות אקוסטיות במטבח של דייב סטיוארט (מ"יוריתמיקס"). לאחר שהרצועה הבסיסית של כל שיר נכתבה והוקלטה בליווי מכונת תופים, הקליט ההרכב באותו ערב את תפקידי השירה, כאשר ג'ורג' האריסון היה הקול המכריע שקבע מי יזכה בתפקיד השירה בכל שיר ושיר.

למרות שכל מוזיקאי כתב שיר אחר, ניתן קרדיט משותף לכל השירים, צעד שנבע מהצורך למנוע מראש כל תרחיש שייצור מתחים בין חמשת המופלאים ויעכב את השלמת ההקלטות.

ג'ף לין סיפר שתהליך כתיבת השירים היה רגוע ומהנה: "היינו מגיעים בסביבות 12-1 בצהריים, שותים קפה ומתחילים לנגן עד שהשיר היה מוכן, בסביבות חצות הלילה. או אז היה רוי (אורביסון) מסיים לנו את היום באחד הסיפורים המרתקים שלו על חברת התקליטים 'סאן רקורדס' ועל הבילויים בחברתו של אלביס פרסלי".

פרק הזמן הקצר שעמד לרשותם הביא עמו גם ברכה: הטייק הראשון שהוקלט הוא גם זה שנשאר, והשירים נשארו טריים, עם פחות נגיעות ושינויים, כאשר ג'ף לין כמובן הוסיף את הטאץ' ההפקתי שלו.

כשמסתכלים מהצד על הפלא שנקרא "Traveling Wilburys" אי אפשר שלא להתפעל מהאופן שבו השירים נבנו, כך שכל מוזיקאי יוכל להביא את האני מאמין שלו בכל שיר.

בשיר "Handle with Care" למשל, אנחנו מקבלים את האריסון ששר באופטימיות על ריחה של הצלחה, הצלחה שזכה לטעום אחרי שנים של כישלונות. רוי אורביסון מצטרף ושר את תפקיד האדם הבודד, שהיה מרכיב מרכזי ביצירתו מסוף שנות החמישים והלאה, ובוב דילן מצטרף ומבקש: "שימי את הגוף שלך ליד שלי, ותחלמי".

הביטוי "Handle with Care" הוא בעצם המקבילה העברית ל"זהירות, חפץ שביר".

בראיון למגזין "מוג'ו" הסביר טום פטי את החוויה שבכתיבת שיר יחד עם בוב דילן: "עוד לא פגשתי מוזיקאי אחד שמתעלה על דילן בכתיבת והרכבת שירים", והוסיף: "יש לו מוח של אמן, והוא יכול למצוא בשורה אחת את מילת המפתח ולהבליט אותה מעל כל שאר המילים".

דילן כתב את השיר "Dirty World" בצורה כה מרתקת: הוא חילק מגזינים לחבריו וביקש מהם לבחור שורות מתוך מאמרים נבחרים, אותן אסף וחיבר לכדי שיר.

בשיר "Not Alone Any More" אפשר להבין כבר מהכותרת שמדובר בשירו של האיש הבודד... לשעבר, רוי אורביסון. השיר מתפקד כוריאציה לשיריו מהעבר: הוא שוב מחזר אחרי הנערה, רק שהפעם הוא לא נשאר לבד.

בשיר "Tweeter and the Monkey Man" אנחנו זוכים למחווה לברוס ספרינגסטין, הומאז' לשיריו מתחילת דרכו.

רמזים לכך אפשר למצוא לכל אורך השיר, עם משפטים כמו "It was out on Thunder Road".

האלבום נחתם בשיר "End of the Line", שמסמן סיום ומכיל חוכמה עממית מהחוויות של כל אחד ואחד מהם במהלך הקריירה שלו. זו הייתה התחנה האחרונה של חברי הווילבריז בתצורת החמישייה: חודש וחצי לאחר צאת האלבום מת במפתיע רוי אורביסון, שלא זכה לראות את ההצלחה הגדולה של האלבום בחנויות, וגם לא את ההכרה מצד תעשיית המוזיקה בדמות פרס הגראמי.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר