U2 - Boy
ב-20 באוקטובר 1980 יצא "Boy", אלבום הבכורה של להקת "U2".
ארבעה נערים מדבלין, הסולן Bono, הגיטריסט The Edge, הבסיסט Adam Clayton והמתופף Larry Mullen Jr. נכנסו ביולי 1980 לאולפן, כשהבוגר שבהם בן 20 בלבד, ויצאו ממנו עם אחד מאלבומי הבכורה הכנים והמרגשים של עידן הפוסט-פאנק. "Boy" לא נשמע כמו אלבומה של להקה שכבר יודעת לאן היא הולכת. הוא נשמע כמו להקה שמגלה את הקול שלה תוך כדי הקלטה, עם כל האנרגיה, הבלבול והפחד שמלווים את המעבר מילדות לבגרות.
בתחילה Martin Hannett היה אמור להפיק את האלבום. הוא היה האיש שעיצב את הסאונד של "Joy Division" והפיק את הסינגל הראשון של "U2" ב"איילנד רקורדס", "11 O'Clock Tick Tock". אלא שהלהקה לא נהנתה לעבוד איתו, והלייבל ויתר על הרעיון נוכח התנגדותה, מה גם שהאנט עצמו הושפע קשות מהתאבדותו של Ian Curtis סולן "Joy Division", במאי 1980. כדי למצוא לו מחליף, שלחה "איילנד" את ה-EP הידוע בשם "Three" אותו הוציאה U2 שנה קודם לכן אל Steve Lillywhite, שאהב את מה שהוא שומע אבל חשב שההקלטה נשמעת לא טוב. הוא הגיע לאירלנד לראות אותם בהופעה באולם בית ספר קטן, והתרשם עד כדי-כך שהסכים להפיק להם סינגל אחד - "A Day Without Me". הכימיה עבדה, ו-Lillywhite נשאר בסופו של דבר להפיק את שלושת האלבומים הראשונים של הלהקה.
ההקלטות לאלבום התקיימו בין יולי לספטמבר 1980 באולפני Windmill Lane בדבלין, שהפכו לבית ההקלטות של "U2" לאורך שנות ה-80. Lillywhite לא התלהב מהמקום. לטענתו זה היה חדר עץ "מת" מבחינה אקוסטית, שלדעתו התאים להקלטות פולק שקטות יותר מאשר לאנרגיה של רוק. הוא גם היה מתוסכל מהצליל של התופים בסינגל הקודם ולכך הוא מצא פתרון יצירתי. הוא הקליט את Larry Mullen Jr. מנגן בחדר המדרגות של האולפן, עם מיקרופונים תלויים מהתקרה, כדי ללכוד את מה שתיאר כ"צליל מקשקש נפלא", והוסיף אפקטים של בקבוקים שבורים וסכו"ם שנגרר על גלגל אופניים מסתובב. את התופים אפשר היה להקליט רק בערב, אחרי שפקידת הקבלה הלכה הביתה, כי הטלפון צלצל כל היום ולפעמים צלצל גם אחר כך, באמצע טייק.
גם בצד המקצועי לא הכול היה חלק. הלהקה התקשתה לשמור על טמפו יציב, ולכן Lillywhite והמהנדס Kevin Moloney בילו לילות בחיתוך סרטי הקלטה כדי ליצור לופים מדויקים של התופים. Adam Clayton הקליט שוב ושוב תפקידי בס, כדי לעמוד בסטנדרטים שהמפיק רצה לשמוע. Bono, שלא סיים לכתוב חלק מהמילים, השלים משפטים חסרים באולפן בזמן שחבריו הקליטו גיטרות וכלי הקשה, ועבר לשיר למיקרופון שאחז בידו בחדר הבקרה, תוך האזנה למוזיקה בווליום גבוה, אחרי שלא אהב את ההקלטות עם האוזניות. לא פלא ש- Lillywhite יציין אחר כך שהייתה לו השפעה על הסאונד של "Boy", יותר מכל מפיק על כל אלבום אחר של "U2".
על סאונד הגיטרות אחראי כמובן The Edge, שניגן בגיטרת Gibson Explorer דרך מגברי Vox ואפקטי הד מסוג Memory Man. האקורדים המהדהדים והצלילים המתמשכים מזכירים את "Marquee Moon" של "Television" ואת הפוסט-פאנק המוקדם של "Siouxsie and the Banshees", לצד זיקה להרכבים גרמניים כמו "Neu!" ו-"Kraftwerk". אפשר להשוות את האווירה גם ל-"Porcupine" ול-"Ocean Rain" של "Echo & the Bunnymen", אך אלה יצאו אחרי "Boy", ולכן אינם מקורות השפעה על הקלטתו. האנרגיה נשארה קרובה לפאנק.
זה לא אלבום קונספט, אבל הנושא המרכזי שלו הוא ההתבגרות. התמימות, ההתעוררות המינית, הפחד ממוות והגלות מהעבר שהזמן כופה עלינו. את זה אפשר לראות כבר בעטיפה, פניו של ילד בן שש בשם Peter Rowen, אחיו הצעיר של Guggi, חבר של Bono וחבר להקת "Virgin Prunes", שהופיע גם על עטיפת המיני אלבום "Three" ובהמשך על "War". בונו סיפר שהרעיון שלו היה פני ילד שמגיחות מתוך לובן, כמו תצלום שהפיתוח שלו עוד לא הושלם, מטאפורה מדויקת ללהקה שעוד בתהליך. באמריקה לא אהבו את זה. "איילנד" חששה שהתמונה תתפרש לא נכון, ובשוק הצפון-אמריקאי יצא האלבום עם עטיפה אחרת, תצלומים מתוחים ומעוותים של חברי הלהקה. באופן מדהים היא נשארה בשימוש עד המהדורה המחודשת של 2008.
האלבום נפתח עם "I Will Follow", הסינגל שהפך לסמל של התקופה. ריף הגיטרה המהדהד של The Edge, תופים שדוהרים קדימה, ולהיט שהיה מהשירים הראשונים של "U2" שזכו להשמעה ברדיו האמריקאי והגיע למקום ה-20 במצעד הרוק של Billboard. מאחורי האנרגיה מסתתר סיפור אישי. Bono כתב את המילים לזכר אמו, Iris, שנפטרה כשהיה בן 14, ואחר כך הגדיר את השיר כשיר על אהבה בלתי מותנית בין אם לילד. זה גם השיר היחיד ש-"U2" ניגנו בכל אחד מסיבובי ההופעות שלה מאז אלבום הבכורה, והסרטון שלו היה הקליפ הראשון של הלהקה. את הצלילים של בקבוקי החלב וחישורי האופניים אפשר לשמוע בו כבר מהרגע הראשון.
האלבום ממשיך עם "Twilight" שמכניס אותנו לגיל ההתבגרות, אחריו "An Cat Dubh" (בגאלית: החתול השחור), שנכתב והוקלט באולפן עצמו, מתייחס להתעוררות מינית, ומשם ל- "Into the Heart" שעוסק בהתנתקות מהעבר שנכפית בחלוף הזמן. ב-"Out of Control" אנחנו שומעים להקה צעירה מתפרצת "ללא שליטה", אבל מתחת לפני השטח השיר עוסק דווקא בתמותה. זהו אחד משני שירים באלבום שהוקלטו מחדש מתוך המיני אלבום "Three", השני היה "Stories for Boys".
השיר "The Ocean" באורך דקה וחצי בלבד, נוצר באולפן ועוסק בשאיפות נעורים. הוא מרפה לרגע את הקצב לפני המשך האלבום. "A Day Without Me" הוא השיר שבו הכול התחיל. ההקלטה הראשונה של "U2" עם Lillywhite שיצא כסינגל כחודשיים לפני האלבום ולא נכנס למצעדים, אבל היה לו תפקיד היסטורי. הדי ג'יי Carter Alan מתחנת WBCN בבוסטון שמע אותו בחנות תקליטים, התאהב והכניס אותו לפלייליסט שלו, וכך הכיר לקהל האמריקאי את "U2" בפעם הראשונה. מבחינה לירית השיר עוסק במצוקה נפשית, אבל Bono הסביר ב-1982 שיש מי שראו בו כשיר בריחה.
חלקו השני של האלבום ממשיך עם "Another Time, Another Place", ואחריו "The Electric Co.", אחד השירים הקצביים, מלאי האנרגיה ו"החיים" ביותר באלבום, שעוסק בהפרעה נפשית ונכתב על חבר של Bono שאושפז. האלבום נחתם עם "Shadows and Tall Trees", שנושא את שמו של פרק מתוך הרומן "Lord of the Flies" של William Golding. בגרסאות הוויניל הראשונות מסתיים האלבום בקטע אינסטרומנטלי של 30 שניות, גרסה מוקדמת של "Fire" מהאלבום הבא, "October". הקטע הוחזר כרצועה נסתרת במהדורה המחודשת של 2008.
האלבום יצא בבריטניה ב-20 באוקטובר 1980 ובארצות הברית רק ב-3 במרץ 1981. הוא הגיע למקום 52 במצעד הבריטי ולמקום 63 ב-Billboard 200, אך הצליח הרבה יותר בטווח הארוך. אחרי שהלהקה הפכה לענקית הוא חזר למצעדים בארצות הברית, והוסמך שם לפלטינה (מיליון עותקים) כאשר בבריטניה הוא זכה לזהב.
אחרי יציאתו יצאה "U2" לסיבוב ההופעות הראשון שלה ביבשת אירופה ובארצות הברית - Boy Tour. במרץ 1981, באופן מוזר, במהלך הופעה במועדון בפורטלנד שבאורגון, נעלמה מאחורי הקלעים מזוודה של Bono שהכילה מילים ורעיונות לאלבום הבא, "October".
האלבום "Boy" הוא אחד האלבומים של "U2" שכל שיריהם בוצעו לפחות פעם אחת בהופעה חיה. ממש כמו הרעיון מאחורי העטיפה, "Boy" הוא תצלום של להקה לפני שהפיתוח הושלם, ובדיוק בגלל זה הוא גם כל-כך חי. כל מה ש-"U2" תהפוך להיות בהמשך כבר מהדהד מתוכו, בין אם זה ריף גיטרה, חדר מדרגות, תוף סנייר, או ילד אחד שמביט ישר אל המצלמה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"Face/Off" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות