Dream Theater - Black Clouds & Silver Linings

ב- 23 ליוני, 2009, "Dream Theater" הוציאה את אלבומה העשירי, "Black Clouds & Silver Linings".

האלבום הזה סימן סוף עידן עבור "Dream Theater", שכן הוא היה אלבום האולפן האחרון בו הופיע המתופף, המייסד והשותף היצירתי Mike Portnoy, לפני עזיבתו בשנת 2010. הוא יצא לאור בשיא תהליך ההתפתחות של הלהקה, ובתקופה בה היא הטמיעה את ערכי ההפקה המלוטשים ביותר שלה, תוך שמירה על המורכבות האפית והנגינה הטכנית, שהגדירו אותה והפכו אותה ל"מעצמת" פרוג-מטאל עולמית.

האלבום "Black Clouds & Silver Linings" הוא אלבום שעוסק באובדן, טראומה, תמותה והחלמה - אך מנגד, הוא גם חדור אור, צמיחה ויופי. זה אלבום טעון רגשית שלוכד את הלהקה בצומת דרכים מוזיקלי ואישי כאחד. האלבום, שהופק על ידי John Petrucci ו- Mike Portnoy, ומוקסס על ידי פול Paul Northfield, הוקלט באולפני "אווטאר" בניו יורק והוא נשען במידה רבה על קומפוזיציות מורכבות ומורחבות, שכבות של כלי נגינה ומילים אוטוביוגרפיות.

האלבום נפתח עם "A Nightmare to Remember" - יצירה אפית קולנועית ורועמת בת 16 דקות, המספרת על תאונת הדרכים שחווה John Petrucci בילדותו (כפי שגם ניתן לשמוע מהאפקטים של תאונת הדרכים בדקה 3:55). המיזוג של לחנים מורכבים, ריפים ברוטליים (כמעט דום מטאל) ומבנה תיאטרלי הופך אותו לאחד הקטעים הדרמטיים ביותר בקטלוג של הלהקה. James LaBrie מספק שירה נקייה, אשר עומדת בניגוד לגראולים הנדירים של John Petrucci ו- Jordan Rudess מוסיף למרקם השכבתי של כלי הנגינה בנגינה על lap steel guitar.

הקטע הבא - "A Rite of Passage", משמש כסינגל המוביל של האלבום והרגע הכי נגיש מתוכו, אך הוא עדיין שומר על המורכבות המתקדמת של הלהקה. השיר מתמקד בנושאים של אגודות סודיות או ליתר דיוק חברי מסדר "הבונים החופשיים". זה קטע חזק ובלתי נשכח, עם פזמון קליט במיוחד, ריף סוחף וכבד, ואחד הסולואים הכי הדוקים של John Petrucci באלבום.

השיר "Wither" מציע רגע נדיר ושברירי באלבום - אתנחתא קלה בדמות בלדה מלודית, המתייחסת למחסום היצירתי והספק העצמי שיכולים לשתק אמן בשלבי הכתיבה. הבלדה הנוגעת ללב הזו, שמילותיה נכתבו על ידי John Petrucci, חושפת את ההתבוננות הפנימית של פטרוצ'י לגבי תהליך כתיבת השירים עצמו. הגשתו המאופקת של James LaBrie והפשטות של השיר יוצרות רגע נוגע ללב של כנות בתוך האלבום סוער מבחינה מוזיקלית.

היצירה בת שלושת החלקים "The Shattered Fortress" היא הפרק האחרון בסוויטה "Twelve-Step Suite" של Mike Portnoy - סאגה מוזיקלית המתעדת את מסעו של פורטנוי, שלבי ההתמכרות וההחלמה שלו. מדובר בחלקים 10-12 בסאגה שהחלה באלבום "Six Degrees of Inner Turbulence", כאשר קטעי הסיום האלה כוללים נושאים ומוטיבים חוזרים שמסכמים את הסוויטה שהחלה 7 שנים קודם לכן. על ידי שילוב מוטיבים מהחלקים הקודמים, היצירה מביאה את כל הקשת לסיום קתרזי, מה שהופך אותה לשירת ברבור אישית ועמוקה לתקופתו של Mike Portnoy בלהקה. לכבוד סיום הסאגה האישית הזו, פורטנוי גם משמש כסולן משותף יחד עם James LaBrie.

הקטע "The Best of Times" הוא שיר הספד לאביו של Mike Portnoy, שנכתב זמן קצר לפני מותו ממחלת הסרטן. פורטנוי אפילו הצליח להשמיע לו את השיר לפני שהלך לעולמו. היצירה נפתחת במוטיב של פסנתר וכינור עליו מנגן Jerry Goodman, לפני שהיא מתפתחת לאחת הרצועות המרגשות ביותר שהלהקה הקליטה אי פעם. בהמשך ניתן לשמוע גם השפעות של "Rush" (בין היתר בפתיחה החל מדקה 2:45 נשמעת כמו "The Spirit of Radio"). היצירה הזו היא חגיגה של זיכרון והכרת תודה, כאשר קטע הקלידים הדרמטי של Jordan Rudess בדקה 6:11 וסולו הגיטרה של John Petrucci בדקה 9:59 מצליחים להמחיש גם את דמעות העצב וגם את ניצחון החיים.

האלבום מסתיים עם "The Count of Tuscany", אפוס פרוגרסיבי בן 19 דקות, הנחשב לאחת היצירות הארוכות הטובות ביותר של הלהקה. היצירה המבוסס על מפגש אמיתי שחווה John Petrucci באיטליה, מתנגן כמו סיפור קצר ומותח של מוזיקה - ומשלב מסתורין, פחד, הומור וגאולה באחת היצירות הדינמיות ביותר שהלהקה הקליטה. הקטעים האינסטרומנטליים עוצרי נשימה והסיום המרגש משמשים כאנדרטה מתנשאת לכל מה שמגדיר את "Dream Theater".

מעניין לציין שהמהדורה המיוחדת של האלבום כללה דיסק שלישי ובו גרסאות כיסוי לשירים של אומנים שהשפיעו על הלהקה, כולם בביצוע בסגנון הייחודי ל- "Dream Theater". מדובר בביצועי מחווה אנרגטיים ונאמנים למקור לשירים: "Stargazer" של "ריינבו", "Larks' Tongues in Aspic, Part Two" של "קינג קרימזון", "To Tame a Land" של "איירון מיידן", "Odyssey" של "דקסי דרגס", "Take Your Fingers from My Hair" של "Zebra", ו-"Tenement Funster / Flick of the Wrist / Lily of the Valley" של "Queen". כל שיר שיקף, לא רק את כישוריה הטכניים של הלהקה, אלא גם את אהבתם העמוקה והכבוד של חבריה למורשת הרוק הקלאסי, המתקדם וההארד רוק.

כחלק מסיבוב ההופעות התומך באלבום, הגיעה "Dream Theater" גם להופעה ראשונה ומיוחלת בישראל, אשר נערכה ב-16 ביוני 2009. ההופעה ההיסטורית כללה רשימת עמוסה של קטעים אהובים על המעריצים ומחרוזת הדרן אפית שכללה את "Metropolis Pt. 1". ברגע מרגש ובלתי נשכח במיוחד, שילבה הלקה את "הבה נגילה" בתוך קטע אינסטרומנטלי כמחווה לקהל הישראלי. זו הייתה הופעתו היחידה של Mike Portnoy בישראל עם הלהקה, מה שמעניק לה תחושה עמוקה עוד יותר של משמעות.

עם יציאתו, "Black Clouds & Silver Linings" הגיע למקום ה-6 במצעד הבילבורד 200 - נכון לאותו זמן המעמד הגבוה ביותר בקריירה של הלהקה. המבקרים שיבחו, המעריצים חיבקו ואנחנו זכינו לחוות את הרגעים האלה כאן בישראל ברגע היסטורי שהתברר כפרידה עוצמתית מתקופת Mike Portnoy בלהקה.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר