top of page

Triumph - The Sport of Kings

ב- 11 לספטמבר 1986 הוציאה "Triumph" לאור את אלבומה השמיני "The Sport of Kings".


האלבום הזה הגיע אחרי האלבום "Thunder Seven" משנת 1984, אחד האלבומים המצליחים של הלהקה, אשר הכניס לחברת התקליטים תיאבון גדול ליצור אלבום שיהיה אפילו ממוסחר יותר מהאלבום הקודם.


ואכן, האלבום הזה מצא את הזמר והגיטריסט Rik Emmett, הזמר והמתופף Gil Moore ואת הבסיסט והקלידן Mike Levine, מתכופפים לטרנדים המסחריים של הרדיו והטלוויזיה ונכנעים ללחצים העסקיים שהופעלו עליהם מצד חברת התקליטים.


הבסיסט מייק לוין ציין אחר כך שהאלבום הזה גרם לחברי הלהקה לשאול את עצמם מה הם עושים וכיצד הם מאפשרים לחברת התקליטים, בפעם הראשונה, להיות חלק מ- "Triumph". הוא ציין שהתהליך כולו לא היה "כיף" וכל חברי הלהקה הרגישו כאילו הם עוברים טיפול שורש כל יום במהלך ההקלטות. ההתערבות של חברת התקליטים לא היתה עניין של מה בכך, הם אפילו אילצו את הלהקה לכלול באלבום גירסת קאבר לבלדה הסכרינית "Just One Night" של Eric Martin אותה כתב בשיתוף עם Neal Schon המוכר בין היתר מלהקת "Journey".


לוין הוסיף כי "The Sport of Kings" היה אלבום "פופי" וכי היו בו כמה קטעים שהוא אפילו סירב לנגן בהם. בסופו של דבר הנהלת הלהקה נאלצה להביא שלושה קלידנים שונים שייכנסו בנעליו Lou Pomanti, Michael Boddicker ו- Scott Humphrey.


היום ניתן כבר לומר שהלחצים שהפעילה חברת התקליטים לא השפיעו רק על התוצר של האלבום הספציפי, אלא גם על גורלה של הלהקה כולה, שכן הם החלו, הלכה למעשה, את ההתדרדרות של ההרכב הקלאסי של "Triumph", אשר סופה בעזיבתו של הגיטריסט Rik Emmett את הלהקה בשנת 1988.


ועם כל זאת, האזנה לאלבום תגלה שהוא אלבום "כייפי" לשמיעה, אומנם לא כאלבום של "Triumph" הקלאסית, אבל יותר כאלבום פופ-רוק או "AOR" עם לחנים מתקתקים וידידותיים לרדיו. מעניין לציין שהתוצאה הזאת הגיעה למרות נוכחותו של המפיק Mike Clink, שהמשימה הבאה שלו תהיה שונה לגמרי - הפקת האלבום "Appetite for Destruction" של "Guns n' Roses".


האלבום כולל כמה להיטים ושירים מעניינים, אבל גם הם לא משתווים לרפרטואר האדיר של הלהקה. בין השירים היותר טובים באלבום ניתן למצוא שתי הרצועות הפותחות, "Tears in the Rain" שמובל על ידי אקורדי הכוח של אמט והקולות העוצמתיים של Gil Moore ו- "Somebody's Out There" המלודי והקליט אותו שר Rik Emmett, שניהם זכו ללא מעט השמעות ברדיו באותה תקופה.


כאן המקום לציין שבדומה לאלבומיה הקודמים של הלהקה, תפקידי השירה מחולקים בין הזמר והגיטריסט Rik Emmett לבין הזמר והמתופף Gil Moore, כאשר אמט שר שירה מובילה בשישה מתוך עשרת שירי האלבום, מור שר בארבעה שירים מהאלבום, בעוד שברצועה אחת השניים שרים במשותף, בדואט.


מי שיאזין לאלבום יצליח לגלות שהסאונד והסגנון מזכירים לו לפעמים להקות כמו "Journey", "Foreigner", "Boston" ועוד, כמו לדוגמא סאונד הגיטרה בפתיחת השיר "Don't Love Anybody Else but Me" שמאוד מזכיר את הרמוניות הגיטרה ושכבות הצליל של "Boston".


עם זאת, יש רגעים שהאלבום הזה יזכיר לכם במקצת את הסאונד הקלאסי של "טריומף" כמו בשירים "What Rules My Heart" אותו שר גיל מור ו- "Hooked on You" שהינו השיר היחידי באלבום בו אמט ומור חולקים שירה.


שירים מעניינים נוספים ששווים האזנה הם הבלדה "If Only" אותה שר Rik Emmett, שיר פופ-רוק אטמוספרי עם קלידים סימפוניים ושכבות של גיטרה, "Take a Stand" עם הגיטרה שהוויב שלה מזכיר קצת את הבס של Tom Hamilton מ"אירוסמית'" בשיר "Sweet Emotion", הרוקר הקשוח "Play With Fire" עם עבודת הגיטרה המדהימה, הסולו האדיר (אל תפספסו) והיללות הגבוהות של Rik Emmett, הקטע האינסטרומנטאלי המדהים שלו "Embrujo" שכולל נגינה בגיטרה ספרדית וקלאסית' שמשאירה אותך חסר נשימה ושיר הסיום הידידותי לרדיו "In the Middle of the Night"' שכולל גם את השירה הכי רגשית של אמט בכל האלבום.


עבור רבים ממעריצי הלהקה הותיקים, "The Sport of Kings" ישמע אולי מסחרי מדי, אבל למרות זאת לבטח לא ירשו לעצמם לדלג עליו. אם אתם מחבבים הארד רוק אייטיזי או מוזיקת "AOR" אנחנו סבורים שתוכלו להנות מהאלבום הקסום הזה, גם אם אינכם נמנים על מעריצי הלהקה המושבעים.


להאזנה: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

コメント


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page