top of page
  • FaceOff - עימות חזיתי

Metallica - Master Of Puppets

האם מדובר ביצירה הכי מושלמת בקטלוג של Metallica????


ב- 3 למרץ 1986 שוחרר האלבום השלישי של מטאליקה "Master Of Puppets" והוא באמת "מאסטר"!!!


לפני שנצלול לעומקו של האלבום המופלא הזה, בואו נתייחס קודם לאלבום הקודם "Ride The Lightning", כי אי אפשר להתעלם ממנו כשמדברים על "מאסטר". האלבום הזה הביא את מטאליקה לשלב הבא במטאל. הוא ביסס את מעמדה כאחת מלהקות המטאל המובילות בעולם עם סאונד כבד, קצבים מטורפים, ריפים חזקים, פתיחות קלאסיות וטכניקה מדויקת וחריפה. אנחנו לא לא סתם מזכירים את האלבום הזה כי "מאסטר" הוא האח הגדול של "רייד". יש המון קווי דימיון בין השניים ואף מבנה השירים וחלוקתם לאורך האלבום מאוד דומים.


בדומה ל"רייד" גם "מאסטר" נפתח עם שיר בעל קצב מהיר מאוד עם אינטרו אקוסטי - “Fight Fire with Fire” לעומת “Battery". ואז מגיע שיר ארוך, שהוא גם שיר הנושא של האלבום - "Ride the Lightning” מול “Master of Puppets”. השיר הרביעי הוא בלדה עוצמתית ומרסקת "Fade to Black” כנגד “(Welcome Home (Sanitarium" ויש עוד קווי דימיון, תסמכו עלינו...


כששני החברים המובילים במטאליקה, לארס וג'יימס התחילו לעבוד על הדמואים לאלבום במחצית שנת 1985, הם רצו לקחת את האלבום "רייד" לדור הבא. לייצר את האלבום "רייד", רק משודרג מכל היבט אפשרי. מבחינת הטכניקה של הגיטרות, מבחינת התופים, מבחינת הטקסטים ומבנה השירים, כאילו לקחת את "רייד" ולעשות אותו הרבה יותר טוב. השניים החלו לעבוד על דמואים לאלבום והקליטו את כל השירים מלבד "Orion" ו- "The Thing That Should Not Be".



כשבאמתחתם שישה שירים ועוד כמה רעיונות, החליטו החברים לעצור את הכל ולהתמקצע לפני שנכנסים לאולפן. לארס לקח שיעורים על מנת לשפר את הדיוק והתזמון שלו, ובנוסף לשפר את הגמישות ויכולת האילתור תוך כדי נגינה. קירק חבר למורו ורבו Joe Satriani על מנת לקבל השראה ולחדד את היכולות הטכניות שלו. קליף נכנס עמוק יותר למוסיקה הקלאסית, הוא לקח שיעורים בהיסטוריה ולמד לנגן מוסיקה קלאסית מה שגרם לו לעבד ולהתייחס למוסיקה בצורה שונה.


מהוקצעים יותר...חדים יותר...ומוכנים יותר...

פנו החברים ללא אחר מאשר יקירנו Geddy Lee - הבסיסט/זמר/קלידן האגדי של להקת RUSH, וביקשו ממנו לקחת את תפקיד ההפקה של האלבום, אך מאחר ולוח זמנים לא התאים ללהקה ולגדי, הם החליטו לרדת מאפשרות זו ופנו למפיק מהאלבום הקודם שלהם Flemming Rasmussen. (בהמשך יודו חברי מטאליקה בעטיפה הפנימית של האלבום לגדי ולחבריו מלהקת Rush). פלמינג נענה לבקשה וטס ללוס אנג'לס על מנת לחפש יחד עם לארס אולפן להקלטות האלבום. ואולם, לאחר חודשים של חיפושים וניסויים, בעיקר על הסאונד של התופים, לא מצאו השניים אולפן מתאים וחזרו גם הפעם לאולפן בו הקליטו את אלבומם הקודם Sweet Silence Studios שבקופנהגן, דנמרק, ארץ הולדתו של לארס. חברי הלהקה נרתעו מאוד רק מעצם רעיון החזרה לשקי השינה באולפן שבקופנהאגן שם ישנו בזמן ההקלטות של "רייד", אך לפחות הפעם הם הגיעו להקלטות, מבוססים יותר כלכלית ויכלו להרשות לעצמם ללון בבתי מלון.


לפני הקלטת השירים לאלבום הקליטה מטאליקה דמואים של מספר קאברים, ביניהם: "The Prince" של "Diamond Head", השיר "The Money Will Roll Right In" של "Fang" והשיר "Green Hell" של ה- "Misfits". זה היה בגדר "ניסוי כלים" לפני הדבר האמיתי, על-מנת לבדוק את הסאונד ואיכות ההקלטה באולפן. חלק מהקאברים יצאו בשלב מאוחר יותר בהקלטה מחודשת בהוצאות שונות, ביניהם האלבום "Garage Inc". הקאברים הוקלטו, נבחנו והכל נשמע מעולה מלבד הסנייר של לארס, שבמבט צופה פני עתיד נשמע כמו בהקלטות לאלבום "St. Anger" והמבין יבין (מעניין אם כבר כאן הוא קיבל את הרעיון המגוחך הזה). לארס חיפש את הצליל ואת הסנייר המיוחד “Black Beauty” של חברת התופים Ludwig, למרות שלארס מאז ומתמיד מנגן על "Tama". הואיל ו- "QPrime", חברת הניהול של "מטאליקה", היא גם חברת הניהול של "Def Leppard" ולמתופף שלהם Rick Allen יש בדיוק את אותו הסנייר, ביקש לארס שישלחו לו את הסנייר לקופנהאגן כי הוא לא היה בנמצא. ריק עבר באותה תקופה את התאונה הקשה והמפורסמת שהשאירה אותו עם יד אחת, לכן חברת הניהול נענתה לבקשתו של לארס ושלחה לו את הסנייר (אך לארס הספיק בסופו של דבר למצוא את הסנייר בקופנהאגן עד שזה הגיע).


אז עכשיו כשהכל מוכן וכולם מרוצים אפשר להתחיל להקליט...


הטפילד פיתח כבר באלבום הקודם אובססיה לביצוע ריפים בצורה חזקה ומדוייקת. הוא תמיד חושב שהם לא “Tight Enough” ולכן הקלטות החלק של ג'יימס לקחו שעות רבות של חזרות והעלאות של שכבות על שכבות על-מנת לרצות את השאיפות הפרפקציוניסטיות שלו. ג'יימס סיפר שהיה לו מקרה מכונן בהקלטות של השיר "Hit the Lights" לאלבום האוסף "Metal Massacre" שיצא בשנת 1982, כשניגש אליו בחור אחד ושאל/העיר הערה...

"Oh, the rhythms aren’t very tight are they?’ Man"

מאותו רגע פיתח ג'יימס אובססיה לעניין לאורך כל חייו!! בזמן שג'יימס חורך את המיתרים ואת הידיים שלו במשך שעות ארוכות, קירק וקליף מצאו את עצמם מסתובבים ברחובות קופנהאגן, לעיתים במשך 24 שעות רצוף, חצי שיכורים, רק כדי להעביר את הזמן.


מטאליקה יצאה להפסקה קצרה מההקלטות להופעה ב- "Metal Hammer Festival" בגרמניה וחזרה מיד להשלים שלושה וחצי חודשים של הקלטות. הם סיימו להקליט את ששת השירים של הדמו ולאחר מכן את שני השירים הנוספים שכפי שתיארנו, אחד מהם היה הקטע "Orion" אותו ביסס קליף על "Come, Sweet Death" של באך.

קירק סיפר שהשיר מסמל את "שירת הברבור" של קליף, אשר כתב את כל החלק האמצעי של השיר וגרם ללהקה להתנסות בגוונים נוספים במוסיקה. לאחר מותו של קליף ג'יימס יקעקע על זרועו השמאלית את התווים של קטע הבס - מאמצע היצירה. הקטע הזה גם ינוגן בהלוויתו.


חברי הלהקה לא ראו אור יום במהלך כל תקופת הקלטת האלבום. האלבום הוקלט בדנמרק בשעות הלילה, כשחברי הלהקה התעוררו ליום שלמחרת, כבר שוב היה חשוך.


ב- 27 לדצמבר 1985 הסתיימו ההקלטות לאלבום ושלב הגימור יצא לדרך...


בעיני רבים, מעריצים ומבקרים כאחד, האלבום הזה נחשב לרגע שבו "מטאליקה" התעלתה על עצמה ושברה מוסכמות יצירתיות בעולם הת'ראש מטאל. הם העניקו באמצעותו השראה ולגיטימציה ללהקות רבות לפרוץ את גבולות המטאל המסורתי ולתת יותר מקום לגיוון ולביטוי יצרתי. אם תשאלו את לארס הוא בכלל שונא שמדביקים למטאליקה את ז'אנר הת'ראש בלבד, כי עם רצועות כמו "Orion" ו- ".Damage, Inc" הם מכסים ז'אנר מגוון ורחב יותר של מטאל.


האלבום הזה פשוט מושלם מתחילתו ועד סופו. שמונה רצועות שמזקקות לזהב מטאלי טהור.


האלבום נפתח עם האינטרו ה"אפי" והאקוסטי של "Battery" שהרכות והעדינות שלו מצליחה להרעיד אותנו כל פעם מחדש. קטע איטי, מלנכולי ומלודי שמוביל אותנו כמו שה תמים לטבח. הוא הולך, גודל ומתפתח עד שבדיוק בדקה 1:06 הוא הופך למפלצת הרסנית, ממש כמו שד"ר ברוס באנר האדם המסוגר והמתבודד הופך לענק הירוק. קצב התופים מהיר ומסחרר, הדאבל בס קשוח ועצבני, והריף הפאנקיסטי מונוטוני וחסר מלודיה. שני הסולואים בשיר הזה הם בדיוק ההגדרה של "רכבת הרים" הראשון איטי ומלודי לוקח אותנו במעלה המסלול עד לנקודת השיא, השני מהיר, מוטרף ועצבני, ממש כמו הנפילה שבאה אחרי השיא. השיר הזה נכתב על רחוב "Battery" בסן פרנסיסקו בו שכנו הרבה מהמועדונים בהם ניגנה "מטאליקה" בתחילת דרכה.



ואז מגיעה יצירת המופת, האוורסט של ההימלאיה, האולימפוס של המיתולוגיה היוונית. שיר הנושא “Master of Puppets”. רצועה דינמית בת שלושה חלקים אשר מזכירה במורכבותה ובשינויי המקצבים התכופים שלה יצירות רוק מתקדם. כל חלק ביצירה לוקח אותך למקום אחר, אשר ככל הנראה נועד לתאר מצב שונה בחייו של אדם מכור לסמים, אליו גם מתייחסות מילות השיר. החל מהפתיחה האינסטרומנטאלית הכבדה והארוכה, דרך הקטע המלודי והשקט והסולו המרטיט של הטפילד ועד לחלק המהיר והצחוק המוטרף בסופו. יש כאן עבודת גיטרות מדהימה של ג'יימס וקירק שגם חולקים כאן את הסולואים. אגב, Kirk Hammett מעיד שהליק הפותח של הסולו שלו הושפע מלא אחר מאשר Gary Moore. יש כאן טכניקה מושלמת של Down Picking, ברייקים, שבירות וחפירות מהירות שיהוו השראה לגיטריסטים רבים. מעניין לציין שקטע מהשיר סומפל על ידי Anthrax בשירם "I’m The Man".


כשהאזנו בפעם הראשונה לרצועה השלישית "The Thing That Should Not Be" חשבנו שכך היה נשמע כנראה ג'אם סשן של חברי "לד זפלין" ו"בלאק סאבאת'". השיר הזה מבוסס על סיפור בשם "Shadow Over Innsmouth" אותו כתב H. P. Lovecraft, ומתאר יצור מפלצתי שעולה מן הים. אמרנו בפתיח שיש דימיון רב בין "רייד" ל"מאסטר", אז "רייד" כולל את "The Call Of Ktulu" המבוסס גם הוא על סיפור של H. P. Lovecraft. הזכרנו גם את Geddy Lee ולהקת "Rush", אז קירק האמט ציין שאחד מהריפים בשיר הזה נלקח מהריף בשיר "Jacob's Ladder" הלקוח מהאלבום "Permanent Waves" של להקת "Rush".


סוגרת את הצד הראשון של הויניל הבלדה "Welcome Home (Sanitarium)" שמושפעת מהסרט "קן הקוקיה" עם ג'ק ניקולסון. השיר מסופר מפיו של המאושפז בבית משוגעים ומתאר את הפחד שלו לעזוב את המקום. מילות השיר היו שונות בתכלית בדמואים הראשונים וגם סולם השירה של ג'יימס היה גבוה יותר, אבל הוא הבין שלא יוכל להחזיק בצורה כזאת את השיר ולכן בחר סולם נמוך יותר לגרסה הסופית. בנוסף, הגרסה הראשונית של השיר כללה ליין בס באמצעו של השיר, אשר בהמשך יהפוך לקטע הבס עליו יבוסס "Orion".


הצד השני של הויניל נפתח עם "Disposable Heroes" יצירה המזכירה במורכבותה את שיר הנושא. מדובר בשיר מחאה המסופר מזווית הראיה של חייל אשר נשלח בעל כורחו לחזית ומבין שהוא למעשה "בובה על חוט" של שלטון השררה ששלח אותו למות, לצורך קידום האינטרסים שלו. השיר מתכתב היטב עם עטיפת האלבום.



הקטע "Leper Messiah" הושפע מהשיר זיגי סטארדסט של David Bowie בו מופיעים, צמד המילים. גם כאן מדובר בשיר מחאה אנטי-דתי, המתאר את שחיתות הכנסייה והמטיפים בטלוויזיה. מעניין לציין שדייב מאסטיין טען שהוא כתב את הריף הראשי בשיר, אך Kirk Hammett הפריך את האמור בראיון משנת 2006.


שיר מחאה נוסף באלבום הוא "Damage, Inc" שיוצא נגד התאגידים והקונצרנים הגדולים. השיר גם מהווה מעין מבט של הלהקה פנימה על האופן בו הפכה למעשה לתאגיד וכעת היא חלק מהמכונה הגדולה.


לאחר סיום ההקלטות יצאה "מטאליקה" לסיבוב הופעות כמופע פותח ל- Ozzy Osbourne שהביא את הלהקה לחשיפה לקהל קיצוני ואדוק שמעריץ את מוסיקת המטאל וגם מעריץ את אוזי. החימום הזה גם העניק ל"מטאליקה" חותמת מצד "נסיך האופל" על היותם להקה ראויה בעולם ההאדבנגינג.



האלבום שלא זכה לאף חשיפה שיווקית או השמעה בתחנות הרדיו, החל לגדול ולצמוח בהדרגה כשבחודש הראשון הוא מוכר 300 אלף עותקים, בשנה הראשונה 500 אלף עותקים, וכך הוא ממשיך כל שנה למכור מאות אלפי עותקים ולשמור על היקף מכירות גדול. רק לצורך ההדגשה, הוא שהה 72 שבועות במצעד הבילבורד.


את האלבום הזה עוטפת טרגדיה לא קלה שעד היום רודפת את הלהקה והיא מותו של קליף. ב-27 לספטמבר 1986, במהלך סיבוב ההופעות האירופאי של האלבום, הלהקה הייתה על האוטובוס בדרכה להופעה בקופנהאגן כשבאזור Kronoberg County, Sweden האוטובוס התהפך וקליף שישן בתא שלו (החליף עם קירק בגלל התערבות) נזרק ונמחץ ע"י האוטובוס.


מטאליקה אשר לא רצתה לעצור את המומנטום חיפשה בסיסט חדש ללהקה ואחרי מספר אודישנים וחודש לאחר הלוויתו של קליף, גייסה את Jason Newsted שהיה גם מעריץ גדול של הלהקה.


האלבום הזה מחזיק 8 קטעים חזקים, עוצמתיים, נוקבים ומדהימים של להקה שנתנה עבודה ושברה את גבולות היצירה, להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music





מדי שנה, ספריית הקונגרס האמריקאי, בוחרת 25 הקלטות "משמעותיות מבחינה תרבותית, והיסטורית". הספרן הראשי, בעצה אחת עם המועצה האמריקאית לשימור ההקלטות הלאומיות, בוחר הקלטות נבחרות מאז שנת 2000: משנה זו, נבחרו כבר 450 קטעי מוזיקה לרישום המכובד בספריית הקונגרס.


בשנת 2016 נבחר האלבום: Master Of Puppets של מטאליקה, להיכנס למקום של כבוד ויוקרה בספריית הקונגרס האמריקאי.


פסט פורוורד יוני 2020:


השיר: Master Of Puppets נבחר לשיר הטוב ביותר בכל הזמנים של להקת מטאליקה, על ידי מעריצי הלהקה. היה קרב עקוב מדם עם השיר: One, אך לבסוף, נבחר מנצח אלמותי זה.


שתי עובדות בונוס:


1. מטאליקה מבצעת את השיר Master Of Puppets, בשתי גירסאות בהופעות חיות של הלהקה:

הגירסא הראשונה הינה הגירסא המלאה אשר בה הלהקה מנגנת את השיר במלואו.


בגירסא השנייה, מגיע הרגע בשיר אשר בו הטפילד שווואאגגגג!!! MASTER! ורק קולו מהדהד שניות רבות ואז.....מעבר לשיר Nothing Else Matters, או מעבר לשיר Welcome Home (Sanitarium).


2. עובדת בונוס אודות משמעות השיר: Master Of Puppets


בשנת 2016, הטפילד סתם את הגולל, אודות הדיון הבלתי פוסק לגבי משמעות השיר, והאמת, לא כל כך חידש למעריצי הלהקה, אך הפעם זה הגיע מפיו של הסוס, במהלך ריאיון:


הטפילד:

"השיר עוסק ברובו בשימוש בסמים....כיצד השימוש בסמים גורם לך לאובדן שליטה, במקום שתשלוט על עצמך וברצונותיך, הסמים הם אלה אשר שולטים בך".


בתמונה:

מפרט של הטפילד, אשר תפסתי בפסטיבל "נובה רוק", אוסטריה 2006 - מטאליקה ניגנו את האלבום מתחילתו ועד סופו, לציון 20 שנים לאלבום.



אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page