קבלו כמה עובדות מעניינות על Mikkey Dee, הידוע בין היתר כמתופף של King Diamond, "Motörhead", "Scorpions" ועוד: (Photo: Mikkey Dee's Facebook page) = מיקי די נולד בשם Micael Kiriakos Delaoglou ב-31 באוקטובר 1963 בגטבורג, שוודיה, לאב יווני ולאם שוודית. = ההשפעות העיקריות עליו כמתופף כוללות את Neil Peart, Brian Downey, Buddy Rich, Steve Smith ובעיקר Ian Paice. = הוא החל את הקריירה המוזיקלית שלו כמתופף של להקות מקומיות כמו "Nadir" ו- "Geisha". = בשנת 1985 הצטרף די כמתופף של להקתו של King Diamond. = ב-1986 הוא ניגן בתופים באלבום הבכורה של קינג דיימונד "Fatal Portrait". = בשנת 1987 הוא ניגן באלבום הסולו השני של קינג דיימונד "Abigail". = בשנת 1988 הוא ניגן באלבומו השלישי של קינג דיימונד "Them", הראשון מבין שני אלבומי קונספט בדיונים על קינג דיימונד וסבתו חולת הנפש. = די עזב את King Diamond לאחר "סיבוב ההופעות של "Them" בשנת 1989, שכן הוא הרגיש שהתפקיד שלו בלהקה הפך למשני יותר. = עם זאת, די נשכר מחדש כמתופף סשן לאלבום "Conspiracy" של King Diamond שיצא באותה שנה. = בשנת 1990 הצטרף Mikkey Dee ל- Don Dokken לאלבום הסולו שלו "Up from the Ashes" והמשיך להופעות שליוו אותו. קודם לכן, התבקש די להצטרף ל- "Motörhead" אך הוא בחר להצטרף ל-Dokken במקום זאת. = באותה שנה הוא מילא את מקומו של מתופף להקת "World War Three" (WWIII) לזמן קצר. = בשנת 1992 הצטרף Mikkey Dee ללהקת "Motörhead" לבקשתו של Lemmy, והחליף את Phil "Philthy Animal" Taylor. = הוא ניגן את המופע הראשון שלו עם "Motörhead" ב- 30 באוגוסט 1990 במרכז לאמנויות הבמה Saratoga, ניו יורק. = ההקלטה הראשונה שלו עם "Motörhead" הייתה השיר "Hellraiser" מהאלבום "March ör Die", שיצא ב-1992. = אלבומו המלא הראשון עם "Motörhead", היה "Bastards", שיצא בשנת 1993. = מאז ועד מותו של Lemmy בדצמבר 2015, היה Mikkey Dee חבר בלהקת "Motörhead". הוא נטל חלק בכל 12 אלבומי האולפן וסיבובי ההופעות עם הלהקה. = למעשה Mikkey Dee היה זה שהודיע על פירוקה ​של "Motörhead" לאחר מותו של Lemmy. בשנת 2003 ניגן Mikkey Dee בתופים ברצועות נבחרות מהאלבום "Rabbit Don't Come Easy" של להקת "Helloween". = באותה שנה ניגן די בתופים עם Martin "E-Type" Eriksson נציג שבדיה במוקדמות לאירוויזיון 2004. = די התאחד עם King Diamond בשנת 2006 למופע סולד אאוט בגטבורג, שבדיה. = בשנת 2009 הוא השתתף בתוכנית הטלוויזיה השוודית "Kändisdjungeln" ובתקןופה זו הוא הוחלף בסיבוב ההופעות של "Motörhead" על ידי Matt Sorum. = בשנת 2016 די הצטרפה ל- "Thin Lizzy" במסגרת סיבוב לציון 40 שנה לאלבום "Jailbreak" אבל עזב לפני תחילת ההופעות. = באותה שנה הוא הצטרף ללהקת "Scorpions" כדי למלא את מקומו של James Kottak בסיבוב הופעות הלהקה בצפון אמריקה. לאחר מכן כבר הפך לחבר קבוע בלהקה. = בשנת 2017 הוא הקליט את שלושת השירים החדשים באלבום האוסף "Born to Touch Your Feelings: Best of Rock Ballads" של ה- "Scorpions". = בשנת 2022 הוא הקליט עם ה- "Scorpions" את האלבום "Rock Believer". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 31 לאוקטובר 1975 שחררה "Queen" את אחד השירים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה - "Bohemian Rhapsody". (Photo: Still From 'Bohemian Rhapsody' Music Video) בואו לקרוא על כמה עובדות מעניינות על השיר האייקוני: 1. את השיר החל Freddie Mercury לכתוב עוד בסוף שנות ה- 60. השם שהוא נתן לו במהלך הכתיבה היה - " The Cowboy Song". 2. הוא כתב גם את כל תפקידי הכלים השונים בשיר. הפסנתר, הבס, התופים ואפילו הגיטרה. 3. ההקלטות ארכו כשלושה שבועות והם נערכו בחודשים אוגוסט וספטמבר 1975. במהלכם עשתה הלהקה שימוש בלא פחות מארבעה אולפנים שונים. 4. ההרמוניות הווקאליות היו הכי קשות להקלטה, חברי הלהקה העידו שלעיתים היו חוזרים ושרים אותם במשך 10-12 שעות ביום. 5. גם הקלטת כלי הנגינה ארכה זמן רב וכללה מספר רב של העלאות ערוצים. בשיר היו שכבות על שכבות של ערוצי כלי נגינה ושירה, יש אומרים שהיו שם כ- 180 הכפלות (אוברדאבס) שונות כדי ליצר את ההרמוניות הנפלאות ואת הצליל העשיר. 6. הפסנתר עליו ניגן Freddie Mercury במהלך ההקלטה הוא אותו פסנתר עליו ניגן Paul McCartney במהלך הקלטת השיר "Hey Jude". 7. למרות אורכו של השיר (כ- 6 דקות) ועל-אף התנגדות חברת התקליטים לשחרורו כסינגל, השיר הצליח מאוד בתחנות הרדיו והגיע למקום הראשון במצעדים השונים בעולם. 8. באופן מאוד אירוני דווקא השיר עם הכותרת "Mama Mia" של להקת ABBA, הצליח להעיף את "Bohemian Rhapsody" מהמקום הראשון במצעד הבריטי. 9. המילה "Scaramouche" מתוך השיר, מתייחסת לליצן בספרות האיטלקית. 10. המילה "Beelzebub" (בעל זבוב) בשיר, בין היתר מיוחסת בספרות הנוצרית לשטן. 11. את המילה "Galileo" מרקורי השחיל אל תוך השיר כמחווה לגיטריסט Brian May שהינו דוקטור לאסטרופיזיקה. 12. השם " Figaro" הופיע באופרה " The Barber of Seville" של רוסיני. 13. המילה "Bismillah" היא המילה הראשונה בקוראן. 14. הוידאו המפורסם לשיר היה הראשון אי פעם של הלהקה. הוא נוצר כי הלהקה לא רצתה להופיע בתוכנית הטלוויזיה הבריטית "Top Of The Pops" בלייב, הואיל והשיר היה מורכב מידיי לביצוע בהופעה חיה בטלוויזיה. 15. הוידאו קליפ לשיר התבסס על עטיפת האלבום " Queen II ". 16. עטיפת האלבום " Queen II " התבססה על התצלום המפורסם של מרלן דיטריך. 17. במאי הקליפ היה Bruce Gowers, לקח לו 3 שעות לצלם אותו בעלות של 3,500 פאונד. 18. פרדי מרקורי ציין שהשיר " In the Lap of the Gods" מהאלבום " Sheer Heart Attack" הוא הפרולוג לשיר רפסודיה בוהמית. 19 . בעקבות מותו של Freddie Mercury בשנת 1991 שוחרר השיר שוב כסינגל וגם הפעם הוא הגיע למקום הראשון. 20. השיר חזר למצעדים שנה לאחר מכן בעקבות הכללתו בפסקול הסרט "Wayne's World" בשנת 1992. הפעם הוא זינק היישר למקום השני בבילבורד. 21. השיר זינק בפעם הרביעית למקומות הראשונים בבילבורד בשנת 2018, בעקבות הצלחת הסרט "Bohemian Rhapsody". (Photo: Paramount Pictures) 22. בשנת 2002 הוא נבחר במקום הראשון מבין כל הסינגלים ששוחררו בבריטניה אי פעם, בסקר של ספר השיאם של גינס. " Imagine " של לנון ו- "Hey Jude" של הביטלס הגיעו למקום השני והשלישי. 23. בשנת 2012 הוא נבחר במקום הראשון ברשימת השירים עם הביצועים הווקאליים הטובים ביותר ברוק של מגזין הרולינג סטון. 24. הוא גם נמצא במקום ה- 166 ברשימת 500 השירים הגדולים ביותר בכל הזמנים של אותו מגזין. 25. בשנת 2000 הוא נבחר באנגליה, בישראל ובעוד מקומות בעולם כשיר המילניום. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "Shinedown" משחררת סינגל חדש "Killing Fields". זהו הסינגל השלישי של הלהקה לשנת 2025, אחרי "Three Six Five" ו-"Dance, Kid, Dance", והוא מציג את הצד הכבד והאפל יותר של הלהקה, עם הפקה דרמטית וריפים עוצמתיים שמחזירים את "Shinedown" לשורשי ההארד רוק שלה. להקת "Aerosmith" ו-"YUNGBLUD" משתפים פעולה שוב ומשחררים גרסה חדשה לשיר "My Only Angel", תחת השם "Desert Road Version". בגרסה החדשה מתארח הקומיקאי והאגדה Steve Martin, שמוסיף לשיר נגיעת בנג’ו מפתיעה... שמעניקה לו אופי שונה לחלוטין מהגרסה המקורית שיצאה לפני כחודש בלבד. להקת "Green Day" שחררה קליפ לשיר "Suzie Chapstick", שמתעד את כל הטירוף של תקופת "Saviors" אלבומם ה-14 של הלהקה שיצא בינואר 2024. הקליפ החדש, שמסכם כשנתיים של הופעות, מסעות וסצנות מאחורי הקלעים, מציג את הלהקה על במות ענק ברחבי העולם וגם ברגעים אינטימיים ובלתי צפויים, כמו הופעת הפתעה בפאב Marquis שבקובנט גארדן, ונגינה ספונטנית בתחנת סאבוויי בניו יורק יחד עם Jimmy Fallon במסגרת תוכניתו "The Tonight Show". "עברו כבר כמעט שנתיים מאז שהתחלנו את הריצה של Saviors", כתבו חברי הלהקה. "איזה טיול מטורף זה היה! הווידאו של Suzie Chapstick הוא מבט אחורה על כל הכאוס (וכל מה שביניהם). תודה ענקית ל-Ryan ו-Alice Baxley על התיעוד, ולכולכם שליוויתם אותנו – זו הייתה רכבת הרים אמיתית!" להקת "Puscifer" שחררה קליפ חדש לשיר "Self Evident", הסינגל המוביל מתוך האלבום הקרוב "Normal Isn’t", שצפוי לצאת בפברואר 2026. הקליפ, שצולם במהלך הופעה של הלהקה בלוס אנג'לס, מציג את האנרגיה החיה והייחודית של הלהקה בהובלת Maynard James Keenan, ומשלב אלמנטים חזותיים אפלים עם אווירה מהפנטת. האלבום החדש צפוי להציג כיוון מוזיקלי חד יותר, כפי שתיאר Keenan כ"שילוב בין גות' לפאנק", ומסמן שלב נוסף בהתפתחות היצירתית של אחת הלהקות הניסיוניות והייחודיות ביותר בעולם הרוק האלטרנטיבי. להקת "Daughtry" שחררה קליפ לשיר "The Bottom", מתוך האלבום "Shock to the System (Part Two)". הסינגל הרביעי מתוך האלבום, מציג את הכריזמה והעוצמה הווקאלית של Chris Daughtry לצד סאונד אפל ואנרגטי שמחזיר את הלהקה לשורשים. המוזיקאית הוולשית "Hana Lili" משחררת סינגל וקליפ חדש בשם "Sick Of Myself". לאחר שחתמה לאחרונה בחברת התקליטים Nettwerk ופתחה פרק חדש בקריירה שלה, לילי מציגה שיר שמשלב בין אלטרנטיב רוק לפופ-פאנק, ומתאר תחושת תסכול ועייפות מעצמך, רגעים שבהם אתה מרגיש ריק וחסר כיוון. אלבומה האחרון של " Megadeth " יכלול גרסה מחודשת של "Ride The Lightning" - השיר שדייב השתתף בכתיבתו יחד עם "Metallica". דייב והלהקה שיתפו את רשימת 11 השירים של האלבום האחרון ובשיר מס' 11 מחכה הפתעה.... גרסה "מחודשת" של Ride The Lightning: דייב ציין: "ההחלטה הייתה לחלוק כבוד למקום בו התחילה הקריירה שלי..." שירות הסטרימינג Prime Video חשף טיזר ראשון לסדרה התיעודית החדשה "Paul McCartney: Man on the Run". הסדרה מתמקדת בשנים הראשונות שלאחר פירוק "The Beatles", ומתעדת את דרכו של Paul McCartney לבניית קריירת הסולו שלו ולהקמת הלהקה "Wings" יחד עם אשתו Linda McCartney. בין הקטעים שיוצגו בסדרה יהיו ראיונות נדירים, קטעי ארכיון שטרם נראו ומבט אינטימי על התקופה שבה McCartney נאלץ להתמודד עם לחץ תקשורתי עצום, ספקות יצירתיים והצורך להמציא את עצמו מחדש לאחר סוף עידן הביטלס. אנחנו כבר מתחילים לאבד סבלנות אבל זה ממש מתקרב!!! נטפליקס שחררה השבוע טריילר ראשון (הקודם היה טיזר) לעונה החמישית והאחרונה של הסדרה המטורפת "Stranger Things" והפעם מובילה את הפסקול להקת "Queen" עם השיר "Who Wants To Live Forever". להקת "Mammoth" שהיא בעצם להקת איש אחד Wolfgang Van Halen, שחררה את אלבומה השלישי, "The End". האלבום החדש מציג את וולפגנג בשיא כוחו היצירתי, כשהוא ממשיך להוכיח שהוא הרבה מעבר ל"בנו של". כמו באלבומים הקודמים, הוא מנגן על כל הכלים, שר, מפיק, ומציג וירטואוזיות וגישה אישית לכל פרט וצליל. את האלבום וולף יצר יחד עם יד ימינו והמנטור המוזיקלי שלו, המפיק Michael “Elvis” Baskette. להאזנה ב: Spotify להקת "Trivium" משחררת את ה-EP החדש שלה "Struck Dead", ומחזירה את הלהבות, הזעם והאנרגיה המטאלית במלוא העוצמה. לאחר חצי שנה בה הקדישה הלהקה למסע הופעות חגיגי לרגל אלבום הפריצה "Ascendancy". להאזנה ב: Spotify חברים לא צריך להתרגש, לא הייתה מחאה או עויינות... יורק רק ציין שהוא לא יגיע לישראל בגלל ממשלת נתניהו. אנחנו תמיד טענו שמוזיקה עם היותה מחאתית לעיתים צריכה גם לגבש ולאחד ולא ברור למה המעריצים של הלהקה צריכים לסבול בגלל ממשלה כזו או אחרת. סולן להקת "Radiohead" ת'ום יורק חשף בראיון ל"טיימס" כי אין בכוונתו לשוב ולהופיע בישראל. לדבריו, מאז הופעתה של הלהקה בארץ בשנת 2017 היא נקלעה למחלוקות קשות עם פעילים שטענו שההופעה מהווה פגיעה בעם הפלסטיני. "במשך תקופה ארוכה הרגשתי שאנחנו נמצאים בציד מכשפות", אמר יורק. "הנושא הזה הדיר שינה מעיניי. עכשיו זה אחרת. בהחלט לא אחזור לישראל. אני לא רוצה להתקרב אפילו 5,000 מייל מהממשלה של נתניהו". עם זאת יורק הבהיר כי המצב שונה עבור חברו ללהקה, הגיטריסט ג'וני גרינווד, הנשוי לישראלית. גרינווד עצמו הגיב: "זה מטורף. הדבר היחיד שאני מתבייש בו הוא שגררתי את ת'ום ואת שאר חברי הלהקה לבלגן הזה. אבל אינני מתבייש לעבוד עם מוזיקאים ערבים ויהודים, ואין לי שום כוונה להתנצל על כך". המוזיקאי Matt Cameron שיתף לאחרונה סדרת תמונות ברשתות החברתיות שנראו כמתוך חזרות ההכנה של "Soundgarden" לקראת טקס הכניסה ל-"Rock and Roll Hall of Fame". הלהקה מסיאטל תיכנס להיכל התהילה בטקס שייערך ב-8 בנובמבר בלוס אנג’לס, לצד "Bad Company", "The White Stripes", Chubby Checker, Joe Cocker, Cyndi Lauper ו-"Outkast". בתמונות שפרסם מאט נראו Ben Shepherd, Kim Thayil, Hiro Yamamoto (הבסיסט המקורי של הלהקה), Mike McCready מ-"Pearl Jam", Jerry Cantrell מ-"Alice In Chains" ו-Taylor Momsen מ-"The Pretty Reckless". אם כבר ב "Soundgarden" עסקינן... הגיטריסט Kim Thayil מלהקת "Soundgarden" הודיע על ספר זיכרונות חדש בשם "A Screaming Life". הספר, שעתיד לצאת במאי 2026 בהוצאת HarperCollins, יספר את סיפור חייו של Thayil החל מילדותו בשיקגו, דרך המעבר לסיאטל יחד עם Hiro Yamamoto ועד להקמת אחת הלהקות המשפיעות ביותר בז'אנר הגראנג'. קים מספר כי עבד על הספר במהלך השנים האחרונות, והוא ייקח את הקוראים מאחורי הקלעים של המסע המוזיקלי יוצא הדופן של "Soundgarden". להקת "The Rolling Stones" משיקה משקפיים!!! בהודעה הרשמית נמסר כי הלהקה חברָה ליצרנית המשקפיים Revo להשקת קולקציה ייחודית של משקפי שמש תחת השם "The Rolling Stones Collection". הקולקציה כוללת תשעה דגמים שונים, שכל אחד מהם קרוי על שם אחד מלהיטי הלהקה, בהם "Shine a Light", "Start Me Up" ו-"Gimme Shelter". העיצובים שואבים השראה מהסגנון האייקוני של הסטונס, עם טוויסט עכשווי שמדמיין את הלהקה "מבעד לעדשה מודרנית". כל זוג משקפיים כולל את לוגו השפתיים המפורסם של הלהקה, המוטבע הן על המסגרת והן על אחת העדשות. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 30 לאוקטובר, 1983 "Mercyful Fate" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, "Melissa". האלבום הזה עומד כנקודת ציון בז'אנר המטאל. הוא מציג לעולם את השילוב הייחודי של "Mercyful Fate" בין מטאל מסורתי, נושאים אפלים, וסגנון הפלצטו הווקאלי המובהק של King Diamond . למרות שהלהקה הוציאה את "Mercyful Fate (Nuns Have No Fun) EP" בשנת 1982, "Mellisa" נחשב כאלבום מכונן שעיצב את האבולוציה של ה- extreme metal ובזכות הסאונד הגולמי והעז והנושאים האפלים שלו, השפיע על ז'אנרים כמו black metal ו- death metal, תוך שהוא משלב אלמנטים של ת'ראש ופרוג-מטאל. המילים האפלות והדימויים השטניים, סולואי הגיטרה הארוכים והחודרים, תיפוף הדבל בס המהיר, המורכבות והדינמיות של השירים, יהוו השראה לאגדות מטאל כמו "Metallica", "Slayer" ו-"Exodus". הלהקות הללו נעזרו באווירה האפלה, בעוצמה ובתוקפנות של "Mellisa", כדי לעצב את ז'אנר המטאל לאורך שנות ה-80 ואילך. האלבום נפתח עם " Evil ", רצועה שתופסת את המהות והסגנון של "Mercyful Fate's" - הגיטרות התאומות של Hank Shermann ו- Michael Denner יורות ריפים מורכבים וסולואים מלודיים ומהירים, בזמן שהבס של Timi Hansen מייצר תמיכה רועמת ומבשר רעות, אשר יחד עם התיפוף העוצמתי של Kim Ruzz, מספקים את הבסיס המושלם לשירה האופראית והתיאטרליות של King Diamond . הפלצטים, הצווחות והנהמות הנמוכות של דיימונד מעבירות תחושה של אימה וחרדה, כשהוא מגולל בפני המאזינים סיפורים מצמררים על בגידה, כישוף וטקסים אפלים נסתרים. רצועות כמו " Curse of the Pharaohs " ו-" Into the Coven " מרחיבות את הפיתוי האפל של האלבום עם ריפים מורכבים ומהירים, שינויי מקצבים וסולואים מדויקים ומרהיבים, תוך שהם מציעים הצצות, קטנות לסגנון הת'ראש מטאל המתהווה שבקרוב מאוד כבר ישלוט בסצנת המטאל העולמית. בשיר " At the Sound of the Demon Bell ", המאזין נחשף כבר לאלמנטים פרוגרסיביים, עם מקצבים משתנים ולחנים מורכבים המציגים את מיומנות הכתיבה של הלהקה והכישרון שלה. האלמנטים הללו קיימים גם ביצירה השאפתנית בת 11 הדקות " Satan's Fall " אשר נכתבה על ידי Hank Shermann במהלך לילות רבים ללא שינה ואשר לפי דברי Michael Denner לקח לו לא מעט זמן ללמוד אותה שכן היא מכילה כשישה עשר ריפים שונים. השיר " Black Funeral ", מייצג את המהות של "Mercyful Fate" תוך שהוא מוביל אותנו לטריטוריה אפלה ותיאטרלית. השיר מציג את האפלה של הבלאק מטאל. המילים של King Diamond מתארות מיסה שחורה פולחנית, כאשר הפלצטו הצווח והנהימות הנמוכות שלו מעוררות אווירה של חגיגה מרושעת והלל לשטן. שיר הנושא, "Melissa", בולט כקטע המהפנט והכי רגשי באלבום. עם מנגינה איטית ומלנכולית, השיר מספר את סיפורה הטרגי של אהבה אבודה בשם מליסה, ויוצר רגע נדיר של כאב שמוסיף עומק וחריפות לאפלה הבלתי פוסקת של האלבום. ההשפעה של "Melissa" על ז'אנר המטאל הוכרה על ידי מגזין "הרולינג סטון" בשנת 2017, כאשר האלבום הוצב במקום ה- 17 ברשימת "100 אלבומי המטאל הגדולים בכל הזמנים". המורשת של האלבום נותרה בלתי ניתנת להכחשה. "Melissa" היה בין האלבומים הראשונים שגישרו בין הסאונד המסורתי של ההבי מטאל עם אקטרים מטאל והציב סטנדרטים חדשים בז'אנר. ללא ספק מדובר באבן דרך היסטורית שממשיכה לעורר השראה, לזעזע ולרתק בכל האזנה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

תו אחד... פינג... גל קול קטנטן שנשלח מהסונאר האקטיבי של פינק פלויד במעמקי האוקיינוס, חזר כ"הד" עצום ואימתני בדמות יצירה בת 23:31 דקות - "Echoes". ב- 30 לאוקטובר 1971 שוחרר האלבום "Meddle", אלבום האולפן השישי של "Pink Floyd" שהיצירה "Echoes" הפכה לשם הנרדף שלו. ניתן לומר שהפינג הקטן הזה אחראי ללידתה המחודשת של הלהקה. הבזק קטן של אור, מגדלור בחשכה שמכוון את הספינה המתנדנדת של פינק פלויד אל חוף מבטחים. תו שהוא למעשה מצפן שסייע ללהקה למצוא את הכיוון המוזיקלי שלה, להתנתק מהפסיכדליה, להתגבר על Syd Barrett ולשעוט קדימה אל צמרת המוזיקה העולמית ולהפוך לאחת מהלהקות הגדולות בהיסטוריה. מדהים לחשוב שהתו הבודד הזה מקורו בכלל בטעות. לחיצה מקרית על קליד B גבוה בפסנתר של Richard Wright אשר עבר דרך "Leslie speaker" וייצר את ה"פינג" המפורסם שפותח את יצירת המופת שנקראת "Echoes". כשהלהקה נכנסה לאולפני "Abbey Road Studios" בלונדון בינואר 1971, היא היתה מרוקנת מרעיונות. כל אחד מחברי הלהקה תפס לו פינה באולפן והחל בניסיונות מוזיקליים. חברי הלהקה אפילו כינו אותם "Nothing, Parts 1-24" ובהמשך "The Son of Nothing" ו- "The Return of the Son of Nothing". הרעיוניות המוזיקליים הללו שימשו את הבסיס ליצירה המטורפת הזאת שהינה פרי של מאמץ משותף של כל החברים. במהלך פיתוח היצירה, מילות השיר התייחסו למפגש בין שני גופים שמימיים, אבל בשל החשש של Roger Waters מקיטלוג של הלהקה כהרכב "Space Rock", מילות השיר שונו כך שיכילו דימויים "תת-מימיים" המתכתבים היטב עם ה"פינג", עם טיפות המים על עטיפת האלבום ואפילו עם קולות ה"שחפים" שיצרה הגיטרה של David Gilmour במהלך היצירה. ולמי שתהה מה מייצגת אותה עטיפה. אז מדובר בתצלום של אוזן מתחת למים. כן, זה מה שהלהקה ביקשה ממעצב העטיפות האגדי Storm Thorgerson שיעטר את עטיפת האלבום. Thorgerson רצה אגב שזה יהיה צילום תקריב של פי הטבעת של בבון, אבל הלהקה התנגדה וסטורם טען אחר כך שזו העטיפה הכי פחות אהובה עליו מאלו שעיצב בקטלוג של "Pink Floyd". כאן המקום לציין שלעניות דעתנו זה האלבום בו David Gilmour נולד. זה לא שהוא לא היה קיים לפני כן, חלילה! אלא שבאלבום הזה הוא החל לזרוח, לפתח את הסאונד הכל-כך ייחודי שלו, את הנגיעות הקטנות, את הסולואים המלודיים, את האפקטים המזוהים איתו ואת הסלייד האלמותי. לא זו בלבד, אלא שבאלבום הזה הוא גם תפס ביטחון בשירה כשהוא משמש כזמר המוביל בכל שירי האלבום למעט אחד. ואם בכך לא די, הרי שהוא גם הבריק בתהליך היצירה והיה שותף לכתיבת כל השירים באלבום הזה חוץ מאחד. היצירה " Echoes " הייתה השיר הראשון שהלהקה הקליטה לאלבום. אם נמשיך עם הדימויים המימיים היא ללא ספק מהווה את ה"עוגן" של האלבום, כמו גם של ה סרט " Live at Pompeii", שם חולקה לשני חלקים שפותחים ומסיימים את הסרט. אבל "Meddle" הוא בהחלט לא רק " Echoes ". יש כאן את קטע הפתיחה המדהים וה"כמעט" אינסטומנטאלי " One of These Days ". כמעט 6 דקות של גרוב עצבני וסוחף שמובל על-יד הבס הופעם של ווטרס וגילמור. כן, כן מעבר לנגינה המוטרפת של David Gilmour על קונסולת הסלייד גיטר, הוא מחזק כאן את Roger Waters בנגינה על גיטרת בס, בעוד Nick Mason אחראי על המשפט האלמותי: "One of these days, I'm going to cut you into little pieces". הקטע השני " A Pillow of Winds " מעורר בנו אסוציאציה אחת - "שלווה". השיר מפרט את שלבי השינה, הכניסה למיטה, החלום, וההתעוררות בבוקר. David Gilmour הלחין את מעבר האקורדים הקסום והפשוט והשתתף עם Roger Waters בכתיבת המילים. מעבר לגיטרות האקוסטיות גילמור ממיס לנו את הלב עם נגיעות חשמלית וסלייד ורוג'ר ווטרס מנגן כאן על פרטלס בס. מיד אחריו מגיע " Fearless " - שיתוף פעולה נוסף בין Roger Waters (שמנגן כאן גם על אקוסטית) לבין David Gilmour . זה היה גם הסינגל היחיד ששוחרר מהאלבום אשר מסתיים עם השירה המדהימה של אוהדי קבוצת ליברפול השים את " You'll Never Walk Alone" - שירם של הצמד Rodgers and Hammerstein , אשר הפך להמנונה של הקבוצה. הקטע הרביעי " San Tropez " הוא היחיד באלבום שנכתב ומושר על-ידי Roger Waters לבדו. ווטרס הושפע בכתיבת השיר מחופשה שנטלה הלהקה בסן טרופז והוא מנגן כאן על אקוסטית בנוסף לבס. קטע הסיום של צידו הראשון של הויניל " Seamus " קרוי על שמו של כלב הבורדר קולי של הזמר Steve Marriott, המוכר לנו מהלהקות "Small Faces" ו- "Humble Pie". גילמור שמר עבור מריוט על הכלב והביא אותו יום אחד לאולפן. הכלב נהג לנבוח וליילל למשמע נגינתו של David Gilmour אשר קיבל את הרעיון ליצירת הדואט הכל כך מיוחד הזה בין גיטרה לכלב. אגב, תמונת האמצע של האלבום כללה תמונה של ארבעת חברי הלהקה. זו היתה התמונה האחרונה של פינק פלויד על אלבום. אף אחד מאלבומי הלהקה עד לאלבום " A Momentary Lapse of Reason " משנת 1987 לא יכלול תמונה של מי מחברי הלהקה וגם אז כידוע הם לא הופיעו כרביעיה אלא כצמד כשבהוצאות מאוחרות יותר הוספה גם התמונה של Richard Wright . האלבום הזה היווה נדבך חשוב מאוד בהתפתחות של הלהקה והמעבר שלה מתקופת הפסיכדליה לתקופה המתקדמת. Roger Waters ציין שמילות השיר " Echoes " היו ניסיון להסביר את הפוטנציאל שיש לכל בן אנוש להכיר ולכבד את רעהו - או במילותיו " אמפתיה ולא אנטיפטיה ". ווטרס יפתח בהמשך את הרעיון האידאולוגי של היצירה הזאת ויתחיל להתמקד באנשים ובבעיות של האנושות, תוך שימת דגש על מילות השירים. לפני גשם האפקטים של " Dark Side Of The Moon " ובטרם הונף שבט הביקורת עם הטקסטים הנוקבים של " Amimals ", האלבום הזה מעניק לנו הצצה חד-פעמית לתמימות מוזיקלית טהורה ואופטימית של להקה מגובשת שמצאה כאן את הסאונד שיגדיר אותה. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 30 לאוקטובר 1985 שחררה " Anthrax " את אלבום האולפן השני שלה "Spreading the Disease". אספנו עבורכם כמה עובדות מעניינות עליו: 1. זה האלבום הראשון של הלהקה עם הזמר Joey Belladonna. 2. חברי הלהקה לא התלהבו בהתחלה מצירופו של Belladonna שכן הוא לא הגיע מרקע של ת'ראש מטאל, אך לאחר שהתרשמו מאוד מביצועיו הם קיבלו אותו לתפקיד. 3. בלדונה שהיה בלהקת קאברים קודם לכן, שר במהלך האודישן שירים של "Journey", "Foreigner" ו- "Deep Purple". 4. לפני שקיבלו אותו לתפקיד, חברי הלהקה פשוט ישבו ולימדו את Belladonna מה זה ת'ראש מטאל והשמיעו לו את כל ההקלטות שלהם כמו גם חומרים של להקות ת'ראש. 5. גם אז זה לא היה מושלם ו- Scott Ian היה צריך לעבוד עם Belladonna וממש להסביר לו איך לשיר ולשלב את ההברות על הריפים. 6. בלדונה לא היה הראשון לאייש את תפקיד הזמר. הלהקה כבר נכנסה לאולפן עם הזמר Matt Fallon לאחר שרוב השירים היו כבר מוכנים, אך הוא לא סיפק את הסחורה והלהקה מיהרה להיפרד ממנו. 7. בעקבות הרומן הקצר והלא מוצלח עם Matt Fallon כבר חשבו חברי הלהקה לחלק את תפקידי השירה בין הגיטריסט Scott Ian לבין הבסיסט Frank Bello. איאן סיפר שהם חשבו על להקת "Kiss" על שני סולניה כשהרעיון עלה, כאשר פראנק היה אמור לשיר את השירים היותר נקיים כמו Paul Stanley , והוא עצמו את קטעי ההארדקור. 8. מספר חודשים לפני שחרורו של האלבום שחררה הלהקה מיני אלבום (EP) ובו הקלטות ראשונות עם בלדונה. המיני אלבום נקרא "Armed and Dangerous", הוא כולל גירסה שונה של השיר שיכלל גם באלבום נושא סיקורנו, וכן הקלטות של שני שירים מאלבומה הראשון של הלהקה שהוקלטו מחדש עם בלדונה. 9. זה גם האלבום הראשון של הלהקה עם הבסיסט Frank Bello. 10. למרות שסולק מהלהקה, האלבום כולל שירים שנכתבו על-יד הזמר Neil Turbin. 11. גם הבסיסט היוצא Dan Lilker קיבל קרדיט על כתיבת חלק משירי האלבום. 12. הקליפ לסינגל המצליח "Madhouse" הוגבל לשידור ב- MTV כי התחנה סברה שהתוכן שלו משפיל את חולי הנפש. 13. זה האלבום הראשון של הלהקה עם הלייבל "Megaforce". 14. מי שהפיק את האלבום הוא Jon Zazula הבעלים של הלייבל "Megaforce". 15. המפיק Jon Zazula קיבל קרדיט על כתיבת השיר "Medusa". 16. לאחר סיום הקלטת האלבום, הגיטריסט Scott Ian , המתופף Charlie Benante והבסיסט היוצא Dan Lilker הקימו את ההרכב "Stormtroopers of Death" הידוע בסגנון ה- crossover thrash. 17. השיר היחיד מהאלבום שנכתב לאחר שבלדונה אייש את תפקיד הזמר היה "A.I.R.". 18. מי שכתב את הריף לשיר הזה היה המתופף Charlie Benante. 19. ראשי התיבות "A.I.R." הינן "Adolescence in Red" והשם הושפע משמה של הקומפוזיציה המפורסמת של גרשווין "Rhapsody in Blue". 20. השיר "The Enemy" נכתב על הצורר אדולף היטלר, על רצח העם שביצע ועל אחריותו לתוצאות השואה. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 29 לאוקטובר, 1984 "Deep Purple" הוציאו את האלבום ה- 11 שלהם "Perfect Strangers". האלבום סימן את אחד הקאמבקים המרגשים ביותר ברוק - שובו של ההרכב האייקוני MK II של "Deep Purple" לאחר הפסקה של 11 שנים. ההרכב הקלאסי הזה, בהשתתפות Ritchie Blackmore , Jon Lord , Ian Paice , Roger Glover  ו- Ian Gillan , לא הקליט יחד מאז " Who Do We Think We Are " שיצא בשנת 1973. לא זו בלבד, אלא שזה היה אלבום האולפן הראשון של "Deep Purple" מזה תשע שנים. האיחוד הזה בין חברי הליינאפ הקלאסי לא היה עניין של מה בכך. חברי הלהקה השאירו את המתחים ביניהם בעבר, התאספו ובאו מפרויקטים מצליחים, כשכל אחד מהם מביא עמו אש רעננה: בלקמור וגלובר עשו גלים עם "Rainbow", גילאן שהקים את "Ian Gillan Band" ומאוחר יותר קבוצה נפרדת בשם "Gillan" בדיוק סיים את הקדנציה עם "Black Sabbath", לורד ופייס נגנו עד לאחרונה עם "Whitesnake", ופייס הופיע עם הלהקה של Gary Moore . עם "Perfect Strangers", לא רק שהחברים המשיכו מאיפה שהפסיקו - הם יצרו יצירת מופת מודרנית שאימצה את סגנון העבר שלהם ואף דחפה אותו קדימה עם התאמות להארד רוק של שנות השמונים. שם האלבום ככל הנראה מרמז על תהליך הכתיבה וההקלטה של האלבום, שכן הם כנראה הרגישו כמו "זרים מושלמים" בחלוף למעלה מעשור בו לא עבדו יחד. חמשת חברי ההרכב הקלאסי של MK II נפגשו ב-Rural Stowe, ורמונט, ארה"ב, שם כתבו והקליטו 10 רצועות, שמונה מהן הגיעו לאלבום המקורי, ושתיים נוספות, " Not Responsible " והקטע האינסטרומנטלי בן 10 הדקות " Son of Alerik ", הופיעו בגרסאות מאוחרות יותר של האלבום. האלבום יוצא לדרך עם " Knocking at Your Back Door ", פתיחה מחשמלת בת שבע דקות שמסמלת את החזרה של ההרכב המדהים ומציגה את הכימיה המדהימה והמתמשכת של הלהקה. אינטרו הקלידים הדרמטי של Jon Lord בונה את המתח בזמן שהבס של Roger Glover מצטרף ומוסיף לאווירה שכאילו נלקחה מפסקול של סרט אימה. תוף הסנר של Ian Paice מתפוצץ באוף-ביט ונותן את האות להסתערות הכוללת, עם הריפים העוצמתיים של Ritchie Blackmore (ושני סולואים לפנתיאון) ועם הקלידים האייקונים של Jon Lord שקובעים את הקצב הסוחף של השיר. הקול של Ian Gillan הזדקן קצת אך הוא עדיין בשיאו מוביל את הלהקה בעוצמה רעננה עם מילים אותם כתב על מין אנאלי. ההפקה מעודנת וחלקה יותר, משקפת את הלך הרוח בשנות ה-80, אך מבלי לוותר על הסגנון הגולמי והאנרגיה של ההרכב הקלאסי הזה. מיד לאחר מכן מגיע " Under the Gun " עם הקצב הרועם של Glover ו-Paice וריף קלידים קליט ומעולה של Lord . השיר מרים את הקצב עם סאונד אגרסיבי יותר, פאנצ'י, שמתעל את הרוח האנרגטית והמרדנית של "Deep Purple" הקלאסית. קטע המעבר האינסטרומנטלי הקצר בדקה 2:25 בוודאי יזכיר לכם את "Rainbow", כשבלאקמור מוביל בשני סולואי גיטרה מרשימים במיוחד. הקטע הבא " Nobody's Home " הוא השיר היחיד שנכתב על-ידי כל חמשת החברים. הוא מאזן בצורה מושלמת בין מיומנות טכנית לרגש וספונטניות, מה שהופך אותו לאחד הרגעים הבולטים של האלבום. אין ספק שהלהקה שאפה כאן להחזיר את הרוח והסגנון של עידן MK II, והאנרגיה המתפרצת של השיר מראה זאת. הצד הראשון של הוויניל מסתיים עם " Mean Streak " - אולי השיר החלש יותר בצד הראשון, אבל עדיין, הוא אחד מקסים ונהדר שיזכיר לכם בוודאי את "Purple" הקלאסית של שנות ה-70. הצד השני של הוויניל נפתח עם שיר הנושא, " Perfect Strangers ". רצועה מהפנטת שמונעת על ידי הריפים האפלים והמהדהדים של בלקמור ונגיעות הקלידים האטמוספריות של לורד, שיוצרים יחד נוף סאונד סוחף, כמעט קולנועי. המילים של גילאן נכתבו בהשראת ספרי אלריק של מייקל מורקוק, מתעמקות בנושאים של זהות, שינוי ואיחוד מחדש, ומציעות למאזינים הצצה למסע שעברה הלהקה עצמה. השיר מאגד בתוכו את כל מה שהפך את "Deep Purple" ללהקה אגדית. הוא משלב נגיעות בלוז עם הארד-רוק קלאסי באופן מושלם וגורם לשיא להישמע שורשי ומודרני כאחד. זהו אחד משירי "Deep Purple" הבודדים ללא סולו גיטרה, ולמרות זאת הגיטריסט Ritchie Blackmore ציין שהוא אחד משירי "דיפ פרפל" האהובים עליו. השיר הבא " A Gypsy's Kiss " הוא שיר בסגנון "Rainbow" ואחד הקליטים באלבום, עם נגינת קלידים מופתית של ג'ון לורד. ולמרות זאת, השיר מתקרב לסגנון הקלאסי של "Deep Purple" במהלך הקטע האינסטרומנטלי המדהים שאסור לכם לפספס, כאשר בלקמור ולורד מחליפים סולואים ומנגנים יחד בהרמוניה מושלמת. האלבום מתקרב לסיום עם הבלדה היפה " Wasted Sunsets " המציגה את הצד הרך והמופנם יותר של "Deep Purple". זו אחת הרצועות הבודדות של "דיפ פרפל" שמדגישה את עבודת הגיטרה של Ritchie Blackmore בצורה מאופקת ומרגשת עם תווי הגיטרה הבלוזיים שלו, ולא עם ריפים חזקים וסולואים לוהטים. האלבום נחתם עם " Hungry Daze ", בנימה נוסטלגית, שמשקפת את ימיה הראשונים של הלהקה, עם מגע של הומור. המילים של גילאן לוקחות את המאזינים לטיול של זיכרונות, בעוד שהמוזיקה העוצמתית והמלוטשת חוגגת את שורשיה של הלהקה עם סולו גיטרה-קלידים מלודי ומדהים. לסיכום, חברי הליינאפ האגדי MKII הצליחו לשים את המחלוקות בצד ולאחר למעלה מעשור התאספו ובאו מהפרויקטים המוזיקליים המצליחים והמגוונים שלהם, כדי להוכיח למעריצים ולמבקרים כאחד שלא מדובר רק באיחוד נוסטלגי, אלא בהרכב רענן ובועט שעדיין יכול להפתיע ולחדש. זו היה קאמבק רועם, מפתיע ומהדהד שחיזק את מעמדה של "Deep Purple" כאגדת רוק. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על גיטריסט הבלוז Peter Green שהלך לעולמו בגיל 73. (Photo: W.W.Thaler - H. Weber, Hildesheim) גרין (גרינבאום) - יהודי אנגלי נולד בלונדון בשם פיטר אלן גרינבאום ב- 29 לאוקטובר 1946. כבר מגיל מאוד צעיר אחיו מיכאל החל ללמד אותו לנגן בגיטרה ובגיל 11 פיטר כבר החל ללמד את עצמו. בגיל 15 ניגן באופן מקצועי, כשבמקביל עבד בחברת שליחויות. הוא ניגן לראשונה ב גיטרת בס בלהקה שנקראה "Bobby Dennis and the Dominoes" שניגנה להיטי פופ ורוקנרול, בין היתר של להקת "the Shadows" אותה העריץ. מאוחר יותר הוא יציין שהגיטריסט Hank Marvin הוא גיבור הגיטרה שלו. בשנת 1965 ניגן גיטרה מובילה בלהקת "Peter B's Looners" של Peter Bardens, כן, כן, ההוא שבהמשך יצטרף ללהקת "Camel", שם גם הכיר את המתופף Mick Fleetwood. באוקטובר 1965 הוא שימש כמחליפו של אריק קלפטון למשך ארבע הופעות בלהקת "John Mayall's Bluesbreakers". כשנה לאחר מכן הוא הפך למחליף הקבוע שלו ובין היתר יקליט עם ההרכב את האלבום A Hard Road משנת 1967. בהמשך גרין יעלה לגדולה במסגרת להקתו "Fleetwood Mac", אותה הקים יחד עם John McVie הבסיסט של הבלוז ברייקרס ועם המתופף Mick Fleetwood. יחד עם הלהקה ישחרר גרין שלושה אלבומים. גרין חתום על כמה מהיצירות הגדולות של הלהקה וביניהן "Albatross", "Black Magic Woman", "Oh Well", "The Green Manalishi (With the Two Prong Crown" ו- "Man of the World". ההצלחה הגדולה של גרין הביאה עימה בעיות נפשיות לאחר שהתמכר ל- LSD, אשר גרם לו לסכיזופרניה. גרין עזב בסופו של דבר את פליטווד מק בראשית שנות השבעים כשהלהקה ממשיכה להתקיים בניצוחם של ג'ון מקווי ומיק פליטווד. בשלב מסוים הגיע גרין לישראל ואף התנדב בקיבוץ, אך הוא לא הצליח להתגבר על בעיותיו הנפשיות וכשחזר לאנגליה התדרדר, נעצר והפך להומלס. בסוף שנות השבעים הצליח להתאושש בסיוע בני משפחתו וחזר להופיע ולהקליט. ב-25 בדצמבר 1980, במהלך ביקורו של גרין בארץ, הוא הצטרף לסשן הקלטות מאולתר באולפני "אשל" בתל אביב, יחד עם מוזיקאים ישראלים, ביניהם המתופף יוסי בוזין, הגיטריסט שמעון הולי, הקלידן פימה שוסטר (סטלה מאריס), הגיטריסט והזמר אמיר בן דוד (אבטיפוס). נכחו באולפן גם עופר אקרלינג, יואב קוטנר וטכנאי הסאונד יורם לב. ב יוני 1996 נבחר למקום השלישי ברשימת "הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים" במגזין "Mojo". בשנת 1998, נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול כמייסד להקת פליטווד מק. בשנת 1997 הוא הקים את ההרכב "Peter Green Splinter Group" בה ניגן בין היתר המתופף Cozy Powell . גרין ישחרר עם ההרכב מספר אלבומים עד שנת 2003. גרין, הממוקם במקום ה- 58 ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, ייזכר כגאון מוזיקלי שהשפיע רבות על נגנים והרכבים בתחום הבלוז אבל בהחלט לא רק. ולראיה אפילו אומנים מתחום ההארד רוק (אירוסמית') והמטאל (Judas Priest) ביצעו את שיריו. גרין שחרר 6 אלבומים במסגרת קריירת הסולו שלו ויש לו מספר לא מבוטל של שיתופי פעולה והופעות אורח עם אומנים כמו: John Mayall, Eddie Boyd, B. B. King, Peter Gabriel ועוד. בשנת 2016 Kirk Hammett ממטאליקה רכש את גיטרת ה- 1959 Les Paul של גרין במחיר פנטסטי של 2 מיליון דולר. זו היתה אותה גיטרה ש- Gary Moore רכש מגרין בשנות השישים. ב- 25 ביולי 2020, נפטר גרין בנסיבות טבעיות בגיל 73. ממשפחתו נמסר כי הוא נפטר בשלווה בשנתו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היום בשנת 1981 שחררה "Rush" את אלבום ההופעה הכפול השני שלה - "Exit... Stage Left". אז כמו שציינו בסיקור על אלבום ההופעה הראשון של הלהקה All the World's a Stage משנת 1976, הלהקה עשתה לה מנהג לשחרר אלבום הופעה על כל ארבעה אלבומי אולפן. המסורת הזאת נמשכת גם כאן עם אלבום שמסכם את ארבעת אלבומי האולפן של הלהקה החל מ- " A Farewell to Kings " משנת 1977 ועד ל- " Moving Pictures " משנת 1981, כאשר כל השירים באלבום ההופעה הכפול הזה, למעט שניים " Beneath, Between & Behind" ו-" A Passage to Bangkok " , נלקחו מארבעת האלבומים הנ"ל. האלבום הזה מייצג במובן מסוים את ההיפך הגמור מאלבום ההופעה הראשון " All the World's a Stage ". עוד על אותו אלבום קראו כאן : אם אלבום ההופעה הראשון הביא לנו את "Rush" כפי שהיא נשמעת על הבמה ללא פילטרים וסינונים, בוסרית, ספונטנית, נועזת ומחוספסת, הרי שהאלבום הזה הרבה יותר מחושב, נקי ומסונן, לפעמים אפילו יתר על המידה. עבודת האולפן והעריכה המוקדמת מאפשרת לנו אומנם להאזין לכל הכלים והצלילים באיכות טובה יותר, תוך סינון רעשי קהל ורקע, אך היא פוגמת קצת בתחושה שמדובר כאן בהופעה. בולטת במיוחד העובדה שכמעט כל רצועה באלבום הזה מופרדת מרעותה ברווח של שקט, ממש כמו אלבום אולפן. באופן זה כמעט כל שיר מסתיים בפייד אאוט של תרועות הקהל בעוד שהשיר שלאחריו מתחיל בפייד אין. העובדה הזאת מפריעה לזרימה הטבעית של האלבום ופוגמת בתחושה שמדובר כאן בהופעה. אבל שלא תטעו, למרות הביקורת הקטנה שלנו בעניין העריכה, אלבום ההופעה הזה הוא אחד הגדולים של הלהקה. הוא תופס את "Rush" בשיאה לאחר שרשרת אלבומי מופת ששחררה בין השנים 1976-1981. בחירת השירים מעולה, הביצועים מדהימים ולעיתים אף עולים על המקור. הנגינה מהודקת ומסונכרנת להפליא והסאונד עשיר, מגוון וכל-כך מלא, עד כי זה פשוט בלתי נתפס שכל הכלים הנשמעים כאן מנוגנים אך ורק על-ידי שלושה אנשים, ללא אפקטים וללא התערבות של יד נעלמה כלשהי. שירי האלבום הוקלטו בשני סשנים שונים במהלך השנים 1980-1981. הצד השני של תקליט הויניל הוקלט באולם "אפולו" שבגלסגו, סקוטלנד בהופעות שערכה הלהקה בימים 10-11 ליוני 1980. יתר שירי האלבום הוקלטו באולם ה- "פורום" שבמונטריאול קנדה ב- 27 למרץ 1981. יש באלבום ההופעה הזה כמה ביצועים בלתי נשכחים שיש בהם ערך מוסף על גירסאות המקור או שהם אפילו מתעלים עליו. שיר הפתיחה האולטימטיבי " The Spirit of Radio " שממחיש כאן את העוצמה והדיוק שיש ללהקה הזאת . הביצוע לשיר " Red Barchetta " שמצליח להעביר כאן את התחושה והאדרנלין הזורם בעורקים במהלך הנסיעה המהירה על הברצ'טה האדומה. הקטע האינסטרומנטאלי " YYZ " אשר נמתח מ- 4:24 דקות בגירסת האלבום ל- 7:45 בגירסת ההופעה בכדי לאפשר לפרופסור לענג אותנו בסולו התופים המדהים שלו שגם ארבעים שנה אחרי גורם לנו להחסיר פעימת לב על כל פעימת תוף. הפלירטוטים של Neil Peart עם כלי ההקשה בשיר " A Passage to Bangkok " , במיוחד עם פעמון הפרה. ה ביצוע המרטיט לשיר " Closer to the Heart " שמקבל כאן עוצמות אחרות שמגיעות מהקהל שמצטרף בשירה. הגירסה לשיר " Jacob's Ladder " שמקבל כאן תוספת של אינטרו מיוחד ומקסים הלקוח מתוך Ebb Tide של Robert Maxwell משנת 1953. הקטע הקצר והקלאסי " Broon's Bane " שמהווה קדימון לשיר האלמותי " The Trees ", ושאותו תוכלו למצוא אך ורק במופע הזה. כמה קצר ככה מרגש ויפה. Alex Lifeson כתב אותו כמחווה למפיק הנודע של הלהקה Terry Brown שכינויו על-ידי החברים היה Broon. הביצוע ליצירה " Xanadu " אשר ללא ספק מתעלה על המקור ונותן לנו הצצה נדירה לגיוון האדיר של כלי הנגינה עליהם מסוגל הטריו לנגן. Geddy Lee מנגן כאן על בס, קלידים, גיטרה, בס פדאל, לייפסון על בס פדאל, גיטרה חשמלית, גיטרה 12 מיתרים ו- Neil Peart האגדי מנגן פה כמעט על כל דבר שניתן להכות עליו במקלות תופים או בפטיש. להאזין ולא להאמין שאת כל הצלילים הללו מפיקים שלושה אנשים בלבד. וכמובן הביצוע האלמותי לקטע האינסטרומנטאלי " La Villa Strangiato " שמוכיח קבל עם ובמה את יכולות הנגינה הוירטואוזיות של כל אחד ואחד מחברי הלהקה וכולל גם סולו בס קצר ותוספת של כמה משפטים משעשעים של Geddy Lee לקראת הסוף, אשר לא הופיעו בגירסת האלבום. כאן המקום לציין ששנה לאחר הוצאת האלבום שחררה הלהקה גירסת וידאו VHS אשר צולמה בהופעת הלהקה ב- 27 למרץ בפורום שבמונטריאול. כזכור, מרבית שירי האלבום הוקלטו במהלך ההופעה הזאת, אך גירסת ה- VHS כוללת סדר שונה של השירים ותוספות, כמו " Limelight" , " By-Tor and the Snow Dog " והמיני מחרוזת בסוף המופע הכוללת את השירים " In the End" , " In the Mood " ו- " 2112: Grand Finale ". עטיפת האלבום מעניקה לנו מבט אל הבמה שמצולם מזווית היציאה השמאלית שלה, ממש כמו שם האלבום. העטיפה מהווה גם סוג של רטרוספקטיבה של אלבומי הלהקה והיא כוללת פרט אחד מכל שמונת האלבומים הראשונים שלה. לדוגמא: הלוגו של האלבום הראשון " Rush ", הינשוף של " Fly By Night " , הליצן של " A Farewell to Kings ", ה איש הערום מהאלבום " Hemispheres ", הדוגמנית מהאלבום " Permanent Waves " , הפועלים מהאלבום " Moving Pictures " מחזיקים בציור של האלבום " Caress Of Steel " הלוגו של " 2112 " ועוד... ועכשיו בנימה קצת אישית, האלבום הזה הינו מאוד מיוחד עבורנו. זה אלבום ההופעה שהכי נחרש אצלנו מכל אלבומי ההופעה של הלהקה. אין ספור שעות של האזנה, ואף יותר מכך שעות של צפייה במהדורת ה- VHS של ההופעה ששוחררה שנה לאחר מכן בשנת 1982. האלבום הזה ליווה אותנו ארבעה עשורים ובכל האזנה או צפייה בהופעה הזאת עולים בנו הרבה מאוד זיכרונות ותחושות טובות. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music והפעם אתם חייבים לצפות גם בהופעת ה- VHS, זו פשוט הופעה מדהימה שתיתן לכם הזדמנות לצפות מקרוב ביכולות המדהימות של חברי הלהקה כאן: "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 29 לאוקטובר 2021 הוציאה "The War On Drugs" לאור את "I Don’t Live Here Anymore". ארבע שנים אחרי "A Deeper Understanding" המדהים, Adam Granduciel ושות' מביאים לנו את "I Don’t Live Here Anymore", אלבום האולפן החמישי של "The War On Drugs", האלבום המושלם לבוקר של סתיו... בניגוד גמור לכותרת Adam Granduciel שהוא למעשה "The War On Drugs", בהחלט "מתגורר כאן" והוא לא הולך לשום מקום, להיפך! הוא אוחז, בשם הדור הצעיר, את הלפיד הבוער של הרוק הקלאסי ודואג שהוא לא יכבה. אדם גרנדוסיל שעושה כעט הכל בלהקה (זמר, כותב ומולטי-אינסטרומנטאליסט) ממשיך לייצר אלבומי "בוטיק", כאלה שכבר כמעט ולא מייצרים היום. שילוב מדהים של רוק קלאסי, עם תערובת של פולק, רוק, אינדי, אמריקאנה ופסיכדליה. האזנה לאלבום החדש של "The War On Drugs" תכניס אתכם למכונית הדולוריאן של ד"ר בראון ומרטי מקפליי ותשחק לכם עם ציר הזמן. מחד, המקצב די אחיד וחד-גוני, הוא נשמע כמו שיר אחד ארוך וירגיש לכם כאילו הזמן עצר מלכת ואתם נמצאים בלולאה אינסופית. מנגד, הוא פשוט קסום ומהפנט ולא ניתן להפסיק להאזין לו. הוא יקפיץ אתכם קדימה ואחורה על ציר הזמן לשנות ה- 70, 80 של המאה הקודמת ואפילו למילניום הנוכחי וחוזר חלילה. הוא יחליף לכם את התמונות בראש ואתם תרגישו שאתם עוברים בין ערים ויבשות. הוא ישנה לכם את הסאונד כשקולו הדהוי והמחוספס של Granduciel ישמע לרגע כמו Jacob Dylan וממש כמו זיקית יתחלף בין Peter Gabriel , Mark Knopfler , Rod Stewart , ו- Tom Petty . הוא יחליף לכם את התקליט כל פעם לאומן אחר. קצת Bruce Springsteen עם " I Don't Wanna Wait " ו- " Wasted ", קצת "Fleetwood Mac" עם " Harmonia Dream ", קצת Peter Gabriel עם " Victim " ותסמכו עלינו שתשמעו שם גם את "U2", "R.E.M.", "Brian Adams", "The Waterboys", "Dire Straits" ועוד. האלבום הזה היה יוצא קודם לכן לולא שני אירועים שהשפיעו באופן מהותי על יצירתו. הלהקה בדיוק סיימה את סיבוב ההופעות העולמי לקידום האלבום "A Deeper Understanding" משנת 2017, שגם קטף את פרס הגראמי כאלבום הרוק הטוב ביותר, ובדיוק אז מגיפת הקורונה הגיעה. הסגרים והבידודים דחפו את Granduciel להמשיך וליצור. הוא גם בדיוק הפך לאב בתקופה זו והשילוב של שני האירועים הללו רק העצים את העובדה שהחומרים ב- "I Don't Live Here Anymore" אפילו יותר "רוחניים" מאי פעם, מלאים בהרהורים על שינויים, רגש וגורל. אין ספק "I Don’t Live Here Anymore" ממשיך את הקו של קודמיו, הן במוזיקה והן מבחינת הסאונד. נכון, הוא אולי נוטה קצת יותר לכיוון מסחרי, ההפקה יותר מלאה ועשירה ואדם מנגן כאן על מגוון רחב יותר של כלים (גיטרה, בס, כלי הקשה, פסנתר, המונד, מלוטרון, מפוחית וורטילייזר, סינתסייזר, מכונת תופים ועוד), אבל "The War On Drugs" לא ממש מנסים לחדש או להשתנות. זה בדיוק מה שמאפיין את המוזיקה של Adam Granduciel וחבריו. הם פשוט עשו קריירה בניסיון להישמע דומים לכל-כך הרבה אומנים גדולים, אבל בכל זאת איכשהו עדיין מצליחים להישמע כמו שום דבר אחר במוזיקה, וזה מדהים, וזה גדול, וזה יפה!!! להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 29 לאוקטובר 2005 חזינו באחת מהופעות המטאל הגדולות שנערכו בישראל. Ronnie James Dio האגדי עלה על במת ביתן 1 בגני התערוכה שבתל אביב, עם להקתו, ונתן הופעה אדירה ובלתי נשכחת. (Photo: Scanpix Norway) ההופעה היתה האחרונה בסיבוב ההופעות "Holy Diver Live", אשר מאוחר יותר גם יתועד באלבום הופעה וב- DVD. זה היה ביקורו הראשון של Ronnie James Dio בארץ הקודש. לפני המופע הוא ציין שלא היה לו מושג לגבי התרבות המוזיקלית בארץ והוא לא חשב שזה מקום שלהקות מטאל מגיעות אליו, אך אחרי ששוחח עם חברי להקת "Scorpions" שביקרו בישראל הוא מאוד התלהב. הלהקה שליוותה אותו כללה את המתופף Simon Wright , הגיטריסט Doug Aldrich, הבסיסט Rudy Sarzo, והקלידן Scott Warren. במהלך ההופעה נוגן כל האלבום האלמותי " Holy Diver " מתחילתו ועד סופו וכן מקבץ שירים מתקופתו של Ronnie James Dio בלהקות "Rainbow" ו- "Black Sabbath". דיו ציין במהלך ההופעה שמאוד חבל לו ששירים כל-כך גדולים לא זוכים להיות מנוגנים לייב. מאז ש- Ozzy Osbourne חזר ל-"Black Sabbath" הם לא ביצעו שירים מהתקופה של דיו ולהקת "Rainbow" כבר מזמן לא קיימת, כך שההרכב "Dio" הוא היחיד ששומר על הקיום של השירים המצויינים הללו בהופעה. במסגרת הביקור, ערך דיו סיור קצר בארץ אשר בין היתר כלל ביקר בכותל המערבי ובמקומות הקדושים לנצרות, בעיר העתיקה בירושלים. תאמינו או לא, אבל קיים תיעוד וידאו מלא של ההופעה ההיסטורית הזאת: חלק ראשון: חלק שני: הסטליסט שנוגן בהופעה: 1. Tarot Woman 2. The Sign of the Southern Cross 3. One Night in the City Holy Diver Live: 4. Stand Up and Shout 5. Holy Diver 6. Gypsy - Drum Solo 7. Caught in the Middle 8. Don't Talk to Strangers 9. Straight Through the Heart 10. Invisible 11. Rainbow in the Dark 12. Shame on the Night - Guitar Solo 13. Gates of Babylon 14. Heaven and Hell Encore : 15. Man on the Silver Mountain 16. Long Live Rock 'n' Roll 17. The Last in Line 18. We Rock 19. The Mob Rules מי שחשקה נפשו בהאזנה לאלבום ההופעה המלא שיצא לאור בעקבות סיבוב ההופעות: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 29 לאוקטובר 2021 הוציא Jerry Cantrell לאור את האלבום "Brighten". בעוד שרוב האלבומים ששוחררו באותה שנה היו פרי יצירתה של מגפת הקורונה, האלבום הזה נוצר עוד לפני פריצתה של המגפה, במרץ 2019. זה האלבום השלישי של Jerry Cantrell שיצא לאור כמעט 20 שנה לאחר אלבום הסולו השני והכפול שלו. ג'רי סיים את רוב כתיבתו של האלבום לקראת סוף סיבוב ההופעות "Rainier Fog" של Alice In Chain, שהסתיים בספטמבר 2019, מספר חודשים לפני פריצתה של המגפה. הוא הספיק להקליט את רוב החומרים לאלבום ואף הספיק לקיים מספר הופעות עם החומרים של האלבום ועם נגנים שיותר מאוחר יופיעו באלבום לפני הסגר. אך בעקבות הסגר ההפקה והמיקס של האלבום הפכו להיות ארוכים ומורכבים יותר. אך ג'רי לקח את האתגר שניצב לפניו והפך אותו להזדמנות. הוא צירף את הטכנאי ההקלטות Paul Figueroa ואת Tyler Bates מפיק פסקולי סרטים מפורסם שבין היתר הפיק פסקול לסרטים "300" ו- "John Wick" ואת הזמן שניכפה עליו הוא השקיע בלגייס חברים ואמנים שונים לנגן עמו באלבום. (Photo: frontview-magazine) את רוב הגיטרות מבצע כמובן קנטרל, את רוב תפקידי הבס מבצע Duff McKagan ואת רוב תפקידי התופים מבצע Gil Sharone שניגן בעבר עם "The Dillinger Escape Plan" ו- Marilyn Manson . אך בנוסף להרכב המעולה הזה בפני עצמו יש פה מספר לא קטן של כוכבים נוספים כמו: Greg Puciato ("The Dillinger Escape Plan", "Killer Be Killed"), Abe Loriel Jnr., Eric Clapton , Sting, Avril Lavigne ועוד אחרים. האלבום מורכב מ-8 שירים מקוריים שמשקפים את ה-DNA של קנטרל ונעים בין סגנון הקאנטרי אותו ספג בנעוריו, הבלוז שהשפיע עליו כל כך כשגדל, הריפים הכבדים שבאו לידי ביטוי באליס ואת כולם מובילה השירה הכל-כך מוכרת ומענגת שלו. קנטרל הוא ללא ספק מוסיקאי מוכשר שמסוגל להביא את כל מרכיבי המוסיקה לידי ביטוי, ממש כמו להקה של איש אחד. לדעתנו, גם כשמתארחים פה אמנים אחרים, החותמת המוסיקלית המורגשת היא עדיין של קנטרל, לא מורגש שאותו אמן לקח את הפוקוס לכיוון שלו. את האלבום חותם השיר “Goodbye” של Elton John הלקוח מתוך אלבומו "Madman Across the Water" שהינו אחד מהאלבומים האהובים ביור על ג'רי. כזכור, אלטון ג'ון התארח בנגינת פסנתר בשיר " Black Gives Way to Blue " של "Alice In Chains" אותו כתב קנטרל לזכרו של Layne Staley . מתוך כבוד לאלטון, קנטרל פנה אליו ושאל אותו אם זה בסדר לכלול את גירסת הכיסוי באלבום. אלטון האזין לביצוע ונתן לג'רי את החותמת אותה ג'רי היה צריך. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר