ב-22 לאוקטובר 2002 שוחרר האלבום "One By One" של "Foo Fighters" ויש מצב שאפילו לא שמתם לב.
זהו האלבום הרביעי של הלהקה שמלבד שני הלהיטים שלו, "All My Life" ו- "Times Like This", לא ממש מכירים אותו. בואו נודה באמת - גם אם אתם מעריצים גדולים של הלהקה יש סיכוי גדול מאוד שלא האזנתם לשירים מהאלבום הזה, אלא אם שיר אחד או שניים הסתננו במקרה לפלייליסט שלכם.
אומנם האלבום הזה לא נראה מיוחד במינו והוא לא יצירת מופת כמו שלושת האלבומים הקודמים, אך זהו אלבום עם רגע מכונן. במהלך יצירת האלבום הזה הייתה הלהקה על סף התפרקות! לא יאומן שלאחר שלושה אלבומיםבלבד ועוד אלבומים מעולים הלהקה הייתה על סף התפרקות טוטאלית!
מבחוץ נראה היה שהלהקה על גג העולם. האלבום "There Is Nothing Left to Lose" היה הצלחה מסחררת. הוא העניק ללהקה הצלחה מסחרית ענקית עם שתי זכיות בגראמי וגם סיבוב הופעות מטורף, אבל מבפנים הכל היה רקוב והחל להתפורר...
הכל התחיל באוגוסט 2001, לקראת סוף סיבוב ההופעות של האלבום הקודם, כש Taylor Hawkins המתופף "סבל" ממנת יתר של הרואין ונכנס לתרדמת למשך שבועיים שלמים. בראיונות מאוחרים יותר סיפר Dave Grohl שזו הייתה תקופה מאוד קשה בחייו, כשהוא הרגיש שהוא מאבד את החבר הכי טוב שלו. הלהקה הפסיקה את סיבוב ההופעות, יצאה להפסקה קצרה ולאחר התאוששות קלה הם נפגשו כדי לעבוד על האלבום החדש באולפן של טיילור בקליפורניה.
הם לקחו את המפיק Adam Kasper ואת הטכנאי Nick Raskulinecz והחלו לעבוד על מה שמאוחר יותר קיבל את השם: “Million Dollar Demos”. שום דבר ממה שהתרחש שם באולפן לא היה חיובי. חברי הלהקה רבו אחד עם השני לעיתים קרובות על כל דבר קטן והתרכזו יותר בהפקה של השירים מאשר בלחן ובמילים. השירים נשמעו לכולם חסרי חיים וחסרי אופי לחלוטין. זו גם הייתה הפעם הראשונה שחברי הלהקה השתמשו ב "Pro Tools", תוכנת ההקלטות המפורסמת. בקיצור - שום דבר טוב לא יצא משם, כולל עשרה שירי דמו שעלו קרוב למיליון דולר.
(Photo: musicradar.com)
הגיטריסט "החדש" של הלהקה, Chris Shiflett, שזו היתה הפעם הראשונה שהוא מקליט עם הלהקה, היה בשוק. הוא לא ציפה לחוויה עגומה כל כך עם הלהקה הגדולה והמפורסמת שאליה הצטרף זמן לא רב לפני כן. דייב סיפר שאחרי שלושה וחצי חודשים של עבודה שום דבר לא נשמע כמו הלהקה. שום דבר לא נשמע נכון. מאחר שכולם הרגישו כמו דייב הם החליטו לגנוז את ההקלטות ולצאת להפסקה, במיוחד לאור העובדה שגם המנהל שלהם, John Silva, טען ש"אין מי שירצה לקנות את האלבום הזה".
אחרי שש שנים של עבודה ללא מנוחה הייתה זו הפעם הראשונה שהלהקה יוצאה להפסקה! הפסקה זו לקחה כל אחד מחברי הלהקה לכיוונים אחרים ורחוקים ורק חיזקה את האפשרות שזהו תחילתו של הסוף.
דייב עבר לתפקיד המתופף במשרה מלאה של "Queens of the Stone Age" ויצא עימם לסיבוב הופעות. כריס חבר לאחיו ויחד הם עבדו על הפרויקטים "Viva Death" ו- "Jackson", להקות הארד רוק ופאנק רוק. טיילור החל לנגן עם הבסיסט של "Jane's Addiction" ויחד עם Nate Mendel הם גם ניגנו ב "Juno", להקת אינדי רוק. כולם מצאו להם עיסוקים והתרכזו בלעשות דברים אחרים, כשהלהקה נראתה הרחק מאחור. היחיד שהיה ממש בחרדה מהמצב היה נייט. הוא התקשר לדייב בדאגה מדי פעם כדי לדעת אם הוא עוזב את הלהקה. למרות שדייב ניסה לשכנע את נייט שהלהקה היא הבית שלו והוא לעולם לא יעזוב זה לא ממש עבד, עד ש...
באפריל 2002 הלהקה הייתה צריכה להופיע בפסטיבל "Coachella Valley Music and Arts", שנערך פעם בשנה ב Indo שבקליפורניה. חברי הלהקה לא ממש רצו להשתתף בפסטיבל והחזרות להופעה היו אסון טבע: חיכוכים, מריבות והרבה תסכולים יצאו בחזרות שהיו החותמת שהייתה אמורה לנעול את הדבר הזה שנקרא "Foo Fighters". אך למרות מה שקרה בחזרות הם החליטו לעמוד בהתחייבות שלהם ולהופיע בפסטיבל.
מה נאמר ומה נגיד... יש מקרים בהם מתרחשים אירועים שנראים מבחוץ כמשהו רגיל, נורמלי לחלוטין, אבל הם טומנים בחובם ערך מהותי בהשתלשלות האירועים והכתבת המציאות. זה קורה גם בחיים שלנו, "הרגילים", וגם בחייהם של "הכוכבים". ההופעה הזאת הייתה אמורה להיות אסון או יותר נכון הופעתה האחרונה של הלהקה, הסוף!
אך למרבה ההפתעה, ההופעה היא זאת שבסופו של דבר הכניסה בהם קצת היגיון וגרמה להם להבין עד כמה הם אוהבים את מה שהם עושים, במיוחד כשהם עושים את זה אחד עם השני. מייד לאחר ההופעה הם החליטו שהם חייבים להמשיך קדימה ולעבוד על האלבום חדש.
כדי לשנות את ההרגשה והאווירה של ההקלטות הקודמות, הם החליטו לעבוד בסטודיו 606, שנמצא בביתו של דייב. כדי להשלים את השינוי, או הרענון אם תרצו, נתן דייב לניק, הטכנאי הצעיר, את תפקיד המפיק (שהפיק איתם גם את האלבום הבא: "In Your Honor").
סיפור קטן על ניק: דייב היה צריך להקליט שיר לפסקול הסרט "גודזילה" וכשהוא הגיע לאולפן Sound City ניק היה שם במקרה כדי לאסוף את המשכורת שלו. היות שהטכנאי הקבוע לא היה, ניק, שהזדמן למקום, הציע לדייב את שירותיו. דייב, שאהב מאוד את העבודה עם ניק, זכר אותו בהקלטות לאלבום הזה וצירף אותו כטכנאי להקלטות הראשונות (שנגנזו). בהקלטות השניות הוא קידם אותו ונתן לו את תפקיד המפיק.
הקלטת האלבום (בסבב השני) נמשכה בערך ארבעה שבועות. דייב נכח בשבועיים הראשונים ולאחר מכן יצא לסיבוב הופעות עם "Queens of the Stone Age". ניק סיים את השבועיים האחרונים עם שאר חברי הלהקה. מההקלטות הראשונות שהתקיימו, ואגב נמשכו משהו כמו ארבעה חודשים, נכנס לאלבום רק השיר "Tired of You", שבו השתתף הגיטריסט האגדי של להקת Queen הלו הוא Brian May
למרות שהלהקה רצתה ליצור אלבום רוק גדול, על אף שהמבקרים ראו בו אחד מהאלבומים הכבדים של הלהקה וחרף העובדה שהוא זכה בשני פרסי גראמי בשנים 2003 ו- 2004, זהו אחד האלבומים "האבודים" של הלהקה. מלבד שני הסינגלים הפופולריים באלבום, אף שיר אחר לא זכה להצלחה. הסינגל הראשון, "All My Life", שפותח את האלבום בצורה אגרסיבית, התחיל בכלל כקטע אינסטרומנטלי, שמנהל הלהקה זיהה כפוטנציאל ללהיט. דייב לא ידע בכלל איך לכתוב לו את המילים, אך מאחר שכולם חשבו שהוא יהיה להיט השקיע דייב מאמץ ואכן הסינגל הגיע למקום הראשון (וגם זכה בגראמי). הסינגל השני, "Times Like These", הוא שיר שדייב כתב על תקופת ההפסקה של הלהקה, התקופה שבה הוא יצא "לרעות בשדות זרים". דייב מדבר בשיר על כך שהוא הרגיש חסר, כאילו הוא לא עצמו בגלל שהיה מרוחק מהלהקה. בשנת 2020 הפך השיר הזה לסוג של המנון מגפת הקורונה.
מעבר לכך, אין עוד שירים משמעותיים באלבום הזה ואנחנו מקווים שלא תכעסו אך זו דעתנו. זהו אכן אלבום משמעותי מבחינת ההיסטוריה והדרך שהלהקה עברה אך לא מבחינה מוסיקלית.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi