Blood Sweat & Tears - Child Is Father to the Man

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 21.02.1968

לאל קופר היה חלום מהפכני (לשעתו) לשלב בין רוקנרול לכלי נשיפה, החלום הזה נרקם במוחו לאחר שכנער הלך להופעה של חצוצרן הג'אז מיינרד פרגוסון החוייה הזאת העניקה לו השראה להקים להקה שתשלב בין סול ג'אז רית'ם אנד בלוז ורוקנרול עם דגש על כלי הנשיפה.

קופר שעשה ג'אם סשן מלא אנרגיות, תשוקה, וזיעה עם בי.בי קינג, וג'ימי הנדריקס, לא שם לב שהוא נחתך בידו ששתתה דם, אז הוא קרא ללהקה שהוא הקים בשם דם, יזע ודמעות "Blood Sweat & Tears" שאלבום הבכורה שלה "Child Is Father to the Man" יצא ב- 21.02.1968.

הוא נולד בשם אלן פיטר קופרשמיט בפברואר 1944 בברוקלין, ניו יורק, בילדותו נחשף קופר בבית הוריו למוזיקה של זמרת הגוספל בסי סמית, הוא התגלה ככישרון טבעי, ולמד לנגן בעצמו, קודם על פסנתר, ובהמשך גם על גיטרה.

עד אמצע שנות ה 50 הוא כאמור נמשך למוזיקת הגוספל, ועם הפיתוח של מוזיקת הרןקנרול קופר החל יותר ויותר להישאב לז'אנר הזה עם דגש בהתחלה על הדו-וופ, ובגיל 14 הצטרף כגיטריסט ללהקת "The Royal Teens".

ובתחילת הסיקסטיז הפך לנגן סשן, ומלחין, כאשר בין השאר הלחין שירים לג'ין פיטני, וגארי לואיס והפלייבויז.

כדי לקדם את עצמו לכיוון של קריירה כמוזיקאי, לאל קופר הצעיר היתה את ההבנה וההכרה של רבים מכוכבי הרשת כיום, פשוט להיות בכל מקום, האמביציה שמילאה אותו גרמה לו להיצמד למוציא לאור ארון שרודר.

זוכרים שדיברתי על כך שאל קופר הבין כבר בגיל צעיר שהוא צריך פשוט להיות שם כל הזמן? אז זה בדיוק מה שהוא עשה לאחר שקיבל הזמנה מידידו טום וילסון לצפות בהקלטות לאלבומו של בוב דילן "Highway 61 Revisited".

קופר חלם בגדול, אז הוא הגיע עם הגיטרה שלו לפני כולם, התחבר למגבר, עד שפתאום הוא קלט את דילן מגיע עם גיטריסט אחר, היה זה מייק בלומפילד, קופר שהבין שאין לו סיכוי מול בלומפילד, אז הוא אילתר והתיישב ליד אורגן ההאמונד שהיה פנוי שם והחל לנגן.

ואת כל זה הוא עשה למרות שלא היה לו ממש מושג איך לתפעל את ההאמונד, אבל הוא ניגן, ודילן ששמע את הנגינה של קופר בהקלטה, ביקש להגביר את ההאמונד, וכך השיר "Like a Rolling Stone" נתן לקופר את הפוש הקטן גדול כדי להתחיל את הדרך שלו כמוזיקאי רציני.

אז קופר ממשיך תקופה מסויימת לנגן עם דילן בתוך להקת הליווי שלו, ומשם הוא ממשיך לשלב הבא כאשר הוא חובר כקלידן ללהקת הבלוז-רוק "The Blues Project" כשידידו טום וילסון יחד איתו בעמדת המפיק.

קופר מנגן על קלידים ושר, ומנסה אט אט לקדם את החזון שלו במסגרת הלהקה, להוסיף כלי נשיפה, אך הוא נתקל בסירוב של הגיטריסט דני קלב, אז קופר מבין את הרמז ועוזב ללא כוונה לחזור.

הוא יממש את החלום שלו לקראת סוף השנה כאשר יחבור לסטיב כץ חברו בעבר ללהקת "בלוז פרוג'קט". והבסיסט ג'ים פידלר שהתרשם מחזונו של קופר, בהמשך צורף המתופף בובי קולומבי שצירף את נגן הסקסופון פרד ליפסיוס, ולאחר שפרסמו מודעה בה הם מחפשים נשפנים, צורפו נגני החצוצרה, וקרן היער רנדי ברקר, ג'רי וייס, ודיק האליגן, וההרכב "Blood Sweat & Tears" היה מוכן לצאת לדרך, אבל כדי להבטיח את חזונו, וכדי שסיפור הבלוז פרוג'קט לא יחזור שנית, החליט אל קופר לוודא עם שאר חברי להקתו, ועם חברת התקליטים קולומביה שהם הולכים עם החזון שלו עד הסוף, והוא בעצם זה שקובע את מהלך העניינים.

האלבום נפתח בקטע אינסטרומנטלי בן דקה וחצי שכתב אל קופר "Overture", ומיד אחריו להיט המחווה הבלוזי לזכרו של אוטיס רדינג אותו קופר העריץ "I Love You More Than You'll Ever Know".

גם סטיב כץ לוקח על עצמו תפקידים ווקאליים באלבום ("Morning Glory") כאשר הקול הרועד והשברירי שלו תפור בצורה המיטבית על השיר, בכלל, אם היה חיסרון שאל קופר ידע שיש לו זה היה הקול שלו, הוא אומנם חיפה על זה בשירה עם המון תשוקה, אבל בהמשך הרצון שלו לשלוט על כל המהלכים, בתוספת יכולות השירה הבינוניות יובילו את דרכו החוצה מהלהקה עוד במהלך השנה.

זרעי הפורענות שהובילו לפרידה החלו, כאשר אל קופר כתב שיר שהוא מאוד האמין בו, רק שהשיר הזה אפעס היה מאוד בסגנון "Elenor Rigby", ו"יסטרדיי" של "הביטלס", מינימליסטי משהו, ולא התאים ללהקה לנגן אותו, אז אל קופר מחליט להכניס את השיר בכל זאת לאלבום למרות שכל חברי הלהקה מתנגדים, זה היה תחילתו של קרע שבלתי ניתן לאיחוי. השיר אגב מספר על חסיד של טימותי לירי הפסיכולוג וגורו הטיפולים דרך סם ה LSD, ועיבודי המיתר היפיפיים שייכים למפיק ג'ון סיימון.

החזון של אל קופר התגשם באלבום הזה במלואו, ושירי רוק בלוז עם כלי הנשיפה שמלווים אותו, וההרמוניות הקוליות שנשמעות בולטות ויפות במיוחד בשירים כמו "My Days Are Numbered", "Just One Smile ו- So Much" Love" שנועל אלבום שאחריו כאמור, אל קופר הלך לייצר לעצמו חזון חדש, הפעם בשת"פ עם מייק בלומפילד וסטפן סטילס.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר