ב- 17 ליולי 1968 שחררה "Deep Purple" את אלבום הבכורה שלה - "Shades Of Deep Purple".
כמו בנבואה המגשימה את עצמה, נראה ששמו של האלבום ניבא גם את תוכנו, הואיל ואכן מדובר רק "בצללית" של מה שהלהקה האדירה הזאת תהפוך להיות.
האלבום הוקלט בתוך שלושה ימים בלבד והוא כולל ארבעה שירים מקוריים וארבע גירסאות כיסוי. הקשבה לאלבום מפגישה אותנו עם להקה שנמצאת עדיין במהלכו של תהליך גיבוש, להקה שמחפשת את עצמה ואשר לא סגורה עדיין על הכיוון המוזיקלי בו היא רוצה ללכת.
הסגנון המוזיקלי של האלבום נע בין פופ לרוק מתקדם ופסיכדליה, והשפעות הללו נשמעות היטב כבר בהקשבה ראשונית לאלבום, אך גם מכותרת השירים עצמם, כאשר מחצית מהאלבום כולל גרסאות כיסוי.
ההשפעה העיקרית על ההרכב היתה של להקת "Vanilla Fudge" אשר נהגה לבצע גירסאות כיסוי לשירים "פופיים", תוך האטת הקצב שלהם והפיכתם יותר דרמטיים ובלוזיים לשם קבלת צליל יותר פסיכדלי. ההשפעות הללו נשמעות היטב בגרסאות הכיסוי לשירים "Hush" ו- "Help".
השפעות נוספות על הלהקה הגיעו מגיוון המוזיקה הקלאסית, במיוחד בהקדמה לשיר "I'm So Glad" שנקראת "Prelude: Happiness" וכן באמצע גירסת הכיסוי לשיר "Hey Joe".
מעניין לציין כי ניצנים לרוק הכבד שיגיע רק עם גיבושו של ההרכב MKII של הלהקה בראשית שנות השבעים, ניתן למצוא כבר בקטע הפתיחה "And the Address" וברצועה "Mandrake Root", אשר רוחם של Ian Gillan ו- Roger Glover מרחפת מעליהם. אגב, קטע בשם "And the Address" גם יחתום את האלבום "Whoosh" שהוציאה הלהקה בשנת 2020.
סיפורו של האלבום מתחיל בשנת 1967 עת Chris Curtis מתופפה של להקת "The Searchers" הגה רעיון. הוא יקים להקה שתיקרא "Roundabout" (כיכר תנועה), אשר כשמה כן היא. מעגל תנועה של נגנים אשר יתחלף כל פעם, כאשר קרטיס יהווה את הבסיס הקבוע אשר סביבו ייסוב כל ההרכב, ממש כמו מכוניות בכיכר.
בדצמבר 1967 כלל ההרכב את קרטיס כמתופף, Jon Lord שותפו לדירה של קרטיס בקלידים ו- Ritchie Blackmore בגיטרה. ואולם, אחרי זמן קצר קרטיס איבד עניין בהרכב והותיר את בלקמור ולורד לאתר את יתר הנגנים שישלימו את ההרכב. תוך זמן קצר גויס ניק סימפר, חברו של לורד כנגן בס ובהמשך Rod Evans כזמר. השמועה מספרת שגם Rod Stewart היה בין אלו שנבחנו לאייש את עמדת הזמר אך לא התאים לדרישות הלהקה. האחרון להשלמת ההרכב היה המתופף Ian Paice שהגיע דרך חברו, הזמר Rod Evans.
החזרות הראשונות להרכב MKI של הלהקה נערכו בראשית שנת 1968 וכללו את הקטעים האינסטרומנטאליים "And the Address" ו- "Mandrake Root", שכתבו לורד ובלקמור. במהלך החזרות אוואנס כתב מילים לקטע "Mandrake Root" שהיה גם שמו של הרכב שבלקמור ניסה להקים בגרמניה לפני "Roundabout". זה קטע בלוזי-פסיכדלי אשר שני השלישים האחרונים שלו כוללים מעין ג'אם סשן המפגין את הוירטואוזיות של חברי הלהקה, בעיקר של Jon Lord. הריף המרכזי בשיר מזכיר את "Foxy Lady" של Jimi Hendrix וממחיש את ההערצה של Ritchie Blackmore לאליל הגיטרה.
השיר השלישי שההרכב עבד עליו היה גרסת הכיסוי לשיר "Help!" של הביטלס, זאת בהתאם לבקשתו של מנהל הלהקה כריס קרטיס, אשר ביקש שהלהקה תבצע גרסת כיסוי לאחד משירי ה"ביטלס". כבר מהאזנה ראשונית לשיר ניתן להבחין בהשפעות הפסיכדליות ולמתיחת הפנים שקיבל השיר שהוארך משתי דקות בלבד בביצוע של הביטלס לשש דקות עם ההרכב של "Roundabout".
השיר הרביעי עליו עבדה הלהקה היה "I'm So Glad", שיר של אמן הבלוז Skip James אשר התפרסם בעקבות גרסת הכיסוי שנתנה לו להקת "Cream". גם שיר זה קיבל מתיחת פנים רצינית כאשר הוצמדה לו הפתיחה האינסטרומנטלית "Prelude: Happiness" המושפעת מהיצירה שחראזאדה, של המלחין ניקולאי רימסקי-קורסקוב.
השיר החמישי עליו עבד ההרכב בחזרות היה "Hey Joe" של Billy Roberts, אשר התפרסם בעקבות הביצוע של The Jimi Hendrix Experience. גם בשיר הזה ניכרות ההשפעות המתקדמות והפסיכדליות על הלהקה. השיר כולל קטעים מהיצירה "Miller's Dance, suite no. 2, part 2" של המלחין Manuel de Falla, המבוצע באופן המזכיר את היצירה "Boléro" של Maurice Ravel.
גירסת כיסוי נוספת שהלהקה עבדה עליה הייתה של "הלהיט" Hush" שיר שבלקמור שמע לראשונה שנה קודם לכן בעת שהותו בגרמניה. מדובר בשיר אשר נכתב על ידי Joe South עבור זמר הקאנטרי Billy Joe Royal, אשר גם תרם לו את המנטרה החוזרת שבזכותה הוא כנראה התפרסם "נה נה נה נה..". אגב, יללת התן בתחילת השיר הינה תוצאה של אפקט שמצא טכנאי ההקלטה במאגר האפקטים של האולפן והחליט להלבישו בתחילת השיר, כך גם אפקט הגשם והרעם בתחילת השיר "One More Rainy Day" וכן אפקטים נוספים בהם נעשה שימוש בהקלטות האלבום. כדאי לשים לב לנגינתו המיוחדת של Jon Lord על אורגן ההאמונד במהלך הבתים אשר פשוט מתופף על הקלידים.
שני השירים האחרונים שנכתבו לאלבום הם שירים מקוריים של הלהקה, בסגנון יותר פופי. הקטע "Love Help Me" נכתב על-ידי Rod Evans ו- Ritchie Blackmore במהלך ההקלטות. השיר כולל בייסליין מודגש של סימפר ושימוש של בלקמור באפקט וואה וואה. השיר "One More Rainy Day" נכתב על-ידי Rod Evans ו- Jon Lord והוא שוחרר כבי-סייד של "הלהיט" "Hush".
להשלמת התמונה יצוין כי הלהקה שינתה את שמה ל- "Deep Purple" רק במהלך ההקלטות לאלבום. "Deep Purple" היה שמו של שיר של Peter DeRose אשר היה אהוב על סבתו של Ritchie Blackmore.
קישור להאזנה לאלבום: Spotify
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט