Creed - Full Circle
ב-27 באוקטובר 2009 יצא "Full Circle", אלבום האולפן הרביעי של להקת "Creed".
שמונה שנים חלפו מאז "Weathered", ובדרך התפרקה הלהקה וחבריה בנו לעצמם חיים מוזיקליים נפרדים. כשהרביעייה חזרה לאולפן, היה עליה לגלות אם נשאר ביניהם משהו מעבר ללהיטים הישנים. התשובה נמצאת בגיטרות הכבדות, בקול המחוספס ובניסיון לחבר מחדש את מה שנשבר. זה אלבום עם רגעים חזקים באמת, גם אם הוא לא משחזר את התחושה שכל פזמון עומד להפוך להמנון של דור.
הפירוק הרשמי הגיע ב-2004, אחרי מתחים שהצטברו בתוך ההרכב. הזמר Scott Stapp יצא לקריירת סולו, ואילו הגיטריסט Mark Tremonti, הבסיסט Brian Marshall והמתופף Scott Phillips הקימו את "Alter Bridge" עם Myles Kennedy. עד לאיחוד של 2009 כבר היו מאחוריהם שני אלבומים תחת השם החדש, ובהם "Blackbird". המפגש המחודש החזיר גם את מרשל לאלבום של "Creed" לראשונה מאז עזיבתו בשנת 2000. לכן סגירת המעגל כאן נוגעת לא רק לחזרה של סטאפ, אלא לחיבור של ארבעת חברי ההרכב המזוהה עם פריצת הלהקה.
על ההפקה הופקד Howard Benson, והשירים נכתבו בידי טרמונטי וסטאפ. לאורך 12 רצועות וכ-50 דקות שומעים עד כמה הנגינה התפתחה בשנים שבין האלבומים. הגיטרות הדוקות ותקיפות יותר, הבס והתופים מעניקים להן משקל, והפזמונים עדיין מכוונים אל השורה האחרונה באולם. טרמונטי הסביר בריאיון ל-MusicRadar שרצה לשמור כאן על רוק ישיר ונגיש יותר מהכיוון המתקדם של "Alter Bridge". ההבחנה הזאת עוזרת להבין את האלבום, שבו גם היכולת הטכנית משרתת בדרך כלל את השיר.
השיר "Overcome" פותח בריף שמנער מיד את האבק. הכניסה של הקול אל תוך הגיטרות יוצרת תחושה של מאבק, והפזמון מבקש להפוך את ההתמודדות לכוח מניע. יש כאן את הדרמה המוכרת של הלהקה, אבל גם קשיחות שמתאימה למוזיקאים שחוזרים עם משהו להוכיח. השיר "Bread of Shame" ממשיך משם אל אחד הרגעים הכבדים באלבום, עם גיטרות שננעלות על הקצב ומשאירות מעט מאוד אוויר בין המכות. כבר בשתי הרצועות הראשונות ברור שהאיחוד הזה מעוניין גם להזיע.
השיר "A Thousand Faces" הוא מבחינתנו אחד השיאים. המעבר בין הגיטרה הנקייה להתפרצות החשמלית מוכר היטב, אבל כאן המלודיה מצדיקה כל שלב בבנייה. השירה הבולטת של טרמונטי לצד סטאפ מוסיפה עוד קול למתח שבין חשיפה להסתתרות. אפשר לקרוא את הטקסט כעימות עם אדם שמציג פנים שונות, ואפשר גם לשמוע בו ניסיון להסיר את ההגנות בתוך קשר שנפגע. השילוב בין הפגיעות בבתים לעוצמה בפזמון מעניק לשיר את המשקל הרגשי שחסר בחלקים אחרים באלבום.
השיר "Rain" מציג את הצד הרך והנגיש יותר של הלהקה. הגיטרה האקוסטית והפזמון הפתוח נושאים דימוי פשוט של גשם שיכול לשטוף כאב ולאפשר התחלה חדשה. זה רגע של הקלה בתוך אלבום עמוס בגיטרות, וגם תזכורת לכך שהיכולת של "Creed" לגעת בקהל נשענת לא פחות על מלודיה מאשר על עוצמה. עם זאת, ההפקה המלוטשת מקרבת אותו לעיתים למקום בטוח מדי. אנחנו מעדיפים אותו כשהרגש מוביל, לפני שהעיבוד מנסה להגדיל אותו עוד.
דווקא מחוץ לסינגלים מחכה השיר "Time", מהקטעים שמצדיקים האזנה לאלבום בשלמותו. טרמונטי סיפר שהשתמש בו בכיוון פתוח של סול מינור, שאפשר לו לשלב צלילים עיליים טבעיים, ואף בחר בו כשיר האהוב עליו באלבום. לאורך כמעט שש דקות נוצר מרחב שבו הגיטרה יכולה להדהד והמתח יכול להצטבר בהדרגה. העיסוק בזמן החולף ובמה שאנחנו עושים איתו מקבל כך מקום לנשום. עבורנו, זה אחד הרגעים שבהם הבגרות של ההרכב נשמעת משכנעת במיוחד.
שיר הנושא "Full Circle" מחזיר לתמונה גרוב משוחרר יותר ועוסק בחיבור המחודש בין חברי הלהקה. הוא נותן להפסקה ולחזרה משמעות בתוך האלבום עצמו, מעבר לסיפור שמסביבו. לצד הרגעים האלה יש גם קטעים שבהם המעבר מבית מאופק לפזמון גדול נעשה צפוי, והצפיפות בהפקה מצמצמת את ההבדלים בין השירים. אנחנו שומעים כאן להקה שיודעת היטב כיצד לבנות שיר רוק, ולפעמים היינו רוצים שתסמוך קצת פחות על הנוסחה.
האלבום יצא ב-"Wind-up Records" ונכנס למקום השני במצעד ה-Billboard 200, עם כ-110 אלף עותקים בשבוע הראשון בארצות הברית. זו הייתה פתיחה מכובדת, אך רחוקה מממדי ההצלחה של תחילת העשור. שלושת הסינגלים, "Overcome", "Rain" ו-"A Thousand Faces", הציגו היטב את שני הכוחות שמושכים את האלבום, הכובד מצד אחד והשאיפה למלודיה רחבה מצד שני.
עבורנו, "Full Circle" ראוי להישמע בזכות השירים שהרביעייה הצליחה ליצור יחד אחרי הקרע. הוא אינו מגיע בעקביות לפסגות של "My Own Prison", אבל ברגעים הטובים שלו יש חיבור משכנע בין הניסיון שנצבר לבין אותה ישירות רגשית שהפכה את הלהקה לאהובה כל כך. כדאי לחזור אליו בשביל "A Thousand Faces", להישאר בשביל "Time", ולתת גם לפרק הזה בסיפור של "Creed" את המקום שמגיע לו.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות