ב- 20 לספטמבר, 2010 "Black Country Communion" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם הקרוי על שמם.
הסופרגרופ "Black Country Communion" נולדה משיתוף פעולה של ארבעה מוזיקאי רוק "במשקל כבד": Glenn Hughes (שירה, בס), Joe Bonamassa (גיטרה), Jason Bonham (תופים), ו- Derek Sherinian (קלידים). הלהקה הוקמה לאחר שג'אם סשן בין יוז ובונמסה עורר את הרעיון ליצור סופרגרופ. חברם והמפיק המשותף, Kevin Shirley (הידוע בעבודתו עם "לד זפלין", "איירון מיידן" ו"אירוסמית'"), סייע להרים את הפרויקט, וגייס את בונהאם ושריניאן כדי להשלים את ההרכב. שמה של הלהקה, "Black Country Communion", נותן כבוד לשורשים האנגלים של יוז ובונהם באיזור "ארץ השחורה", הידוע בייצור התעשייתי הכבד שלו. השם גם המשקף את הסאונד המחוספס והגולמי שהלהקה ביקשה לספק.
התוצאה היא אלבום שמשלב את המיטב של ההארד רוק הקלאסי עם השפעות בלוז-רוק מודרניות. החל מהרצועה הפותחת, "Black Country", הלהקה נותנת את הטון עם ריף כבד ו מהיר שזועק רוק של שנות ה-70. השירה של Hughes תופסת מיד את מרכז הבמה, וממזגת מלודיות מלאות נשמה עם הארד רוק עצבני. מבחינה לירית, השיר מתכתב עם השורשים של חברי הלהקה, במיוחד יוז ובונהם, ומעורר תחושת גאווה במורשת המשותפת שלהם.
השיר "One Last Soul" הוא אחד מהרצועות הבולטות והעוצמתיות של האלבום. הןוא מונע על ידי פזמון קליט ו"הימנוני", ועבודת הגיטרה המדהימה של Bonamassa. זוהי רצועה ידידותית יותר לרדיו שמציגה את המהות של הרוקנרול, תוך שהיא מאפשרת למנעד הווקאלי הרב-תכליתי של יוז לזרוח. השיר הפך במהירות לחביב המעריצים, עם הלחן הקליט והמדבק שלו והרוק האנרגטי המשולב בבלוז.
האפוס הבוער והאיטי "Song of Yesterday" נוטה יותר לבלוז, וכולל את עבודת הגיטרה הטובה ביותר של בונמסה באלבום. השיר שנפרס על-פני למעלה משמונה דקות, הוא מסע דרך סולואים בלוזיים, שירה מהפנטת ונגינה מהודקת של כל החברים. ההגשה הווקאלית הרגשית של בונמסה (שלפרקים מקבל סיוע של יוז בקול שני) והקלידים האטמוספריים של שריניאן יוצרים תחושת עומק ומלנכוליה, אשר עומדת בניגוד לרצועות הכבדות והאגרסיביות יותר באלבום. המפיק Kevin Shirley קיבל קרדיט משותף עם בונמסה ויוז על כתיבת המילים והלחן.
ב- "The Great Divide" vkvev נוקט, בגישה מדודה יותר, אטמוספרית. השיר מתפתח בקצב איטי ומכוון, כולל נגינת גיטרה "בונת מתח" של ג'ו בונמסה. התיפוף של ג'ייסון בונהאם יציב ועוצמתי, והוא נותן לשיר תחושה של כבדות. השירה של גלן יוז מלאת נשמה ורגשית, והיא משלימה בצורה מושלמת את המילים של השיר על פילוג ומאבק אישי. יוז הסביר שחזרתו לקדמת הבמה משתקפת בשיר. הוא תיאר אותו כשיר הכי רוחני באלבום.
השיר "Sista Jane" מתעל יותר מהרוק הקלאסי, עם ריף שניתן היה לקטוף בקלות מהאלבומים של "AC/DC". יוז ובונמסה מחליפים כאן תפקידי שירה, ומוסיפים תחושה דינמית של דו-שי לרצועה. נקידת הקלידים של שריניאן מספקת מגע רוק וינטג'י, ונותת לשיר מרקם מלא ועשיר יותר.
העיבוד המחודש של "Medusa", במקור של להקת האם של יוז - "Trapeze", הוא עוד רגע בולט באלבום. יוז חוזר אל עברו בפרספקטיבה רעננה, אבל מחדיר לשיר צליל כבד ומודרני יותר. העיבוד החדש לוכד את הרגש הגולמי של המקור, תוך שהוא מאפשר לסאונד החדש של הלהקה המשלב רוק קלאסי ומודרני, לבלוט החוצה.
האלבום נחתם עם "Too Late for the Sun" הארוך שחוצה את 11 הדקות. זו רצועה שמאפשרת לכל חבר בלהקה להציג את כישוריו. בונמסה מספק כאן כמה עבודת גיטרה נפלאה, בעודו חודר פנימה והחוצה דרך השירה של יוז והתיפוף העוצמתי של בונהאם. זה שיר אפי ועתיר ג'אמים שמרגיש לנו כמו חגיגה שנועדה להחצין את הכימיה של הלהקה, עם קטע שממחיש את הספונטניות והאנרגיה שמגדירים את הסאונד של "Black Country Communion".
אלבום הבכורה של "Black Country Communion" מחזיר את הרוק הקלאסי אל מרכז הבמה. הוא ממזג הארד רוק ובלוז ונשען על מוזיקאי ברמה גבוהה ביותר, וכתיבת שירים דינמית. כל רצועה באלבום מציעה משהו ייחודי, החל מ- "One Last Soul" ההמנונית ועד "Too Late for the Sun" האפי, לא ניתן להכחיש את הכימיה המדהימה בין חברי הלהקה. ההפקה של קווין שירלי מצליחה ללכוד את האנרגיה הגולמית של הלהקה ומעניקה תחושה בה כאילו המאזין נמצא עם חברי הלהקה באותו בחדר. לחובבי רוק קלאסי עם קצה מודרני, האלבום הזה הוא אלבום חובה לחובבי רוק קלאסי והוא מסמן את ההתחלה של הסופרגרופ המדהים הזה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments