Camel - Rajaz
ב- 21 באוקטובר 1999 יצא "Rajaz", אלבום האולפן השלושה עשר של להקת "Camel".
בשלהי שנות התשעים, לאחר קרוב לשלושה עשורים של פעילות מוזיקלית, שידעה פסגות אמנותיות אדירות לצד תהפוכות אישיות ומשפטיות לא פשוטות, מצא את עצמו הגיטריסט, החלילן, הזמר והמלחין Andrew Latimer בצומת דרכים יצירתי. במהלך אותו עשור ניהל לאטימר יחד עם שותפתו לחיים ולכתיבה Susan Hoover את הלייבל העצמאי "Camel Productions" מתוך ביתם שבקליפורניה, ושחרר שני אלבומי קונספט שאפתניים, דרמטיים וטעונים רגשית, "Dust and Dreams" משנת 1991 ו-"Harbour of Tears" משנת 1996. אולם לאחר סיומו של סיבוב ההופעות העולמי הארוך והמתיש שליווה את צאת אלבום ההופעה "Coming of Age" משנת 1998, חש לאטימר תשישות עמוקה וצורך עז להתרחק ממבנים עלילתיים נוקשים לטובת יצירה חופשית, אורגנית וחשופה שתתבסס על הנגינה הטהורה ועל הרגש המזוקק של הגיטרה.
ההשראה המרכזית לאלבום החדש נחתה על Andrew Latimer באופן בלתי צפוי כאשר נחשף למונח הספרותי הערבי העתיק "Rajaz", משקל פואטי קלאסי שנולד בקרב משוררים ונוודים שחצו את המדבריות הגדולים של המזרח התיכון וצפון אפריקה. משקל השירה המיוחד הזה בנוי בדיוק לפי קצב הפסיעות המונוטוני, היציב והמהפנט של הגמלים הצועדים בשיירות אינסופיות לאורך הדיונות הלוהטות, קצב שנועד להכניס את הרוכבים המותשים למצב תודעתי מדיטטיבי ולמקד את רוחם במטרה אחת בלבד, הגעה בטוחה אל סוף המסע ואל נווה המדבר המיוחל. עבור לאטימר, המטאפורה הזו תיארה באופן מושלם לא רק את שמה של הלהקה שהקים בתחילת שנות השבעים יחד עם Peter Bardens, Doug Ferguson ו-Andy Ward, אלא גם את מסע ההישרדות האישי שלו כמוזיקאי עצמאי שצועד בעקשנות במדבר של תעשיית המוזיקה המודרנית.
ההקלטות נערכו במהלך שנת 1999 באולפני Little Barn האינטימיים בקליפורניה, בהפקתו המוזיקלית של Andrew Latimer עצמו, כאשר על המיקס הופקדו לאטימר ו-Joe Sigretto ועל המאסטרינג Ken Lee. סביב לאטימר התגבש הרכב נגנים מדויק ורגיש ששירת את החזון האקוסטי והסימפוני של היצירה, הבסיסט הוותיק והנאמן Colin Bass שליווה את הלהקה עוד משלהי שנות השבעים, הקלידן ההולנדי המחונן Ton Scherpenzeel שהוסיף שכבות אווירה עשירות, המתופף Dave Stewart שהעניק לאלבום פעימה חיה ומדויקת, ונגן הצ'לו האורח Barry Phillips שצבע את העיבודים בגוון קאמרי, חם ומלנכולי. בניגוד להפקות הדיגיטליות העמוסות של שנות השמונים, בחר כאן לאטימר בגישה חמה וטבעית שהחזירה את "Camel" אל הרוח הקלאסית של אלבומי המופת "Camel" משנת 1973, "Mirage" משנת 1974, "The Snow Goose" משנת 1975 ו-"Moonmadness" משנת 1976.
האלבום נפתח ביצירה האינסטרומנטלית המכשפת "Three Wishes", שמתחילה בתיפוף מהיר ומדויק של Dave Stewart ובאקורדים חלומיים של קלידים, לפני שהגיטרה החשמלית של Andrew Latimer נכנסת ומפלחת את האוויר בצליל עמוק, בוכה ומרגש המזכיר בשיאו את David Gilmour מלהקת "Pink Floyd". הקטע מתפתח לאיטו דרך שינויי מקצב ומשקלים אסימטריים אלגנטיים, שילוב של חליל צד אוורירי וסולו גיטרה מלודי שמגדיר כבר מהדקות הראשונות את האווירה המדברית והמסתורית של האלבום כולו.
מיד לאחר מכן מגיע "Lost and Found", שיר שנכתב במשותף על ידי Andrew Latimer ו-Susan Hoover, ובו קולו השקט, החם והמפוכח של לאטימר מוביל מלודיה מהורהרת העוסקת בחיפוש עצמי, באובדן ובהתחדשות, כשברקע קווי הבס הרכים של Colin Bass והצ'לו של Barry Phillips עוטפים את השירה עד לסולו גיטרה לירי שמטפס באיטיות לעבר השיא. הרצועה השלישית, "The Final Encore", היא אחת היצירות המרגשות והאישיות ביותר באלבום, מחווה נוגעת ללב לעולם הבמה ולחברו הוותיק ללהקה Peter Bardens, שהלך לעולמו כשנתיים וחצי לאחר צאת האלבום, בינואר 2002. השיר נבנה על קצב צעידה איטי ודרמטי ומציג דו שיח מצמרר בין החליל והגיטרה של לאטימר לבין הקלידים של Ton Scherpenzeel, תוך שהוא מתאר את רגע הירידה מהבמה לאחר שהאורות כבים והקהל מתפזר.
בלב האלבום ניצב שיר הנושא "Rajaz", יצירת מופת בת שמונה דקות ורבע שמשלבת בצורה מושלמת בין מזרח למערב. השיר נפתח בצלילי צ'לו עמוקים ואבלים של Barry Phillips ובפריטת גיטרה אקוסטית עדינה שמדמה את תנועת השיירה החוצה את החולות האינסופיים תחת שמש קופחת. שירתו הכמעט לחשנית של Andrew Latimer משתלבת עם חליל קסום וסולו גיטרה חשמלית ארוך, מתפתל ומהפנט שמצליח להעביר ללא מילים את תחושת הבדידות, הכמיהה והשלווה הרוחנית של הנוודים במדבר.
החלק השני של האלבום נפתח באתנחתא האקוסטית והמרעננת "Shout", בלדה קלילה, אופטימית ומלודית שנכתבה יחד עם Susan Hoover ומציגה הרמוניות קוליות נעימות לצד עבודת גיטרות אקוסטיות עשירה שמזכירה את הרגעים הפסטורליים של אלבומים כמו "Rain Dances" ו-"Breathless". אחריה מגיע "Straight to My Heart", שיר אוטוביוגרפי וכואב שנולד מתוך תחושת השחיקה והאכזבה שחווה לאטימר במהלך סיבוב ההופעות של שנת 1997, ומסתיים באחד מסולואי הגיטרה הבלוזיים, הארוכים והמרגשים ביותר בקריירה שלו, סולו שבו כל תו נשמע כאילו הוא נחצב ישירות מתוך הלב.
המסע המוזיקלי מעמיק שוב אל תוך הדיונות עם הקטע האינסטרומנטלי עוצר הנשימה "Sahara", שנפתח באווירה שקטה, מיסטית וכמעט חסרת משקל, לפני שהוא מתפרץ בהדרגה אל תוך מפגן וירטואוזי של רוק מתקדם סימפוני, שבו הגיטרה של Latimer מרחפת בשחקים מעל מקצבים דינמיים ומשתנים. האלבום מגיע לשיאו המונומנטלי ביצירת הסיום האפית "Lawrence", אורטוריית רוק מתקדם בת קרוב לאחת עשרה דקות שנכתבה בהשראת דמותו ההיסטורית והטרגית של Thomas Edward Lawrence, הידוע בכינויו Lawrence of Arabia. השיר משרטט בדיוק קולנועי את דמותו של הזר הבריטי שנבלע בתוך החולות והאגדה שיצר סביבו, ומתפתח משירה אינטימית ונוגה אל תוך סיום אינסטרומנטלי אדיר ממדים, שבו סולו הגיטרה השמימי של לאטימר ממשיך להדהד דקות ארוכות ולהזכיר את פסגות הרגש של הקלאסיקה "Ice" משנת 1979.
גם העיצוב החזותי של העטיפה, שיצר המעצב Greg Welsh, השלים בצורה מבריקה את הקונספט של האלבום, עם איור מינימליסטי ומרהיב שבו קווי המתאר של גיטרה קלאסית מתמזגים באופן טבעי אל תוך קימורי הדיונות הזהובות של המדבר תחת שמי לילה זרועי כוכבים. עם צאתו זכה "Rajaz" לשבחים מקיר לקיר מצד מבקרי המוזיקה וקהילת הפרוג העולמית, שהכתירו אותו מיד כקאמבק מפואר וכאחד האלבומים הטובים והשלמים ביותר של "Camel" מאז תור הזהב של שנות השבעים. במבחן הזמן, "Rajaz" נותר יהלום מוזיקלי נדיר ביופיו, יצירה בוגרת, אצילית ונטולת מניירות שמוכיחה כי בכוחו של צליל גיטרה כן ואמיתי אחד לחצות מדבריות שלמים של זמן ולהגיע ישר אל הנשמה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות