ב- 11 לאפריל 1988, הוציאה "Iron Maiden" את אלבומה השביעי “Seventh Son of a Seventh Son”, האלבום האחרון בהרכב "הקלאסי" של הלהקה, שכן לאחר הוצאתו עזב הגיטריסט Adrian Smith את הלהקה עד לחזרתו המחודשת בשנת 1999.
זהו אלבום הקונספט הראשון של "Iron Maiden" וגם הראשון בו בולטת במיוחד השפעה של "רוק מתקדם", עליו גדל Steve Harris. האלבום ממשיך את הגיוון המוזיקלי שהחל באלבום "Somewhere In Time" והוא מובל בעיקר על-ידי Adrian Smith ו- Steve Harris.
זה גם האלבום הראשון בו עשתה הלהקה שימוש מלא בסינתסייזרים, סימן נוסף להשפעת "הרוק המתקדם". Bruce Dickinson סיפר באחד הראיונות כי הלהקה לא הייתה מעוניינת לצרף קלידן במשרה מלאה ולכן תפקידי הסינתסייזר נוגנו "באצבע אחת" של Adrian Smith או Steve Harris, תלוי למי מהם היתה אצבע פנויה. אומנם, גם האלבום הקודם "Somewhere In Time" כלל צלילי סינתסייזר, אולם אלו הופקו על-ידי גיטרה חשמלית וגיטרה בס, באמצעות אפקט מיוחד שנקרא Guitar-Synth, כאשר הפעם קיים שימוש מלא בקלידים.
הרעיון לאלבום השביעי של הלהקה נהגה על-ידי Steve Harris, לאחר שקרא את ספרו של Orson Scott Card "הבן השביעי". האריס שיתף את Dickinson ברעיון, אשר מיד התלהב והחל לכתוב שירים שיתאימו לתימה הכללית של הסיפור.
האלבום עוסק באגדת פולקלור על חייו של הבן השביעי של הבן השביעי, אשר לפי האגדה הינו בעל תכונות מיוחדות של ריפוי וראיית העתיד, והוא מתרכז בשאלות פילוסופיות, טוב לעומת רע, נבואה, גלגול נשמות וחיים לאחר המוות.
סיפור המעשה בתמצית, מתחיל בלידתו של הבן השביעי של הבן השביעי ומתאר את כוחותיו המיוחדים ואת הסיכון הטמון בהם. בהמשך מתואר מאבקו הפנימי של הילד בבחירה בין טוב לרע כאשר שניים אלה מנסים להשתמש בילד ככלי להשגת מטרותיהם. עם התקדמות העלילה מתואר כיצד לוציפר (הרע) מנסה לגרור את הילד לדרך הרע והילד מבין שהבחירה בטוב תביא בסופו של דבר למותו. סיום העלילה מוביל אותנו אל סיפור מותו של הילד ומסביר למעשה את בחירתו של הבן השביעי של הבן השביעי. האלבום מסתיים באותה צורה בו הוא נפתח, סגירת מעגל של מאבק בין הטוב לרע שלעולם יחזור חלילה.
(Photo: Ilpo Musto)
וכעת לרצף השירים באלבום:
היצירה נפתחת בפריטה של גיטרה קלאסית (לא אופיינתי ל"מיידן") ומזכירה קצת את "Jethro Tull", אחת הלהקות שהאריס גדל עליה. ברקע נשמע מעין דקלום של Dickinson שנועד להכניס את המאזין לאווירה ולהסביר לו על המיתוס של הבן השביעי עליו יסופר בהמשך. הגיטרה הקלאסית והדקלום של דיקנסון גם ינעלו מאוחר יותר את האלבום, מעין סגירת מעגל המחזקת את המסקנה שמדובר באלבום קונספט לכל דבר.
השיר “Moonchild” שמתחיל רשמית מיד עם סיום הדקלום של Dickinson, נפתח דווקא בצליל סינתסייזר, דבר לא כל-כך אופייני ללהקה. בשיר מציגים לנו את הוריו של הבן השביעי של הבן השביעי. בהמשך לוציפר (הרע) מזהיר את הורי הילד מהאפשרות שהוא קולל עוד לפני שנולד ומהחורבן שהוא עלול להביא, והוא אף מנסה למנוע את לידתו: “Don't you dare to save your son, Kill him now and save the young ones”’, מזהיר לוציפר את ההורים.
משם אנחנו ממשיכים לשיר שנפתח בסולו הרך והמלודי של “Infinite Dreams”. הדמות הראשית בשיר זה הינה הבן השביעי, אביו של הבן השביעי השני (הנבחר), אשר גם לו כוחות מיוחדים של ראיית הנולד. השיר מספר על חששו של האב מהחזיונות שהוא רואה על החיים שלאחר המוות ועל חששו מהעובדה שהוא לא יתעורר מחזיונות אלה לעולם.
השיר השלישי באלבום "Can I Play with Madness" הינו כנראה הקטע המפורסם באלבום ואולי גם זה שהכי שונה מבחינת הקו המוזיקלי של האלבום. השיר מדבר על בחור צעיר, הבן השביעי של הבן השביעי, שמעוניין ללמוד מה צופן העתיד מנביא זקן עם כדור בדולח. הבחור חושב שהוא משתגע ומבקש מהנביא הזקן לעזור לו להתמודד עם חזיונותיו.
משם אנחנו עוברים לשיר "The Evil That Men Do". אחד השירים הטובים באלבום וקטע אהוב בהופעות. כותרת השיר נלקחה מתוך נאום "מרקוס אנטוניוס" לקהל הרומאים לאחר רצח "יוליוס קיסר" במחזה של שייקספיר "יוליוס קיסר", יחד עם זאת התוכן לא קשור כלל לכותרת. זהו כנראה שיר "האהבה" היחידי ש"מיידן" כתבו והוא מתאר את אהבתו העזה של גיבור הסיפור (ככל הנראה הבן השביעי האב) לאישה. זהו גם סוג של פלאשבק לרגע לידתו של הבן השביעי השני.
השיר הבא באלבום הינו שיר הנושא "Seventh Son of a Seventh Son" הנמצא במרכז העלילה. השיר מספר על רגע לידתו של הבן השביעי של הבן השביעי, "הנבחר", אשר לו כוחות ריפוי וראיית הנולד, אם כי בתחילה הוא כלל לא מודע לקיומם. בהמשך השיר מתואר מאבקו הפנימי של הילד בדרך בה יעשה שימוש בכוחותיו ובבחירה בין טוב לרע. בשיר אינדקציה לכך שאת העתיד לא ניתן לשנות "So It Shall Be Written, So It Shall Be Done", ויש בכך גם רמז לבחירה הקשה שהילד יצטרך לעשות בהמשך העלילה. זה השיר הכי ארוך והכי מורכב באלבום והוא כולל מספר רב של שינויי סגנונות ומקצבים. התיפוף של Nicko McBrain בשיר הזה פנומנלי, הנגינה של החברים מהודקת ומהוקצעת. המחצית השניה של השיר הינה קטע אינסטרומנטלי פרוגרסיבי ומבריק שמתחיל שקט ורך ולאט לאט נבנה ומתגבר עד לסיום.
השיר "The Prophecy" עוסק בניסיונות של הבן השביעי לגרום לאנשי הכפר לשמוע לאזהרותיו על האסון שהוא עומד להמיט עליהם. אנשי הכפר לא שועים לאזהרות והשיר מסתיים במילים: “No one believed in my true prophecy And now it's too late", שלאחריהם המוזיקה דועכת לאיטה ומסתיימת בדואט גיטרות אקוסטי, קצר, מלודי ויפה.
הקטע "The Clairvoyant" (מגיד העתידות) הוא מעין הסתכלות פנימית של הבן השביעי הנבחר על חייו ומעשיו. בשיר מספר הבו השביעי כיצד כוחותיו הולכים ומתחזקים עד כי הוא חושש שלא יוכל לשלוט בהם. "I feel strength, an inner fire, But I'm scared I won't be able to control it anymore". חלקו השני של השיר נכתב כבר בגוף שלישי (כנראה לאחר מותו) ובו המספר מציין כי למרות כל כוחותיו הבן השביעי לא יכול היה לנבא את מותו. סיבת המוות לא מוסברת בשיר ולא ברור אם כוחותיו המתחזקים הם שהביאו למותו של הבן השביעי או שמא הוא התאבד כדי למנוע אסונות נוספים. ליין הבס של האריס בפתיחת השיר הינו מהחזקים באלבום. מעברי האקורדים בבתים בשיר הזה הם בין היפים של "מיידן". השילוב בין הריפים הטיפוסים של "מיידן" לסינתסייזר מושלם והקול של ברוס נשמע חיוני ומלא תשוקה.
סוגר את האלבום השיר “Only the Good Die Young” שיר במקצב מהיר שהינו גם השיר הכי פחות פרוגרסיבי באלבום. השיר ממשיך בחיפוש אחר המשמעות של חיים ומוות, טוב ורע. הבן השביעי של הבן השביעי היה רק כלי משחק בלוח השחמט של הטוב והרע, משחק שאף אחד מהם לא ממש ניצח – ”Some innocent pawn in an endgame, one more stalemate". השיר גם עוקץ את הנצרות ומתאר כיצד אנשי הכפר העדיפו להאמין "בהליכה על מים" ו"בספר הספרים", במקום להקשיב לבן "הנבחר. הם לא שעו לאזהרות הבן השביעי ובכך המיטו על עצמם אסון שיכול היה להימנע. יש בשיר גם מעין רמז לכך שההיסטוריה חוזרת על עצמה משום שהמין האנושי אינו לומד משגיאות העבר.
לסיכום, מדובר במאסטרפיס ובאחד מאלבומי המטאל הטובים בכל הזמנים, אשר באופן מצער התברר גם כפסגת היצירה של הלהקה. לאחר צאתו הופיעה הלהקה בפסטיבל "Monsters Of Rock" בפני קהל של למעלה מ- 100,000 איש. לאחר מכן יעזוב Adrian Smith את הלהקה ומנקודה זו ואילך הפופולריות של הלהקה תחל להידרדר. מיידן נותרה אומנם להקה אדירה אשר שמרה על רמה מאוד גבוה של כתיבה וביצוע גם באלבומים הבאים, יחד עם זאת כבר קשה היה לה לשחזר את ההצלחה והשלמות של תקופת ההרכב הקלאסי משנות ה- 80.
לא שאנחנו חושבים שאתם צריכים, אבל בכל זאת קבלו קישור להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט