Triumph - Surveillance
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 3 דקות
ב- 27 ליולי, 1987, "Triumph" הוציאו את אלבומם התשיעי "Surveillance".
במהלך שנות השמונים השתנה הנוף המוזיקלי באופן דרמטי והשינוי לא פסח על להקות הארד רוק. להקות הארד רוק מסורתיות התאימו את עצמן להפקות המלוטשות שאפיינו את העשור, בעוד שקלידים וכתיבת חומר קליט וידידותי לרדיו ול- MTV הפכו כמעט לבלתי נמנעים. גם "Triumph" נאלצה להתאים את עצמה לשינויים בשוק המוזיקה והדבר השתקף במיוחד במחצית השניה של העשור. לאחר ההימור המסחרי של "The Sport of Kings", רבים ציפו ש- "Triumph" תמשיך לרדוף אחר ההצלחה עם אלבום מיינסטרים. עם זאת, עם "Surveillance" הצליחה למצוא את האיזון בין נגישות מסחרית לבין הווירטואוזיות המוזיקלית שהפכה לסימן ההיכר של הלהקה.
האלבום, שהופק על ידי "Triumph" ו- Thom Trumbo, נהנה מהפקה מודרנית, חדה ונקייה, שמשקפת היטב את רוח רוק האצטדיונים של סוף שנות השמונים, אך כל זאת מבלי לגרוע במאום ממעמדו של Rik Emmett ששימש כמרכז הכובד המוזיקלי של הלהקה. הקלידים בולטים כאן יותר מאי פעם, אבל הם כמעט לא משתלטים על העיבודים. במקום זאת, הם מוסיפים עומק ואווירה ומעניקים לאלבום גוון קולנועי שמשתלב היטב עם הנושאים הליריים של טכנולוגיה, אי ודאות והעולם המשתנה שסביבנו.
הקטע האינסטרומנטלי הקצר "Prologue: Into The Forever" פותח את האלבום באווירה מסתורית ומרשימה, לפני שהלהיט "Never Say Never" מתפרץ לנו מהרמקולים עם אנרגיה מדבקת. השיר, שנבנה סביב אחד הפזמונים החזקים ביותר של הלהקה, משלב בצורה מושלמת בין המלודיות הקליטות לנגינת הגיטרה מלאת ההבעה של אמט, ומוכיח ש- "Triumph" יודעת ליצור רוק ידידותי לרדיו מבלי להתפשר על הרמה המוזיקלית שלה.
האלבום מגיע לשיאו היצירתי כבר בשיר השני עם "Headed For Nowhere". אורכו העולה על שש דקות, מחזיר את הנטייה הפרוגרסיבית שתמיד ייחדה את "Triumph" לקדמת הבמה. תרומתו של Steve Morse בסולו גיטרה מוסיפה עניין עם דו קרב גיטרות, בעוד ש- Rik Emmett מספק את אחד מסולואי הגיטרה המרשימים ביותר באלבום.
אם "Headed For Nowhere" מציג את "Triumph" בשיאה השאפתני, "All The King's Horses" חושף את התחכום המלודי והפשטני של הלהקה. השירה מלאת הרגש של אמט נשענת על מרקם גיטרות אלגנטי ועיבוד בעל ניחוח ימי הביניים, הכולל תרומה נוספת של Steve Morse בכתיבת השיר ובנגינת על גיטרה אקוסטית.
השיר "Carry On The Flame" ממשיך את הקו השאפתני של האלבום ומשלב הפקה מלוטשת עם מקצב סוחף. ריף הגיטרה-קלידים יכול היה להשתלב היטב עם מבזק חדשות מדומה ומעצים את האווירה האפלה משהו של השיר. לעומתו "Let The Light (Shine On Me)" מחזיר את האופטימיות המזוהה עם "Triumph" עם מלודיה מרוממת רוח ושירה מלאת נשמה של אמט.
לא כל הניסיונות באלבום מצליחים באותה מידה. "Rock You Down" ו- "All Over Again" נוטים יותר לכיוון ה- AOR העכשווי של התקופה, ולעיתים מרגישים פחות ייחודיים מהקטעים החזקים יותר באלבום. אלו ללא ספק שירים מהנים שמבוצעים היטב, אך הם חסרים את הזהות וההרפתקנות המוזיקלית שמאפיינות את שאר החומרים באלבום.
לאחר קטע המעבר האינסטרומנטלי "Prelude: The Waking Dream", האלבום נכנס לישורת האחרונה שלו עם "On And On", שיר מלודי מלוטש נוסף שמדגיש את הכימיה המצוינת בין Emmett, הבסיסט Mike Levine והמתופף Gil Moore.
שיר הסיום, "Running In The Night", חותם את האלבום באנרגיה גבוהה, אך סיפורו לא מסתיים עם "Triumph". גרסה מחודשת של השיר הופיעה מאוחר יותר באלבום "Loud & Clear" של Signal משנת 1989, תחת השם "Go", כשהקרדיט לכתיבתו ניתן אך ורק ל- Mark Baker ול- Erik Scott
אחד ההיבטים המעניינים ביותר של "Surveillance" הוא הגישה השיתופית לכתיבת השירים. בעוד ש "Triumph" הסתמכה לאורך השנים באופן כמעט בלעדי על כישרונם של Emmett, Levine ו- Moore, האלבום הזה כלל גם תרומות של כותבים נוספים: Steve Morse, Rick Santers, Sil Simone, Dave Tkaczuk, Mark Baker, Erik Scott, Roger Freeland ו- Joe Pizzulo.
במבט לאחור, "Surveillance" זכה לחשיבות החורגת מעל ומעבר לאיכויותיו המוזיקליות. זה היה אלבום האולפן האחרון של "Triumph" עם Rik Emmett, לפני שעזב את הלהקה בשנת 1988. למרות שאמט חזר לאיחוד הלהקה בשנת 2008 ושוב לאיחוד המדובר משנת 2026, זהו עדיין אלבום האולפן האחרון של ההרכב הקלאסי של "Triumph", והוא מסמן את סיומה של אחת השותפויות המרשימות ביותר שידעה סצנת ההארד רוק הקנדית.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות