מהו האלבום עם הפתיחה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המוזיקה לדעתכם ?
טוב, באמת שקשה לבחור אחד כזה, אבל מה שבטוח הוא שהאלבום "The Joshua Tree" – אלבומה החמישי של להקת "U2" ששוחרר ב- 9 למרץ 1987 נמצא בטופ של אותה רשימה, יחד עם "The Dark Side Of The Moon" ועוד אחרים.
כן, כן, שטיח הקלידים המהפנט של Brian Eno, שפותח את "Where the Streets Have No Name", מתחיל רך ומלטף ואט אט הולך ומתגבר. הגיטרה של The Edge שמגיחה מאחור בטיול מעגלי על המיתרים, סחור, סחור, כאילו בגירוי שהולך ומתחזק ומוביל אותך לקליימקס הבלתי נמנע שמגיע אי שם בדקה 1:06 כשהגיטרה פשוט פורצת את חומת הקלידים הבצורה כמו איל ניגוח רומי, וניתן האות להסתערות של חטיבת הקצב. ראשון, הכח החלוץ עם הבס הפועם של Adam Clayton בדקה 1:09 "טין, בה, בה, בה, בה...." ומיד אחריו דוהר חיל הפילים של Larry Mullen Jr., וכש- Bono שר "I want to tear down the walls.." לכולם כבר ברור על מה הוא שר.
ככה נפתח לו אלבום מופת. אלבום שהעלה את "יו 2" לליגת העל של הרכבי הרוק הגדולים בכל הזמנים, אלבום שהפך אותה מלהקה של "ארינות" בגודל בינוני ללהקת איצטדיוני ענק.
אם האלבום "War" עליו כתבנו לכם לפני קצת יותר משבוע השפיע על הסאונד האלטרנטיבי של שנות השמונים, אז האלבום הזה פשוט הגדיר אותו מחדש.
בין חברי הלהקה לא היה בתחילה קונצנזוס באשר לקו המוזיקלי שילווה את האלבום, אבל מה שהיה ברור לכולם הוא שהם מעוניינים להתרחק מה"סינתפופ" ו"הגל החדש" שמשלו בכיפה במהלך שנות השמונים. בסופו של דבר הצליחו כולם למצוא מכנה משותף, אלבום שיתמקד סביב מה שהם הגדירו כ"צבעי היסוד של הרוק". גיטרה, בס, תופים. זה קרה לאחר שבונו בילה במהלך שנת 1985 עם Keith Richards ו- Mick Jagger מה"רולינג סטונס", אשר השמיעו לו מוזיקת בלוז וקאנטרי ולאחר ש- The Edge גילה את אומני הבלוז והקאנטרי כמו Howlin' Wolf, Robert Johnson ו- Hank Williams. השניים שהרקע המוזיקלי שלהם התבסס על פאנק-רוק היו פשוט נבוכים מהעובדה שלא הכירו את הסגנונות הללו היטב, וקיבלו החלטה לחקור אותם יותר לעומק.
ההחלטה באשר לקו המוזיקלי של האלבום, ההשפעות של הבלוז והקאנטרי שהלהקה בחרה באופן מודע ללכת אחריהם ועבודת ההפקה המדהימה של Brian Eno ו- Daniel Lanois בסיוע Flood, שהחליטו לקיים את ההקלטות בבית עתיק באירלנד שהוסב להיות אולפן הקלטות, יצרו שילוב מנצח שהוביל למאסטרפיס.
האלבום הזה הגשים את הרומן המתמשך של הלהקה עם אמריקה. סיבובי ההופעות של הלהקה בארה"ב של ראשית שנות השמונים, הביאו את הלהקה לבחור בנושא "אמריקה" כנושא הכללי שילווה את האלבום, והוא אכן קיים שם ובגדול. החל בגוספל של "I Still Haven't Found What I'm Looking For", דרך הסלייד גיטר והבלוז האקוסטי של "Running to Stand Still" והמפוחית ה"בוב דילנית" של "Trip Through Your Wires", וכלה בעטיפת האלבום שהלהקה צילמה לראשונה בארה"ב.
בדומה לאלבומים הקודמים, גם הפעם ניכרות ההשפעות האיריות-קתוליות של חברי הלהקה ואמונתם הדתית, כמקור השראה לחלק ממילות האלבום. החיפוש הרוחני של "I Still Haven't Found What I'm Looking For" , "גן העדן" עליו נרמז כמקום שאין לרחובות בו שמות ב- "Where the Streets Have No Name", האזכור למאבק של יעקב במלאך בשיר "Bullet the Blue Sky" וההתייחסות לבני קין בשיר "In God's Country".
יש באלבום הזה רצף להיטים פשוט בלתי נתפס: "Where the Streets Have No Name" שהעבודה עליו כילתה כ- 40% מזמן האולפן שהוקצב להקלטת האלבום כולו ושהמילים שלו הושפעו מסיפור ששמע Bono על כך שבבלפסט ניתן ללמוד על הכנסתו ודתו של אדם רק מהרחוב בו הוא גר, "I Still Haven't Found What I'm Looking For" שהתחיל מג'אם סשן שכלל דפוס תיפוף מאוד מיוחד של לארי מולאן, "With or Without You" שהיה ללהיט הראשון של הלהקה שכבש את צמרת המצעד בארה"ב, "Bullet the Blue Sky" שהושפע ממלחמת האזרחים באל סלוודור בה ביקר Bono וכולל את המילים "Rattle and Hum" שישמשו ככותרת לאלבום הבא, "Running to Stand Still" - הבלדה השקטה והמצמררת על זוג מכורים להירואין מדבלין, "Red Hill Mining Town" שמספר על שביתת הכורים של בריטניה בשנת 1984 ועוד ועוד...
האלבום הזה מוקדש לאחד מחברי הצוות של הלהקה, Greg Carroll, שנהרג בתאונת אופנוע בדבלין. חברי הלהקה נסעו לניו זילנד, ארץ הולדתו של קארול, כדי להשתתף בהלוויה שלו. הטרגדיה והחוויה של חברי הלהקה מהתאונה המצערת היוו השראה לשיר "One Tree Hill" מתוך האלבום, אשר כאמור הוקדש כולו ל- Greg Carroll.
עם יציאתו זכה האלבום לביקורות מהללות של המבקרים השונים. "The Joshua Tree" נמצא כמעט בכל רשימת דירוג אפשרית של האלבומים הגדולים בכל הזמנים. הוא שבר שיא כאלבום שנמכר הכי מהר בבריטניה, לאחר שבתוך 48 מעת יציאתו הוא קיבל מעמד של פלטינה. זהו האלבום הנמכר ביותר של הלהקה, אשר נמכר בלמעלה מ- 25 מליון עותקים ברחבי העולם, בעודו כובש את פסגת מכירות האלבומים בלמעלה מ- 20 מדינות.
מעניין לציין שלמרות הצלחתו הגדולה, חרף הביקורות המשבחות ועל-אף ההשפעה האדירה שלו, עשו חברי הלהקה שנים לאחר מכן את כל שניתן כדי להתרחק ממנו. Bono ציין באחד הראיונות עמו כי האלבום "Achtung Baby" הוא הסאונד של ארבעה גברים המנסרים לחתיכות את "עץ יהושע"...
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments