ב- 27 ליולי 1975 שחררה "Black Sabbath" את אלבומה השישי "Sabotage".
שמו של האלבום (חבלה) לא נבחר במקרה, הוא סימל את התקופה הקשה בה היו נתונים חברי הלהקה אותו זמן. Tony Iommi הסביר זאת בספרו "Iron Man: My Journey Through Heaven and Hell with Black Sabbath", באופן הבא: "זה הרגיש כאילו פוגעים ומחבלים בנו לאורך כל הדרך, קיבלנו מכות ואגרופים מכל הכיוונים". ואכן זה היה פחות או יותר המצב. האלבום הוקלט בשיאו של מאבק משפטי של הלהקה עם מנהלם לשעבר Patrick Meehan. אין ספק שהלחץ בו היתה הלהקה נתונה במהלך ניהול המשפט השפיע על הליך ההקלטה, על התוכן, על הכבדות שלו ומן הסתם גם על שמו של האלבום. איומי ייחס את הבעיות המשפטיות לצליל הכבד והכועס של האלבום. גם השיר "The Writ" אשר חותם את האלבום ושאותו כתב Ozzy Osbourne, מתייחס ליחסים עם מנהל הלהקה, ובין היתר כולל את המילים הבאות: All of the promises that never came true, You're gonna get what is coming to you" "Are you Satan, are you man? You've changed in life since it began המתופף Bill Ward ציין בראיון עימו משנת 1976 שזה כנראה האלבום היחיד שהוקלט עם עורכי דין באולפן. הבסיסט Geezer Butler אמר שלאחר שחרורו של האלבום "Sabbath Bloody Sabbath" הלהקה גילתה שמנהלה וחברת התקליטים שלה פשוט גונבים אותם. לכן, רוב הזמן, כשהלהקה לא הייתה על הבמה או באולפן, הם היו במשרדי עורכי דין וניסו להשתחרר מכל החוזים עליהם הם היו חתומים. הוא המשיך וציין שהלהקה ניסתה להקליט וממש באולפן החתימו אותם על כל מיני מסמכים ותצהירים לשם ניהול התביעה. מכל מקום, כתוצאה מהמאבק המשפטי עם מנהל הלהקה, עברו ארבעת חברי "Black Sabbath" לנהל את עצמם. הסגנון המוזיקלי של האלבום שונה מהצליל השורשי של הלהקה באלבומיה הראשונים, והוא נע בין ההבי מטאל הכבד והמוכר של הלהקה לקטעים אקספרימנטלים, פסיכדליים, אפילו פרוגרסיביים ועד לשירים יותר רכים ושקטים. כלי הנגינה בהם עשתה הלהקה שימוש במהלך ההקלטות כלל פסנתר, סינתסייזרים, אורגן האמונד ואפילו נבל, ודי בכך ללמד על כברת הדרך שעשתה הלהקה מאלבומיה הראשונים ומהצליל השורשי שלה. מה שממחיש באופן הטוב ביותר את ההתנסות של הלהקה בסגנונות חדשים באלבום הזה, הינו הקטע "Supertzar" - קטע אינסטרומנטלי מיוחד ויפה בו משתתפת המקהלה הפילהרמונית של לונדון. עם כל זאת, יש באלבום הזה עדיין את בלאק סאבאת' הישנה והמוכרת ואת ההבי מטאל שכל-כך מhיחד אותם, בשירים כמו: "Hole in the Sky" ו- "Symptom of the Universe" – שהינו לעניות דעתנו אחד מהשירים הגדולים במטאל, כן, כן, אההה והוא במקרה גם אחד האהובים של הלהקה, אשר גם נחשב כאחד מהמשפיעים על התפתחות ז'אנר הת'ראש מטאל.
שירים נוספים הראויים לציון הם "(Am I Going Insane (Radio" ו- "Megalomania" שהינו השיר הארוך באלבום ואחד המורכבים והמפתיעים שבו. עם צאת קיבל האלבום ביקורות חיוביות. ראויה לציון במיוחד הביקורת של מגזין הרולינג סטון במגזין ששוחר ב- 25 לספטמבר 1975 ובה נכתב כי: "לא רק שזה האלבום הטוב ביותר של "בלאק סאבאת'" מאז Paranoid אלא שהוא אולי האלבום הכי טוב של הלהקה".
אוזי אגב חשב שהאלבום יכול היה להיות מושלם לולא "Supertzar" ו- "(Am I Going Insane (Radio", שהם הקטעים הפחות אהובים עליו מהאלבום.
אגב, אם שאלתם את עצמכם מדוע בשיר "(Am I Going Insane (Radio" מופיעה בסוגריים המילה "Radio", אז לא מדובר בגירסת השיר שיועדה לרדיו כפי שגם אנחנו סברנו, אלא בסלנג שכוונתו "mental", כך לפי דברי Bill Ward.
גם אם אתם סבורים שהביקורת מוגזמת במקצת, זה עדיין האלבום הטוב האחרון ששחררה הלהקה בתקופה הקלאסית שלה. מה שיקרה אחר כך, הוא דעיכה איטית עד לעזיבתו של Ozzy Osbourne ותחייתה המחודשת של הלהקה עם הזמר Ronnie James Dio. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments