Jerry Cantrell - Brighten
ב-29 באוקטובר 2021 הוציא Jerry Cantrell את אלבום הסולו השלישי שלו, "Brighten".
תשע-עשרה שנים הפרידו בין "Degradation Trip" לבין האלבום הזה, ואפשר לשמוע בהן אדם שלמד לתת למוזיקה שלו יותר אוויר. הריפים עדיין נושאים את המשקל המוכר, ההרמוניות עדיין משאירות צל על המלודיה, אבל הפעם נכנסים פנימה גם אור שמש, קאנטרי ורוך. קנטרל מרשה לצדדים האלה לעמוד בקדמת הבמה, והמפגש ביניהם הוא הקסם של "Brighten".
אחרי סיבוב ההופעות של "Rainier Fog" בשנת 2019, התפנה ג'רי לחזור לעבודה תחת שמו. להקת "Alice In Chains" נותרה הבית המוזיקלי המרכזי שלו, אבל המסגרת העצמאית אפשרה לו לבחור נגנים וצבעים בהתאם לכל שיר. הופעות הסולו שקיים בלוס אנג'לס בדצמבר 2019 סייעו לגבש חלק מהשותפויות שנשמע בהמשך באלבום.
ההקלטות החלו במרץ 2020, ימים ספורים לפני שהסגרים שיבשו את העבודה. לצד המפיק והמלחין Tyler Bates פעל טכנאי ההקלטות הוותיק Paul Figueroa, המוכר גם בשם Paul Fig, ואת המיקס ביצע Joe Barresi. חלק ניכר מההקלטות הבסיסיות כבר הושלם כשהעולם נעצר, ובהמשך הוקלטו שירה וגיטרות גם בביתו של קנטרל. העיכוב האריך את התהליך, אך גם אפשר לצרף מוזיקאים שלא היו זמינים בתוכנית המקורית.
את התופים חולקים Gil Sharone ו-Abe Laboriel Jr., המוכר מעבודתו עם Paul McCartney. הבסיסט Duff McKagan משתתף בחלק מהשירים, וגם ג'רי מנגן בבס. הזמר Greg Puciato מוסיף קולות רקע והרמוניות, Michael Rozon מביא פדאל סטיל, Vincent Jones ו-Jordan Lewis תורמים קלידים ופסנתר, ולצדם משתתפים גם Lola Bates ו-Matias Ambrogi-Torres. הפדאל סטיל והקלידים מעניקים לעיבודים מרחב וחום, בעוד ההרמוניות מחברות את כל הצבעים האלה לשפה המזוהה כל כך עם קנטרל.
(Photo: frontview-magazine)
השיר "Atone" פותח את האלבום בצעד כבד ומאובק. הגיטרה האקוסטית דוחפת קדימה, החשמליות מוסיפות מתח, ומעל הכול ניצב קולו של ג'רי בחיפוש אחר כפרה. קנטרל סיפר שהרעיון ליווה אותו יותר מעשרים שנה ושאווירתו הושפעה ממערבוני Sergio Leone ומפסקוליו של Ennio Morricone. אפשר ממש להרגיש את הנוף הזה, אבל הפזמון וההרמוניות מחזירים אותנו אל האדם שבתוכו, הנאבק עם עצמו.
בשיר הנושא "Brighten" האקורדים הגדולים והמלודיה הפתוחה מעניקים לאלבום תנופה אחרת. יש כאן כובד שאפשר לשיר איתו, והחיבור בין קולו של קנטרל להרמוניות של פוסיאטו נותן לפזמון עומק בלי להעמיס עליו. זה אחד הרגעים שבהם הניסיון המצטבר של ג'רי ככותב בולט במיוחד. הוא יודע כמה מתח להשאיר בתוך שיר נגיש ומיידי.
הצד הרך יותר מתגלה בשיר "Prism of Doubt", עם הגוון הכפרי והמלודיה שנכנסת בהדרגה מתחת לעור, ובשיר "Black Hearts and Evil Done", שבו הפתיחה האקוסטית מתרחבת למסע ממושך וטעון יותר. השם המאיים של האחרון פוגש כמיהה להרגיש ולהתקרב, והניגוד הזה מעניק לו אנושיות. השיר "Nobody Breaks You" נוגע באותו אזור חשוף. קנטרל הסביר שאחד הרעיונות שבבסיסו הוא האכזריות שאנחנו מפנים כלפי עצמנו, לעיתים יותר מכל אדם אחר.
מבחינתנו, אחד משיאי האלבום הוא "Siren Song". הפריטה העדינה בתחילתו משאירה מקום לקול, וכשהגיטרות הכבדות נכנסות הן מרחיבות את הגעגוע שכבר נמצא בשיר. הפסנתר והפדאל סטיל מעניקים לו עומק נוסף, והמעבר בין אינטימיות לעוצמה מתרחש בטבעיות. זה המקום שבו החיבור בין שורשי הקאנטרי של ג'רי לבין השפה הכבדה שלו נשמע שלם במיוחד.
את תשעת שירי האלבום חותם "Goodbye", שנכתב בידי Elton John ו-Bernie Taupin לאלבום "Madman Across the Water" משנת 1971. אחרי שמונה שירים מקוריים, ג'רי בוחר בפרידה קצרה ושברירית, הנשענת על קולו ועל העיבוד של Vincent Jones. הקשר האישי מוסיף לביצוע משמעות. אלטון כבר ניגן בפסנתר בשיר "Black Gives Way to Blue", שנכתב לזכר Layne Staley, והפעם קנטרל שלח אליו את גרסת הכיסוי וקיבל את ברכתו לשילובה באלבום.
למרות המבחר העשיר של נגנים וגוונים, "Brighten" שומר על תחושה אינטימית. חלק משירי אמצע האלבום נחרטים פחות משלושת הסינגלים, והקצב המתון דורש הקשבה סבלנית, אבל הצליל החם והכתיבה המלודית מתגמלים על החזרה אליו. ההמשך, "I Want Blood" משנת 2024, יפנה שוב לכיוון כבד ואפל יותר ויחדד עוד יותר את המקום המיוחד של האלבום הזה בקטלוג שלו.
בשבילנו, כוחו של "Brighten" נמצא ביכולת של קנטרל לשאת את העבר בתוך שירים שיש בהם מקום לנשום. הפגיעות, הגיטרות וההרמוניות נשארות מוכרות, ובכל זאת נוצר כאן מפגש אחר עם הכותב שמאחוריהן. ככל שמקשיבים לו יותר, מתברר עד כמה האור הזה הולם אותו.
להאזנה: Spotify, Apple Music
תגובות