ב- 4 ליוני 2007 שחררה "Dream Theater" את האלבום התשיעי שלה "Systematic Chaos".
נראה כי שם האלבום מציג בצורה מדויקת את מה שהוא גרם לנו להרגיש - "כאוס סיסטמטי" ובלבול גדול. תחושות שהתשנו מהאזנה להאזנה, ונעו בין אהבה והערצה ועד לאכזבה ואדישות.
בדומה לפוסט שהעלינו הבוקר על האלבום "Load" של "Metallica" אנו סבורים שהאלבום הזה התקבל בתחושות מעורבות אצל בסיס המעריצים של הלהקה ואפילו גרם למחלוקת גדולה.
היו כאלה מבין המעריצים הוותיקים של הלהקה שסלדו מחוסר החדשנות ומהסטגנציה של הלהקה, אשר עשתה כאן שימוש ממוחזר בכל הטריקים והשטיקים, המוכרים והלעוסים בהם השתמשה כבר בעבר, והיו כאלה שקידמו בברכה את העובדה שהלהקה נותרה נאמנה לעצמה ולסגנון שלה.
לזכותה של הלהקה ייאמר כי היא לא ניסתה לגמד את עניין "החזרה העצמית" והעובדה שהלכה למעשה העניקה למאזין "עוד מאותו דבר". בראיון שקיים Mike Portnoy עם אתר "Tama.com" הוא תיאר את האלבום ככזה שמכיל את כל האלמנטים שאנשים מצפים להם מאלבום של "דרים ת'יאטר". ובמילותיו הוא עצמו: "Heavy and technical, powerful and dynamic, all of the elements that people kind of expect out of a Dream Theater album"
אנחנו חייבים להודות ש"הכאוס" הפנימי בכל הקשור לאלבום הזה נמשך אצלנו עד היום, אבל כמו ההנאה מ"סחוג", שלמרות שהוא צורב ושורף אתה ממשיך לאכול אותו, אנחנו מצליחים ליהנות מאוד מהאלבום הזה למרות ה"צריבות" שאנו מקבלים במהלך ההאזנה.
למה "צריבות"? כי גם אנחנו חושבים שהלהקה הלכה שבי אחר מה שמצופה ממנה ואיבדה בדרך את הנועזות והחדשנות, עוד אי שם באלבום "Train of Thought". היא היתה עסוקה יותר מידי בשמירה על המצב הקיים ושכחה שמה שהביא אותה לגדולה היא החשיבה מחוץ לקופסא. בניסיון לשמר את הקיים, לא היססה הלהקה להעתיק מעצמה, אבל יותר מכך היא לא חששה להשאיל מאחרים. כל "השאלה" שכזאת (ויש כאן לא מעט) גורמת לנו עד היום ל"צריבה" אבל משום מה, כמו שאמרנו זו צריבה שבדומה ל"סחוג" אתה בסופו של דבר נהנה ממנה.
דוגמאות לאותן "צריבות" ניתן למצוא בין היתר בהעתקות מריפים של "Metallica", בשירה במהלך הבתים בשיר "Constant Motion" שממש מזכירה את השירה של James Hetfield, בריף בשיר "The Dark Eternal Light" שנשמע כמו ריף שכתב Dimebag Darrell מלהקת "Pantera", בפלירט עם נו-מטאל וראפ-מטאל א-לה "Linkin Park" בשיר "Prophets Of War" שהפתיחה שלו מתכתבת בכלל עם "Muse" ולרגעים גם הזכיר לנו קצת את "Ayreon", בהשאלות הברורות, מ- "Porcupine Tree" כולל השירה של Steven Wilson בשיר "Repentance" שלקראת הסיום מקיים את האימרה "הגונב מגנב פטור" עם השאלות ברורות מ- "Pink Floyd" ועם קטעי דקלום שיחזירו אתכם לאלבום "Caress Of Still"של להקת "Rush" ועוד ועוד.
וכמו שאתה מפתח עמידות לסחוג עם השימוש הגובר בו, גם כאן ההאזנות החוזרות ונשנות לאלבום הזה מטשטשות את עוצמת הצריבה ומתחתיה מתגלה אלבום מקסים עם לחנים מצוינים ומלודיים ועם יכולת נגינה וירטואוזית ומדהימה, כמו שרק חברי "דרים ת'יאטר" יכולים לספק ומשתקפת היטב כבר באינטרו הארוך לשיר הפתיחה "שומט הלסתות" "In the Presence of Enemies - Part I".
למרות שניתן אולי להאשים את "דרים" בחוסר מעוף וחדשנות, לא היינו מוכנים לוותר על האלבום הזה ועל שירים כמו Forsaken", עם הלחן הממיס והמלודיה המצמררת, "Constant Motion" ששוחרר כסינגל הראשון מהאלבום ושיועד בתחילה להיות בכלל אינסטרומנטאלי, "Repentance" שמהווה חלק מסאגאת "Twelve-step Suite" של פורטנוי ומתארחים בו אומנים רבים כמו Mikael Åkerfeldt, Jon Anderson, David Ellefson, Steve Hogarth, Neal Morse, Joe Satriani, Corey Taylor, Steve Vai, Steven Wilson, הקטע האפי "The Ministry of Lost Souls" ועוד.
ועכשיו תוציאו את הסחוג מהמקרר והצטרפו אלינו לארוחה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comentários