Faith No More - Album Of The Year
- FaceOff - עימות חזיתי
- 3 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
המלצת המערכת...
והפעם אלבומה השישי "Album Of The Year" של להקת "Faith No More" יצא ב- 3 ביוני 1997.
אתם בטח מכירים את הקלישאה: "לא צריך הרבה בשביל לרגש" אז אנחנו ניקח אותה ונעשה בה שימוש אוונגרדי כאן ועכשיו. אנחנו נתעלם רגע ובהפגנתיות מהאלבום, שהוא מעולה ומספק באופן חד משמעי את הריגוש המדהים שהלהקה הזו גורמת לנו, ונתייחס לשיר אחד!
מבחינתנו יצירת מופת, לא סימפוניה משגעת, לא ריפים, אקורדים מסובכים, לא דינמיקה מגוונת ומורכבת אלא משפט אחד קטן, משפט אחד שמעלה לנו גולת רוק בגרון ודמעה בזווית העין:
“Smiling with the mouth of the ocean, And I'll wave to you with the arms of the mountain”
תלחצו על הלינק ב: Spotify, Apple Music ותבחרו את הרצועה השביעית באלבום, השיר "Ashes To Ashes".
ג'ון מלטף את מיתרי הגיטרה ברכות כשברקע מייק שר בקול עמוק את הבית הראשון ואז בשאגה גדולה נכנס הפזמון שפשוט קורע אותך לגזרים. דמיינו את עצמכם מרחפים באוויר מעל האוקיינוס עם חיוך ענק כשהידיים שלכם לצדדים ואת הים ואתכם מקיפים רכס הרים ירוקים ואפורים ענקיים.
אתם בטח חושבים שאנחנו הזויים, אבל זה מה שמדהים במוסיקה, אנחנו מרגישים, חווים ונסחפים לאן שבא לנו ולא מעניין אותנו איך זה נראה או מה זה אומר, עכשיו זה העולם שלנו ואנחנו נוכחים בו!! תכלס, אפשר לסיים כבר פה, אבל מאחר ויש לנו חובה לספק יותר, נספר עוד קצת (כי אנחנו מכורים ללהקה הזו).
כתיבת האלבום הייתה מאוד מאתגרת הואיל וחברי הלהקה היו עסוקים בפרויקטים העצמאיים שלהם וגם לא נכחו באותו מקום, כך שהיה קשה ליצור ביחד. למעשה, בתקופה הזו "Faith No More" כבר החלה להרגיש כמו להקה שמתפרקת לאט לאט. Mike Patton חי באיטליה, Roddy Bottum היה עסוק עם "Imperial Teen", Mike Bordin ניגן עם "Black Sabbath", ו-Billy Gould ניסה לחבר את כל החלקים לתמונה אחת שלמה. האלבום נוצר ב"שלט רחוק" והוקלט בחלון זמן של שלושה שבועות, בהם נכחו כל חברי הלהקה בסן פרנסיסקו. השיר שהתייחסנו אליו למעלה הוא דוגמא טובה לאופן היצירה, הוא אחד מהשירים הראשונים שנכתבו לאלבום. ארבעת חברי הלהקה כתבו את המוסיקה ושלחו אותה ל- Mike Patton ששהה באותו זמן באיטליה. מייק מיד כתב את המילים ושלח חזרה לשאר החברים. גולד סיפר שזה היה אחד מהשירים האלה שיש בהם קליק מידי והיצירה מסונכרנת וזורמת.
(Photo: allmusic.com)
ואל תחשבו שאין עוד דברים טובים באלבום הזה, חס וחלילה. זהו אלבום נהדר שמחזיק בתוכו לא מעט אוצרות נוצצים ומרגשים. "Stripsearch" שמופיע בהמשך האלבום מרגיש כאילו נכתב בתקופה הראשונה של פאטון בלהקה והוא אחד השירים היפים והמרגשים ביותר ברפרטואר המאוחר שלה. "Last Cup Of Sorrow" היא יצירה אדירה ועוצמתית, "Helpless" מציג את הצד האוונגרדי של הלהקה, ו- "Mouth To Mouth" מוסיף צבע אחר לחלוטין, בין היתר בזכות השפעות מוזיקליות ש- Billy Gould ספג במהלך מסע שערך באלבניה.
אולי בגלל כל מה שקרה סביבו, יש ב-"Album Of The Year" תחושה מוזרה של פרידה. לא פרידה רשמית, אלא תחושה של להקה שיודעת שהקסם עדיין קיים, אבל כבר לא בטוחה לאן הדרך מובילה אותה. במבט לאחור קשה שלא לשמוע את התחושה הזאת בין השורות ובין הצלילים.
האלבום חטף ביקורות קשות מצד המבקרים והיה האלבום האחרון ששחררה הלהקה עד לאלבום השביעי
שלה "Sol Invictus" שיצא 18 שנה לאחר מכן. אנחנו בכל זאת אוהבים את האלבום והוא חלק בלתי נפרד מהרפרטואר המדהים של הלהקה המטורפת הזו!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות