Yes - Going for the One

ב- 15 ליולי, 1977, "Yes" הוציאו את אלבומם השמיני "Going for the One".

אחרי השאפתנות (יש שיאמרו אפילו מוגזמת) של "Tales from Topographic Oceans" והשפעות הג'אז פיוז'ן של "Relayer", הגיע האלבום "Going for the One" וסימן שינוי כיוון מחושב של "Yes" לעבר חומרים קצרים וממוקדים יותר.

האלבום ציין את האיחוד המחודש של חברי ההרכב הקלאסי של הלהקה שכלל את Jon Anderson, Steve Howe, Chris Squire, Rick Wakeman ו- Alan White, זאת לאחר שהקלידן Patrick Moraz עזב את הלהקה במהלך החזרות. האלבום, שהופק במשותף על ידי חברי הלהקה, ויתר על המבנים הקונספטואליים רחבי ההיקף, צמצם את המורכבות והחל מעבר לכיוון כתיבת שירים ממוקדת יותר, כל זאת מבלי לאבד את התחכום המוזיקלי שהגדיר את "Yes" לאורך שנות השבעים.

האלבום נפתח עם שיר הנושא "Going for the One" עם אחד מביצועי הגיטרה הבלתי שגרתיים של Steve Howe עם פתיחה המבוססת על קטע שנהג לאלתר בבדיקות הסאונד במהלך הופעות הלהקה. נגינת הסלייד שלו מעניקה לשיר תחושת חספוס עם ניחוח קאנטרי, שמייצגת שילוב די מפתיע במיוחד ללהקת רוק מתקדם. נגינת הבס של Chris Squire ממשיכה לרעום מתחת לפני השטח, בעוד ש- Alan White מצליח לחבר את מקצבי השיר המשתנים באיפוק די מרשים. הזמר Jon Anderson כתב את השיר כשנתיים לפני הקלטת האלבום, אך הוא נדחה בתחילה על ידי שאר חברי הלהקה. רק לאחר ש- Chris Squire מצא מחדש את ההקלטה על קלטת והביא אותה לאולפן, הוחלט לפתח אותה. אנדרסון סיפר שהשיר הושפע ממגוון רעיונות, בהם ספורט, מרוצי סוסים, מסע בנהר הגרנד קניון ותפיסות רוחניות. לדבריו, זהו אחד השירים המוערכים פחות בקטלוג של "Yes", למרות עוצמתו המוזיקלית.

אחרי הפתיחה הרועמת של האלבום, מגיע "Turn of the Century" ומוכיח את היכולת של "Yes" לאזן בין דיוק טכני לבין מלודיה, רוך וסיפור מרגש. הבנייה ההדרגתית של הקטע, החל מגיטרה אקוסטית ופסנתר עדין ועד להתפרצות המלאה של הלהקה, מרגישה טבעית ומשכנעת. אנדרסון מספק כאן את אחת מהופעות השירה החמות ביותר שלו, בעוד שווייקמן נמנע מהפגנת וירטואוזיות מיותרת על הפסנתר ומעדיף אלגנטיות עדינה. השיר מספר את סיפורו של Roan, פסל המתאבל על מות אשתו במהלך החורף. מתוך כאבו הוא מפסל פסל בדמותה, שלמרבה הפלא מתעורר לחיים. העלילה שואבת השראה מהאופרה "La bohème" ומהמיתוס היווני של פיגמליון.

ואז מגיע "Parallels" שנפתח לצלילי עוגב כנסייה שעליו ניגן ווייקמן בכנסיית "St. Martin" בעיר Vevey. השיר, שנבנה סביב אחת מביצועי הבס החזקים ביותר של סקווייר, משלב בין ניחוח סימפוני לרוק עוצמתי. הוא היה חלק מקבוצת שירים שסקווייר כתב עבור אלבום הסולו שלו "Fish Out of Water" משנת 1975, אך נותר מחוץ לאלבום בשל מגבלות האורך של תקליטי הוויניל.

צדו השני של האלבום נפתח עם הפריצה המסחרית הגדולה שלו, "Wonderous Stories", שנכתב כולו על ידי אנדרסון בתקופה שבה התגורר בשווייץ. בתוך פחות מארבע דקות הצליחה "Yes" לזקק את האסתטיקה השמימית שלה לשיר נגיש, מבלי לוותר על הזהות המוזיקלית הייחודית שלה. שכבות הקולות של אנדרסון מרחפות מעל המרקם האקוסטי של סטיב האו ויוצרות תחושה של התרוממות. אבל אל תתנו לפשטות של השיר להטעות אתכם, שכן היא נשענת על עיבודים קוליים מורכבים ועל דיאלוג עדין ומדויק בין כל כלי הנגינה.

השיא של האלבום מגיע עם קטע הסיום האפי "Awaken", שנחשב בעיני רבים לאחת היצירות המכוננות של הרוק המתקדם. השיר נולד כאשר Jon Anderson שמע את Steve Howe מנגן שוב ושוב רצף אקורדים במלון בו שהו, והחל לאלתר מעליו מנגינות ומילים. בהשראת הספר" The Singer" של Calvin Miller וביוגרפיה על Rembrandt, השיר התפתח למסע רוחני רחב יריעה. סולו הגיטרה של האו, הקלידים העשירים של ווייקמן, צלילי הנבל של אנדרסון ומקהלות הרקע מעניקים לו אופי סימפוני מרשים. לאורך יותר מ- 15 דקות היצירה מתפתחת בסבלנות דרך מעברים מוזיקליים מגוונים, כאשר קטע עוגב הכנסייה של ווייקמן (שהוקלט אף הוא בכנסיית St Martin's) מהווה את השיא הרוחני של היצירה.

אם אלבומיה המוקדמים של "Yes" ביקשו לא פעם להרשים את המאזין באמצעות מורכבות גרנדיוזית, אז עם "Going for the One" הלהקה מוכיחה שבגרות מוזיקלית מתבטאת לפעמים בידיעה מתי לא חייבים להגזים. נכון, גם כאן כל אחד מהנגנים מפגין וירטואוזיות מרשימה, אך היא תמיד משרתת את השירים ולא את האגו. התוצאה היא אלבום שנשמע נגיש ומיידי יותר, אך גם כזה שעומד היטב במבחן הזמן.

האלבום "Going for the One" מציג אולי את הדיוקן המאוזן ביותר של "Yes". הוא משלב בין יכולת טכנית יוצאת דופן, כתיבת שירים בלתי נשכחת, עומק רגשי ונגינה מופלאה של כל אחד מחברי ההרכב הקלאסי של הלהקה, וכל זה נדחס אל תוך חמישה שירים בלבד, שאינם מבזבזים למאזין אף רגע.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר