ב- 17 לאפריל 1989 שחררה "Annihilator" את אלבום הבכורה שלה "Alice in Hell" ונכנסת בסערה גדולה למעגל להקות הגל השני של הת'ראש מטאל.
האלבום הזה הוא התגלמות של הגשמת חלום של איש אחד. ילד היפראקטיבי עם הפרעות קשב והתקפי זעם שמגלה את המוזיקה ואת הגיטרה בגיל 7 ומקים בשנת 1984 את "Annihilator", אשר לימים תתברר כלהקת הת'ראש מטאל הכי גדולה בקנדה, אותה הוא מנהיג ביד רמה עד היום.
שנת 1984 היא השנה בה הת'ראש מטאל החל לבסס את מעמדו כאחד מתתי הזאנר המובילים במטאל. 3 מתוך 4 הלהקות הגדולות בת'ראש כבר שחררו את אלבומי הבכורה שלהם ("מטאליקה" אפילו אלבום שני) ולאותו ילד היפראקטיבי העונה לשם Jeff Waters כבר היה ברור לאן הוא רוצה להוביל את להקתו. הוא מצרף אליו את הזמר John Bates, את המתופף Paul Malek ואת הבסיסט Dave Scott, והרביעייה נכנסת לאולפן ומקליטה את הדמו הראשון שלה "Welcome To Your Death".
אבל דווקא אז, עוד לפני שהלהקה מספיקה לקבל חוזה הקלטות, הבסיסט Dave Scott והזמר John Bates עוזבים את הלהקה. Jeff Waters לא מתייאש, הוא נוטל על עצמו את תפקידי הבס והשירה ויחד עם המתופף Paul Malek הוא מקליט דמו נוסף בשם "Phantasmagoria", אשר משוחרר בשנת 1986. הדמו הזה הפך למבוקש ביותר ומעורר התעניינות בקרב חברות התקליטים שבתקופה זו כבר זיהו היטב את הפוטנציאל הגלום בתת סוגה של הת'ראש מטאל.
בשנת 1987 נכנסים Paul Malek ו- Jeff Waters נכנסים לאולפן ומקליטים דמו שלישי בשם "Wicked Mystic"/"Word Salad". אבל הצרות לא מפסיקות ליפול על Jeff Waters, אשר בעיתוי הכי גרוע מבחינתו הופך פתאום ללהקה של איש אחד, לאחר עזיבתו של המתופף Paul Malek.
אבל שום דבר לא ימנע מווטרס להגשים את חלומו ליצר אלטרנטיבת ת'ראש מטאל קנדית, אשר כמו "Annihilator" - הטנק עליו נסע השחקן אדי מרפי בסרט "Best Defense", "תחסל" את כל מה שעומד בדרכה. הוא עובר לונקובר ומתחיל להקים את ההרכב החדש שילווה אותו, הכולל את המתופף Ray Hartmann והבסיסט Randy Rampage אשר עובר לעמדת הזמר. בשנים 1988-1989 מתחיל Jeff Waters להקליט לבדו את מה שיהפוך לאלבום הבכורה המדהים של הלהקה.
ווטרס הקליט את כל תפקידי הגיטרה והבס לאלבום וגם שר קולות רקע והפיק אותו. רק לאחר הקלטת תפקידי השירה של Randy Rampage גייס ווטרס את הבסיסט Wayne Darley ואת גיטריסט הקצב Anthony Brian Greenham, אשר קיבלו קרדיט באלבום למרות שלא היו שותפים להקלטתו.
השירים באלבום הזה מורכבים משלושת הדמואים שהקליטה הלהקה, אשר נכתבו כולם על-ידי Jeff Waters, חלקם בשיתוף עם הזמר הראשון של הלהקה John Bates, אשר ימשיך לקבל קרדיט על כתיבה גם באלבומים הבאים של הלהקה.
יצירה קצרה של גיטרה אקוסטית בשם "Crystal Ann" מובילה אותנו לשיר המעולה "Alison Hell" שכותרתו מתכתבת עם שמו של האלבום. מדובר במותחן רצח פסיכולוגי המבוסס, כביכול, על סיפור אמיתי של נערה צעירה ומופרעת. ילדה שגדלה במונטריאול שבקנדה וסבלה מסיוטים. היא היתה מתעוררת בלילות בצרחות והוריה לא יחסו לכך חשיבות ובמקום לעזור לה נעלו אותה בחדרה. זה הוביל אותה למוסד לחולי נפש. מבחינה מוזיקלית, אין ספק שהפתיחה האקוסטית והמורכבות היחסית של "Alison Hell" שואבת ומושפעת מ"מטאליקה" בעיקר אופן פתיחת האלבומים "Ride The Lightning" ו- "Master Of Puppets". רבות כבר נכתב ונאמר על השירה של Randy Rampage, אבל גם מתנגדיו יודו שבזמן האזנה לשיר הזה אפשר ממש לשמוע את מה שעובר על הדמות הראשית אליסון, בעיקר בזכות השירה המטורפת שלו שמוסיפה לאווירה.
המשך הצד הראשון של הויניל משופע בשירי ת'ראש מטאל מהירים ועצבניים. "W.T.Y.D. (Welcome to Your Death)", עם ריף פתיחה שמאוד הזכיר לנו את הסאונד והסגנון של "מגדת'" באלבום הבכורה "Killing Is My Business... and Business Is Good". שיר של פחות מ- 4 דקות שם אותו מצליח Jeff Waters להפוך למורכב, כאשר באזור דקה 2:00 אנחנו מקבלים שבירת קצב וקטע אינסטרומנאלי שקט יחסית. "Wicked Mystic" ממשיך עם הת'ראש המהיר עם עבודת גיטרה מדהימה של ווטרס, הן בריף המעולה והן בסולואים. "Burns Like a Buzzsaw Blade" מסיים את הצד הראשון בסערה עם תיפוף ספיד מטאל עוצמתי של Ray Hartmann ועבודת בס מעולה של Jeff Waters.
הצד השני מציג צד יותר מורכב ויצירתי עם תצוגת תכלית של נגינה טכנית, בעיקר של ווטרס. "Word Salad" מאוד דינמי וכולל לא מעט שינויי מקצבים שמשמשים בסיס להבזקי הומור מרעננים בליריקה. "Schizos (Are Never Alone) Parts I & II" ממש מרגיש כמו יצירה "סכיזופרנית" שלא מפסיקה להפתיע. "Ligeia" בהשפעת אדגר אלן פו שמתחיל כקטע מיד-טמפו אבל אחרי הבס הFאנקי מתפוצץ במהירות האור לפני שחוזר למקצב הבסיסי. האלבום מסתיים עם תצוגת תכלית של מהירות ועוצמה עם "Human Insecticide".
האלבום "Alice In Hell" זכה לביקורות טובות והכניס את "Annihilator" ואת ווטרס (אם כי קצת באיחור) לתודעת סצינת הת'ראש מטאל העולמית. זו היתה ללא ספק יריית פתיחה שהציבה רף גבוה לקריירה המופלאה של הלהקה. האלבום מציגה את הסאונד והסגנון הראשוני של "Annihilator", לפני שייכנסו אליו אלמנטים נוספים והסאונד יתפתח וישתנה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט